טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו
טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו הוא ביטוי בארמית בבלית המופיע בתלמוד שפירושו המילולי בעברית "טוב לשבת בשניים מלשבת באלמנות".
הביטוי מופיע בגמרא במספר מקומות[1] בשם ריש לקיש הקובע כי האישה תעדיף לחיות עם בעל, גם אם יש בו פגמים שונים, מבחינה חיצונית, בריאותית או התנהגותית, ובלבד שלא להישאר במצב של רווקות.
הבסיס לקביעה זו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדעת הרב יוסף דב סולובייצ'יק חזקת "טב למיתב טן דו" איננה קביעה היסטורית, השייכת לתחום הפסיכולוגיה או הסוציולוגיה, הנתונה בתקופות שונות לשינויים, אלא יש להתייחס אליה כעמדה על-היסטורית מטאפיזית, השייכת בכל הזמנים ובכל המקומות.
אלה הם דבריו בחוברת זה סיני - שיחה לפרשת קורח (עמ' 2–3):
"אשה מעדיפה לחיות בשניים מאשר לבד. לחזקה זו אין כל קשר עם הסטטוס החברתי והפוליטי של האשה בזמן העתיק. אין החזקה בנויה על גורמים סוציולוגיים. זהו פסוק בבראשית: 'אל אישך תשוקתך'. זו היא קללה מטפיזית מוטבעת בשורש האישיות הנשית. האשה - כשהיא בודדה - סובלת ללא השוואה יותר מהאיש... וזה לא ישתנה לעולם - 'כימי השמים על הארץ'. אין זו עובדה פסיכולוגית אלא עובדה אקזיסטנציאלית. אין זו תוצאה של סטטוס נחות של האשה, אלא זה מתחייב מההבחנה היסודית בין אישיות האשה ובין אישיות האיש. חיי רווקה זקנה הם הרבה יותר אומללים וטרגיים מחיי רווק זקן. זאת הייתה אמת בזמן העתיק, וזו עדיין אמת בהווה, וזו תהיה אמת גם בעוד אלף שנה מעכשיו".
ישנם אחרים[2] שאינם מקבלים את השקפתו של הרב סולובייצ'יק בעניין זה, ורואים בחזקה זו קביעה התלויה במצב פסיכולוגי-חברתי שהיה קיים בתקופת חז"ל, העשוי להשתנות ממקום למקום ומתקופה לתקופה.[3][4]
נגזרות הלכתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדוגמה במסכת כתובות[5] מובא, כי במידה והבעל התנה לפני החתונה כי הוא נושא את אשתו "על מנת שאין עליה מומין" כשהכוונה למומים הפוסלים כהנים מעבודת המקדש כגון: איטרת יד ימין, צליעה וכדומה ובנוסף אליהם גם ריח גוף לא נעים, ריח זיעה והזעת יתר, ריח פה דוחה ועוד.[6] ולאחר החתונה התברר כי קיימים באישה מומים אלו או אחד מהם והבעל לא יתרצה לכך, אלא יחליט שאין הוא חפץ בהמשך הנישואין אפילו אם תלך לרופא שיצליח לרפא אותה, אזי האישה לא תזדקק אפילו לגט, מאחר שבכך התברר למפרע שהיא כלל לא הייתה נשואה מאחר שהתנאי לא התקיים בזמן החתונה. אולם לעומת זאת, אם נשא אותה הבעל על מנת שאין עליו מומים אלו והלך לרופא וריפא אותו, הנישואין יהיו תקפים, זאת משום שעל פי הכלל "טב למיטב טנדו", אנו אומרים שהאישה לא מקפידה על כך.[7]
שימוש נוסף בנימוק מופיע בהלכה הבאה: "אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך". התלמוד[8] מסביר שאיסור זה חל על הבעל, אך לא על האישה, וממילא אין איסור שהיא תקבל קידושין על ידי שליח מטעמה (למרות שיש לכך עדיפות כי "מצווה בו יותר מבשלוחו"). הטעם להבדל זה הוא דברי ריש לקיש לפיהם "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו".
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף קי"ח, עמוד ב'; מסכת כתובות, דף ע"ה, עמוד א'; מסכת קידושין, דף ז', עמוד א'; מסכת קידושין, דף מ"א, עמוד א'; מסכת בבא קמא, דף קי"א, עמוד א'.
- ^ גוי שההלכה לא הכירה | מיכאל אברהם, באתר מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות, 2013-10-04
- ^ הרב חיים נבון, גישתו של הרב סולובייצ'יק לתודעה ההיסטורית, סיני גיליון קמא, תשס"ח
- ^ חנה קהת, הנחות פסיכולוגיות ואנתרופולוגיות בבסיס ההלכות הקובעות את מעמדן של הנשים, באתר "דעת"
- ^ דף ע"ה.
- ^ שולחן ערוך אבן העזר סימן ל"ט, סעיף ד'.
- ^ רמב"ם משנה תורה, הלכות אישות, פרק ז', הלכה ז'.
- ^ מסכת קידושין, דף מ"א ע"א.
