ואהבת לרעך כמוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בול ישראלי לכבוד חגיגות העשור להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. על הבול מופיע הציווי "ואהבת לרעך כמוך" בשפות שונות.

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ הוא פסוק בתורה, מצוות עשה ומושג יסוד, לדעת התנא רבי עקיבא.

משמעותה היא שהאדם צריך לאהוב את ריעו כשם שהוא אוהב את עצמו. מכלל זה נגזרים דרכי התנהגויות רבות, שבגללן רבי עקיבא התייחס אליו כאל כלל מרכזי וחשוב בכל התורה.

"ואהבת לרעך כמוך" הוא מושג מרכזי גם בנצרות, הפסוק מוצג על ידי ישו ופאולוס בברית החדשה כבסיס לתורת המוסר הנוצרית. בניסוחים שונים הוא מופיע גם בדתות אחרות.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של המצווה הוא בספר ויקרא:

Cquote2.svg

לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'

Cquote3.svg
ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח

על פי פשוטו של הפסוק, אסור לאדם לנקום בזולת על שעשה לו, או ליטור ולהזכיר לו שפגע בו, וממשיך הכתוב לומר כי "ואהבת לרעך כמוך" -אהוב את הרֵע כשם שאתה אוהב את עצמך.

צורת כתיבתה של מצווה זו מצביעה על תכונה אנושית ידועה - קל לו לאדם לסלוח לעצמו, אך לא לאחרים, ולכן החיבור ל"לא תיקום ולא תיטור". המשך הפסוק - "אני ה'" מצביע על ההכרח בקיומה של יראת ה', שבלעדיה אין לו לאדם סיכוי או יכולת לקיים את מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' באופן מושלם.

פרשני המקרא, כמו אבן עזרא וספורנו, עמדו על הלמד היתרה הקיימת בפסוק "לרעך" (במקום לכתוב "את רעך"), ופירשו שהציווי הוא לאהוב לעשות טוב לרעך, כמו שהאדם רוצה שרעו יעשה טוב לו.

הפרשן אור החיים מסביר את ההקשר בין המצווה לביטוי אני השם בקשר אורגני ואינטגרלי בין ישראל לה' - כי "באמצעות יחוד הלבבות מתייחד שמו יתברך, להיות שכל ישראל הם ענפי שם הוי"ה ברוך הוא, דכתיב 'כי חלק ה' עמו' (ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק ט')".

בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הלל הזקן, נשיא הסנהדרין האחרון בתקופת הזוגות, התבקש ללמד לגר את כל התורה כולה על רגל אחת, הוא השיב לו: "דעלך סני - לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור". (ובתרגום לעברית: 'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו')‏[1]. המהרש"א מפרש שם, שהדבר נלמד ממצוות "ואהבת לרעך כמוך".

על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", אמר רבי עקיבא, מגדולי התנאים שחי במאות הראשונה והשנייה לספירה, "זהו כלל גדול בתורה"‏[2].

על פי רבי מאיר, תלמידו של רבי עקיבא, בית דין פותחים לאדם להתיר את נדריו, כאשר הם שואלים אותו בין היתר האם היה נודר את נדרו, כאשר היה ברור לו שהוא נוגד את מצוות ואהבת לרעך כמוך‏[3].

חכמי התלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכמי התלמוד למדו ממושג זה הלכות רבות:

על פי רב משמו של רב יהודה אסור לאדם לקדש אישה באמצעות שליח, מבלי שהוא רואה אותה, מהטעם של ואהבת לרעך כמוך, שמא כאשר יראה אותה, היא תתגנה בעיניו והוא ירצה לגרש אותה ויגרם לה צער‏[4].

על פי רב חסדא אסור לקיים יחסי מין ביום, בגלל הטעם של 'ואהבת לרעך כמוך' ואביי מסביר כי הגבר עלול לראות משהו בגופה של אשתו, שיגרום לו שתתגנה עליו וימאס בה‏[5].

בכמה מקומות חז"ל מתלבטים בדינו של מי שמוצא להורג על ידי בית דין, כיצד הוא צריך להתבצע, והם קובעים את הכלל "ואהבת לרעך כמוך - ברור לו מיתה יפה", כלומר אף מי שדינו לההרג, יש להורגו באופן הכי עדין והלא משפיל שאפשר‏[6].

כאשר חכמים התלבטו האם לבן מותר להקיז דם אביו לצורך רפואה, שהרי ישנו איסור לבן לחבול באביו, הם התירו מהטעם שהביא רב מתנא 'ואהבת לרעך כמוך'‏[7].

בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אהבת ישראל (מצווה)

הרמב"ם פוסק במצווה ר"ו

"לאהוב כל אדם מבני ברית, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך'. "

וכן הוא פוסק:

מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט,יח). לפיכך צריך שיספר בשבחו ולחוס על ממונו, כמו שהוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו; והמתכבד בקלון חברו, אין לו חלק לעולם הבא‏[8].

והוא גם קובע את הכלל:

"כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אותן אתה לאחיך בתורה ובמצוות" (משנה תורה, הלכות אבל י"ד ה"ב) ולכן הוא קובע בהלכה קודמת, שיש מצוות עשה מדרבנן לעשות "גמילות חסדים שבגופו, שאין להם שיעור", "לבקר חולים, ולנחם אבילים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולעסוק בכל צורכי הקבורה, לשאת על הכתף, ולילך לפניו, ולספוד, ולחפור, ולקבור; וכן לשמח החתן והכלה, ולסעדם בכל צורכיהם"‏[9]. וכן הוא פוסק שמי שיכל לפדות שבוי ולא עשה כן, עובר בין היתר על מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'‏[10].

היו שנהגו לקבל עליהם את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" לפני תפילת שחרית כדי שהתפילות יהיו רצויות ויתקבלו, ובלשונו של הרב שלמה גאנצפריד "כי אם חס ושלום יש פירוד לבבות ישראל למטה, אזי גם למעלה אין התאחדות"‏[11].

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסוק מופיע כמה פעמים בברית החדשה ומודגשת מרכזיותה של המצווה הזו. כך, למשל, בבשורה על פי מתי היא מועמדת עם עשרת הדיברות:

16 וְהִנֵּה־אִישׁ נִגָּשׁ אֵלָיו וַיֹּאמַר רַבִּי (הַטּוֹב) מַה הַטּוֹב אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה וְאֶקְנֶה חַיֵּי עוֹלָם׃ 17 וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה־זֶּה תִּשְׁאָלֵנִי עַל־הַטּוֹב אֵין־טוֹב כִּי אִם־אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים וְאִם־חֶפְצְךָ לָבוֹא לַחַיִּים שְׁמֹר אֶת־הַמִּצְוֹת׃ 18 וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה הֵנָּה וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֵלֶּה הֵן לֹא תִרְצָח לֹא תִנְאָף לֹא תִגְנֹב לֹא תַעֲנֶה עֵד שָׁקֶר׃ 19 כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִימֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ

– הבשורה על פי מתי פרק י"ט, תרגום פראנץ דעליטש

. בבשורה על פי מרקוס היא מוצגת כמצווה השנייה לאחר "ואהבת את ה' אלוהיך":

וישאלהו מה-היא הראשנה לכל-המצות: 29 ויען אתו ישוע הראשנה לכל-המצות שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד: 30 ואהבת את ה' אלהיך בכל-לבבך ובכל-נפשך ובכל-מדעך ובכל-מאדך זאת היא המצווה הראשנה: 31 והשנית הדמה לה ואהבת לרעך כמוך ואין מצווה גדולה מאלה

– הבשורה לפי מרקוס פרק י"ב

לפי פאולוס "ואהבת לרעך כמוך" כולל את כל המצוות

8 וְאַל־תִּהְיוּ חַיָּבִים לְאִישׁ דָּבָר זוּלָתִי אַהֲבַת אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ כִּי הָאֹהֵב אֶת־חֲבֵרוֹ קִיֵּם אֶת־הַתּוֹרָה׃ 9 כִּי מִצְוֹת לֹא תִנְאַף לֹא תִרְצַח לֹא תִגְנֹב לֹא תַעֲנֶה עֵד שֶׁקֶר לֹא תַחְמֹד עִם כָּל־מִצְוֹת אֲחֵרוֹת כֻּלָּן הֵנָּה בִּכְלָל הַמַּאֲמָר הַזֶּה וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ׃

– אל הרומים פרק י"ג

סובלנות דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפיפיור גרגוריוס התשיעי יישם את הכלל לגבי היחס הראוי של נוצרים ליהודים במכתב לבישוף צרפתי משנת 1233 ‏[12]

Est autem Judæis a Christianis exhibenda benignitas, quam Christianis in Paganismo existentibus cupimus exhiberi - על נוצרים לנהוג ביהודים באותו רצון טוב שהם רוצים שיראו לנוצרים בארצות הפאגנים

– Auvray, "Le régistre de Grégoire IX", n. 1216

בדתות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלל מופיע בניסוחים שונים גם בדתות אחרות:

  • באסלם - החדית' מייחסת למוחמד את האימרה: "אף אחד מכם אינו מאמין באמת עד שהוא מבקש עבור אחיו מה שהוא מבקש עבור עצמו"‏[13].
  • בהינדואיזם - במהאבאראטה, האפוס החשוב של ההינדואיזם, מופיע הכלל ב Anusasana Parva: "אין לעשות לזולת מה שאדם אינו רוצה שיעשה לעצמו. זוהי 'הדרך הנכונה לחיים' (דהרמה)‏[14].
  • בפילוסופיית הקונפוציאניזם - בפרק 15 של מאמרות קונפוציוס מופיע הכלל בניסוח המזכיר את דברי הלל הזקן: "שאל צְה-גוּ‏נְג: כלום יש מאמר אחד שראוי לו לאדם לנהוג על פיו כל ימיו? אמר החכם: הלא הוא המאמר על נתינת הדעת על חבר: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"‏[15]. באופן אחר מופיע הכלל גם בפרק 5 של המאמרות: "אמר צה-גונג: מה ששנוא עלי איני מבקש לעשות לאחרים. אמר החכם: צה-גונג, למעלה כזאת עדיין לא הגעת"‏[16].
  • בדת הבהאית - בפרק 66 בלקט כתבי בהאא אוללה[17] מנוסח הכלל: "אל תטיל על אף נשמה משא שאינך רוצה שיוטל עליך, ואל תייחל לאף אדם מה שאינך מייחל לעצמך"‏[18].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, שבת לא/א
  2. ^ ירושלמי נדרים ל, ב
  3. ^ משנה, נדרים פ"ט מ"ד
  4. ^ בבלי, קידושין מ"א ע"א
  5. ^ בבלי, נידה י"ז ע"א
  6. ^ בבלי, סנהדרין, מ"ה ע"א; בבלי, כתובות לז, ע"ב
  7. ^ בבלי, מסכת סנהדרין פ"ד ע"ב
  8. ^ משנה תורה, הלכות דעות פ"ו ה"ג
  9. ^ משנה תורה, הלכות אבל י"ד ה"א
  10. ^ משנה תורה, הלכות מתנות עניים פ"ח ה"י וכן בשו"ע יורה דעה סימן רנ"ב סעיף ב'
  11. ^ קיצור שו"ע סימן י"ב ב' וכן בספר הלכות שנה ראשונה - פרשת מקץ הלכה ה'
  12. ^ הערך "סובלנות" באנציקלופדיה הקתולית (אנגלית)
  13. ^ Hadith 13: Love for Your Brother What You Love for Yourself in The Forty Hadith of Imam Nawawi (באנגלית)
  14. ^ Anusasana Parva 113
  15. ^ קונג פו-צה (קונפוציוס), מאמרות פרק חמישה עשר כ"ג, תרגום דניאל לסלי ואמציה פורת
  16. ^ שם פרק 5 י"א
  17. ^ Gleanings From the Writings of Bahá’u’lláh LXVI: Fear God, ye inhabitants of Constantinople (אנגלית)
  18. ^ לקט מכתבי בהאא אוללה