גט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גט הוא מסמך הלכתי שבאמצעותו מגרש בעל את אשתו ומסיים את נישואיהם.
מקור המילה הוא במשנה ותלמוד, שם מופיעה המילה 'גט' במובנה המקובל וגם במשמעות של שטר העוסק בדיני ממונות, כגון שטרי קניין. [1] כיום מקובל לכנות במילה גט רק את השטר שבו מגרש הבעל את אשתו. בתורה עצמה לא נזכרת המילה 'גט' אלא מוזכר 'ספר כריתות'.[2] [3]
תוכן עניינים |
[עריכה] דיני הגט
דיני הגט נלמדים מפרשה בספר דברים, העוסקת בגירושין. (דברים כ"ד, א-ד) בפרשה עצמה מפורש רק החיוב שהמגרש אישה יגרשה באמצעות 'ספר כריתות', ואיסור לאדם לשא שוב גרושתו לאחר שנישאה לאדם אחר. שאר דיני הגט נלמדים מתורה שבעל פה ובאמצעות דרשות.
עיקרי דיני הגט הם:
- אין האיש מגרש את אשתו אלא לרצונו, ולא בעל כורחו. מעיקר הדין הייתה אשה מתגרשת גם בעל כורחה, אולם מתקנת רבינו גרשום מאור הגולה, אסור לאיש לגרש את אשתו כנגד רצונה.
- אין האשה מתגרשת אלא באמצעות שטר כתוב.
- הגט צריך להיכתב במיוחד עבור הבעל והאישה הספיציפיים. אולם הסופר יכול להכין לעצמו טופסי גיטין, היינו שיכתוב את כל נוסח הגט ('טופס') וישאיר את מקום שם האיש, האשה והתאריך ריקים. ('תורף')
- על האיש לתת את הגט בעצמו לאשה, ולא שהיא תקח את הגט בעצמה.
- על הגט להינתן לתוך ידה של האשה, ליד שלוחה, או לשטח בבעלותה שבו היא יכולה לשמר את גיטה.
- על הגט להינתן לאשה לעיני עדים.
[עריכה] מהות הגט
הגט אינו חוזה שנערך בין שני צדדים, אלא הוא מעשה חד-צדדי של הגבר. למרות שמעיקר הדין אין צורך בבית דין רבני כדי לסדר גט (גט אינו אקט שיפוטי כלל), מקובל שגט יסודר אך ורק בבית-דין רבני מוסמך, וזאת בשל מורכבותו ההלכתית של הגט. מיד לאחר סידור הגט נותן בית-הדין הרבני פסק-דין פורמלי (הקרוי "מעשה-בית-דין") הקובע כי בני הזוג גרושים. במדינת ישראל ניתנת בנוסף לכך גם תעודת-גירושין.
הגט היה קיים עוד בתקופת המקרא ומוזכר בספר דברים ובספר ישעיהו בשם "ספר כריתות" ולפי המדרש היה נהוג עוד בימי אברהם אבינו. הנוסח הנוכחי של הגט וכל הכללים הקשורים בו נקבעו בבבל בתקופת התלמוד. משפט המפתח בגט הוא "הרי את מותרת לכל אדם".
בעת שהגבר מוסר את הגט לאישה חייבים להיות נוכחים שני עדים, וכן בית-הדין המסדר את הגירושים. לעתים נוכח גם הלבלר שכתב את הגט, אך אין זה נדרש. בעת מסירת הגט אומר הגבר לאישה: "הרי זה גטך, והתקבלי גטך זה, והרי את מגורשת בו ממני מעכשיו, ומותרת לכל אדם".
[עריכה] שמות גיטין
ההלכה מחייבת נתינת גט כאשר ברור מי המגרש ומי המתגרשת. חיוב זה מתבטא בתחום הלכתי הנקרא "כתיבה לשמה". אחד הנושאים הנידונים בתחום זה הוא "שמות גיטין" נושא זה הוא בירור דרך כתיבת שמות אנשים ומקומות לפי ההלכה. כיון שללא דיוק בשם בגט נוצרת בעיה בכשרותו של הגט. דרך לימוד נושא זה מתברר על ידי חוקי הלשון לפי הפוסקים ובדיקת דרך כתיבת השם כפי המובא בתנ"ך ובתלמוד. עיקר הדיון בשמות גיטין מובא בשולחן ערוך חלק אבן העזר. אחד הדיונים המפורסמים בתחום שמות גיטין הוא השם עקיבא - האם האות האחרונה בשם היא כמו שכתוב בתלמוד הבבלי עם האות א או כמו שכתוב בתלמוד הירושלמי עם האות ה.
[עריכה] גט לחומרא
קיום יחסי מין עם אישה נשואה הוא מהעברות החמורות ביותר ביהדות (אחת משלוש העברות של "ייהרג ובל יעבור"), ולכן כאשר לעתים נעשים נישואים שאין בהם ממש, כגון נישואים שנעשו בלצון בין נער לנערה, נדרש בעקבותיהם גט לחומרא, כלומר גט שנועד להסיר ספק ולהבהיר באופן חד-משמעי שהאישה פנויה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] הערות שוליים
- ^ (דוגמה טובה לכך היא הפרק "גט פשוט" במסכת בבא בתרא מסכת שאינה עוסקת בדיני גירושין אלא בדיני ממונות).
- ^ "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ, וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו - כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ." (דברים כ"ד א')
- ^ "...אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה" (ישעיהו נ' א')
