ריש לקיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ריש לקיש
דור דור שני לאמוראי ארץ ישראל
בית מדרש ישיבת טבריה
רבותיו רבי חנינא בר חמא, בר קפרא, רבי ינאי, רבי אושעיא, רבי יוחנן
חבריו רבי יוחנן

ריש לקיש או רבי שמעון בן לקישר"ת: ר"ל או רשב"ל) היה מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השני לאמוראים, במחצית השנייה של המאה השלישית. תלמיד חבר ובר פלוגתא של גיסו, רבי יוחנן.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקורות אין פרטים אודות משפחתו, אך כפי הנראה מוצאו היה ממשפחת תלמידי חכמים,‏[1] כנראה מציפורי.‏[2] מורו המרכזי היה רבי יוחנן, גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני, אך בתלמוד מובאים ציטוטים ממנו בשם חכמים אחרים, כגון רבי חנינא בר חמא, בר קפרא, רבי ינאי, רבי אושעיא, ורבי יהודה נשיאה, היינו שהוא שמע תורה גם מפיהם.‏[3] בילדותו זכה עוד לראות את רבי יהודה הנשיא, אם כי לא היה תלמידו.‏[4]

לתקופה מסוימת מכר עצמו ללודיים (גלדיאטורים (בלטינית: Ludus gladiatorius, מקום חינוך הגלדיאטורים), או, לדעה אחרת, בני ארץ לוד). מבנה גופו החסון עמד לו להינצל מסכנות גוף ונפש הכרוכות במקצוע זה.‏[5] במשך תקופה היה גם מנהיג חבורת שודדים, אך לאחר שנפגש עם רבי יוחנן, שהיה חברו מנוער (וכפי הנראה, בן גילו‏[6]), חזר בתשובה, והיה לאמורא חשוב. רבי יוחנן אף השיא לו את אחותו לאשה, ולא נפרד ממנו עד סוף ימיו.‏[7]

ריש לקיש שקד בצורה בלתי רגילה על לימודיו בתורה, ומכאן מאמרו "לא נברא הירח אלא ללימוד".‏[8] במדרש מתואר שהוא היה יושב במערה בטבריה, והיה שם איש אחד שהיה מכין לו צפחת מים. כשנתייגע ריש לקיש מרוב הלימוד, היה נכנס ונוטל את הצפחת ושותה את מימיה.‏[9] בשעת הגותו היה כה שקוע בלימוד, עד שסופר עליו שפעם באמצע הגותו בתורה יצא מחוץ לתחום שבת בלי משים,‏[10] ואף בעת חוליו, כשהיה שוכב על בטנו ופניו כלפי הקרקע, לא הפסיק ללמוד.‏[11] למחייתו עבד כשומר פרדסים.‏[12]

הוא היה חוזר על משנתו ארבעים פעם לפני שנכנס לשיעורו של רבי יוחנן,‏[13] עד שלימים נעשה משנהו של רבי יוחנן, ותפקידו היה לחזור עם התלמידים על פרקו של רבי יוחנן.‏[14] בשעת שיעורו של רבי יוחנן היה ריש לקיש מתפלפל עמו בהלכה ומקשה לו עשרים וארבע קושיות על כל דבר ודבר, ומתוך כך הייתה ההלכה מתבררת.‏[15] פלפולו היה כה גדול, עד שאמר עליו עולא: "הרואה את ריש לקיש בבית המדרש, כאילו עוקר הרים וטוחנם זה בזה".‏[16] רבי יוחנן הכיר בכוחו של חברו, והיה מודה ששקול הוא כנגדו, ובעניינים שריש לקיש חלק עליו, פעמים היה מוותר על דעתו ואומר: מה אעשה? שכנגדי חלוק עלי.‏[17] פעם אחת רבי יוחנן אף הביא מימרא משמו,‏[18] ומצאנו שריש לקיש אף כפה את דעתו על רבי יוחנן עד שהלה חזר בו.‏[19] גם בישיבתו של רבי אושעיא הוקירו והחשיבו את גדולתו התורנית.‏[20] בעיניי בני הדורות הבאים היו רבי יוחנן וריש לקיש שווים במעלתם, וקראו להם: "שני גדולי עולם".‏[21] ההערכה כלפיו הייתה כה גדולה, שנאמר, שמי שריש לקיש מדבר איתו בשוק, נותנים לו הלוואה ללא עדים.‏[22]

בתלמוד הוא מתואר כאדם אמיץ העשוי ללא חת. במקרה אחד רדף אחרי קבוצת שודדים שחטפה את רבי אימי, והצילו. במקרה אחר רדף אחרי הליסטים שגזלו ממון מרבי יוחנן והצליח להוציא מהם את כל הגזלה.‏[23] לעתים הפנה את חריפות לשונו כלפי חכמים אחרים, כגון כאשר קרא לרבי חייא בר זרנוקי ורבי שמעון בן יוהצדק בשם "רועי בקר",‏[24] וכשאמר על רבי אלעזר בן פדת, בתמיהה, "זהו שאומרים עליו עליו אדם גדול הוא?!"‏[25] במקרה אחר דרש ריש לקיש: "נשיא שחטא - מלקין אותו בבית דין של שלושה" (ואין צורך בהרכב בית דין מורחב של 23 דיינים). הדבר הגיע לאזניו של רבי יהודה הנשיא (שכאמור היה גם מורו), ועורר את חמתו. הוא שלח אחריו חיילים לתופסו, אך ריש לקיש הצליח לחמוק מהם. לאחר התערבותו של רבי יוחנן, שאמר לנשיא שללא ריש לקיש הרי הוא כמו אדם המנסה למחוא כפים ביד אחת, התפייס הנשיא. ריש לקיש נאות להפגש עמו, וכשפגשו, שאלו הנשיא: "מה ראית לומר הלכה זו ולפגוע בכבודי?" נענה ריש לקיש: "ומה אתם סבורים? וכי בגלל פחד אמנע מללמד את תורת ה'?!"‏[26] הוא גם לא נמנע מלהביע דעות בלתי מקובלות, כגון: "איוב לא היה ולא עתיד להיות".‏[27]

למרות הידידות בינו לרבי יוחנן, לפי המסופר בתלמוד, ריש לקיש מת כתוצאה מקפידא שרבי יוחנן הקפיד עליו. רבי יוחנן לא יכול לשאת בצערו הגדול, והיה הולך וצווח, "בן לקיש, היכן אתה? בן לקיש, היכן אתה?" עד שנטרפה דעתו. בקשו עליו החכמים רחמים, ונחה נפשו.‏[28]

בנו הקטן אף הוא נודע בחריפותו עוד בהיותו ילד,‏[29] אך נראה שלא האריך ימים, שכן לא מצאנו אף אחד מבניו של ריש לקיש בין חכמי הדור הבא.

ריש לקיש נפטר בחוסר כל, והשאיר אחריו רק קב של כרכום.‏[30]

שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, שמו של ריש לקיש היה רבי שמעון בן לקיש, וכך הוא מכונה בתלמוד הירושלמי. בתלמוד הבבלי הוא לרוב מכונה ריש לקיש, שפירושו בארמית "ראש הגנבים", אולם יש הסוברים כי השינוי הוא כתוצאה מטעות דפוס. בתחילה רבי שמעון בן לקיש נכתב "ר"ש בן לקיש", וככל הנראה בשלב מסוים הפכו המרכאות לאות י', והשם ל"ריש לקיש".

תאוריה נוספת היא שהוא היה בן העיר לקיש (אם כי לא ידוע ממקורות אחרים על עיר בשם זו), אך בשלב מסוים התמנה לראשה.

משנתו ואימרותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ניכר מן הסוגיות בתלמוד הירושלמי וגם בתלמוד הבבלי, מבוסס על המחלוקות בין רבי יוחנן וריש לקיש. במחלוקות אלו ההלכה היא בדרך כלל כרבי יוחנן, אך בכמה מקומות נקבעה כריש לקיש. אחת המחלוקות הבודדות שבהן נקבעה ההלכה כריש לקיש, היא בשאלה האם קניין פירות כקניין הגוף: האם על ידי העברת כל הזכויות על נכס מסוים, עוברת גם הבעלות על אותו נכס. המחלוקת, המתבטאת בצורות שונות ושיש לה השלכות לתחומים רבים מאוד בהלכה, נוגעת בעומק תפיסת מושג הקניין. ההלכה נקבעה כריש לקיש: קניין פירות אינו כקניין הגוף. כלומר, שמושג הקניין ומושג השימוש או ההנאה מן הקניין אינם מושגים זהים. הקניין הוא מהות וזכות בפני עצמה, וזכות השימוש וההנאה מקנינים היא זכות ומהות נבדלת לעצמה.

ריש לקיש עסק רבות בדיני חזקת אומדנא. הוא קבע כמה מהחזקות המפורסמות: "חזקה" אין אדם פורע בתוך זמנו",‏[31] שעל בסיסה נפסק להלכה שאדם שטוען שפרע חובו לפני זמן הפירעון אינו נאמן ללא ראיה, ו"אין העדים חותמים על הגט אלא אם כן נעשה בגדול",‏[32] שעל בסיסה נפסק כי אדם שאמר שהוא חתם על שטר, נחשב הדבר כאילו העיד שהיה גדול (כלומר: מעל גיל 13) באותה שעה. הוא עצמו העניק משקל רב לחזקת האומדנא, גם כאשר היא סותרת חזקה דמעיקרא (חזקה המתבססת על המצב הראשוני), וקבע שכאשר ישנה חזקת אומדנא לא מתחשבים כלל בחזקת טהרה. כך למשל, קבע שתינוקות המטפחים באשפה, יש להניח שהם טמאים (על סמך החזקה המתבססת על רוב הילדים, שאינם שומרים על טהרת ידיהם), עד שניתן לשרוף תרומה שנגעו בה ילדים.‏[33]

מספר מאימרותיו הפכו לפתגמים שגורים בשפה העברית, כגון: "המגביה ידו על חברו, אף על פי שלא הכהו - נקרא רשע";‏[34] "קשוט עצמך (בדוק את עצמך), ואחר כך קשוט אחרים";‏[35] "יהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה";‏[36] "החושד בכשרים - לוקה בגופו".‏[37]

הוא היה נאמן לארץ ישראל, ודיבר דברים קשים נגד בני בבל. על הבבליים המתרפים מלעלות לא"י היה אומר: "אילו היו כל ישראל עולים ביחד כחומה בימי עזרא, היו משולים ככסף, שאין רקב שולט בו. עכשיו, שעלו קבוצות קבוצות - כדלתות נמשלו בארץ, שהרקב שולט בו".‏[38]

מימרות נוספות:

על לימוד התורה: "אין דברי התורה מתקיימין, אלא במי שממית את עצמו עליה";‏[39] "כל העוסק בתורה - יסורין בדלים ממנו";‏[40] "כל העוסק בתורה בלילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום";‏[41] "שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה, הקב"ה מקשיב להן";‏[42] "כל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו";‏[43] "אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית, מפני שממעט במלאכת שמים";‏[44] "'כי עליך הורגנו כל היום' (תהלים מד:כג) - אלו תלמידי חכמים";‏[45] "כל העוסק בתורה - כאילו הקריב עולה, מנחה, חטאת ואשם";‏[46] "תלמיד חכם צריך שלא יהא בו שום דופי."‏[47]

על יצר הרע: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו... ואלמלא הקב"ה שעוזר לו, אינו יכול לו";‏[48] "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע";‏[49] "אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות";‏[50] "כל המתלוצץ - נופל בגיהנום".‏[51]

"כל אדם שכועס, אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא - נבואתו מסתלקת ממנו".‏[52]

"רשעים, אפילו על פתחו של גיהנום אינם חוזרים בתשובה".‏[53]

"המעמיד דיין על הציבור שאינו הגון, כאלו נטע אשרה בישראל".‏[54]

אזכורים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי מרגליות (עורך), הערך "ריש לקיש", אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, הוצאת יבנה וספרי חמד, מהדורה מחודשת בידי יהודה איזנברג, 2006, כרך ב, עמ' 320-318.
  • בנימין לאו, "רבי שמעון בן לקיש", בספרו: חכמים, כרך רביעי: ממשנה לתלמוד, ידיעות ספרים, 2012, עמ' 249-239.
  • רונית שושני, "החשודים על השביעית (בבלי סנהדרין כו ע"א): עיון בסיפור וביחסו של התלמוד הבבלי לריש לקיש", תמר סוברן (עורכת), פנים וכיוונים במדעי היהדות (תעודה כד), תל אביב תשע"ב, עמ' מה-עא.
  • חיים וייס, "ארבעה תלמידי חכמים שהיו בעירנו", בתוך: הגר סלמון ואביגדור שנאן (עורכים), מרקמים - תרבות, ספרות, פולקלור, לגלית חזן-רוקם, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2013, עמ' 530-517.
  • אדמיאל קוסמן, "רבי יוחנן וריש לקיש: דמות האל בבית המדרש - 'גבריות' מול 'נשיות'", בספרו מסכת גברים: רב והקצב ועוד סיפורים, הוצאת כתר, 2002, עמ' 51-34.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שכן הוא מוסר מאמר בשם אבותיו במלים: "כך מקובלני מאבותי", תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ט, עמוד ב'.
  2. ^ השערה זו מקורה בכך שריש לקיש היה בצעירותו חברו של רבי יוחנן, שהיה יליד ציפורי.
  3. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ה, עמוד ב' ובתוספות שם. וגם בירושלמי סוטה פ"ח ה"ג: "רבי שמעון בן לקיש ... אמר יפה לימדני חנניה בן אחי רבי יהושע."
  4. ^ ירושלמי ביצה ה ב.
  5. ^ על שחרורו מן הלודיים, ראו תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף מ"ז, עמוד א'.
  6. ^ הלוי, בספרו "דורות ראשונים" כרך ה', גורס שריש לקיש היה צעיר מרבי יוחנן בעשר שנים, אך יואל שוורץ, בספרו "מייסדי התלמוד" עמ' 131, טוען שהם היו בני אותו גיל.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ד, עמוד א'.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ה, עמוד א'.
  9. ^ קהלת רבה פ"ג יא.
  10. ^ ירושלמי ברכות ה א.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ה', עמוד א' וברש"י שם.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ז, עמוד א'.
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ח', עמוד א'.
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קי"ז, עמוד א', ורש"י שם.
  15. ^ בבא מציעא שם.
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ד, עמוד א'.
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ד, עמוד ב'; בבא מציעא שם ע"ב.
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ט"ו, עמוד ב'.
  19. ^ ירושלמי עירובין א א.
  20. ^ ירושלמי יבמות טז ה, ותלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף נ"ז, עמוד א'.
  21. ^ ירושלמי ברכות ח ו.
  22. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ט', עמוד ב'.
  23. ^ ירושלמי תרומות סוף פרק ח.
  24. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ו, עמוד א'.
  25. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ה', עמוד א'.
  26. ^ ירושלמי סנהדרין פרק ב הלכה א.
  27. ^ ירושלמי סוטה פרק ה הלכה ו.
  28. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ד, עמוד א'.
  29. ^ בבא מציעא שם.
  30. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף מ"ז, עמוד א'.
  31. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ה', עמוד א'.
  32. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ט, עמוד א'.
  33. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף פ', עמוד א'.
  34. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ח, עמוד ב'.
  35. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ק"ז, עמוד ב'.
  36. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ח', עמוד א'.
  37. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ז, עמוד א'.
  38. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ט', עמוד ב'.
  39. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ג, עמוד ב'.
  40. ^ שם ה ע"א.
  41. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ב, עמוד ב'.
  42. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ג, עמוד א'.
  43. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ט, עמוד ב'.
  44. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף י"א, עמוד ב'.
  45. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז, עמוד ב'.
  46. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ק"י, עמוד א'.
  47. ^ שיר השירים רבה פ"ד ופ"ז.
  48. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ב, עמוד ב'.
  49. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ה', עמוד א'.
  50. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ג', עמוד א'.
  51. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח, עמוד ב'.
  52. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ו, עמוד ב'.
  53. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף י"ט, עמוד א'.
  54. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ז', עמוד ב'.
  55. ^ שאול טשרניחובסקי, שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים, בפרויקט בן-יהודה
  56. ^ דן לאור, אלתרמן: ביוגרפיה, תל אביב: עם עובד ('ספרית אפקים'), תשע"ד 2013. עמ' 41-44.
תקופת חייו של ריש לקיש על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן