טום ויטאקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טום ויטאקר
מידע אישי
לידה 21 ביולי 1898
אלדרשוט שבאנגליה
פטירה 24 באוקטובר 1956 (בגיל 58)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא תומאס ג'יימס ויטאקר
עמדה שחקן כנף
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1919–1925 ארסנל 70 (2)
קבוצות כמאמן
1947–1956 ארסנל
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תומאס ג'יימס ויטאקר (באנגלית: Thomas James Whittaker;‏ 21 ביולי 1898, אלדרשוט – 24 באוקטובר 1956, לונדון) היה כדורגלן אנגלי, מדריך כושר ומאמן.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויטאקר גדל בניוקאסל החל מגיל צעיר מאוד. הקריירה שלו החלה בצפון מזרח אנגליה כשחקן נוער, ובמקביל הוא למד לקראת תואר של מהנדס ימי שאותו ניצל מאוחר יותר כשעבד עבור חברה מקומית. הוא גויס לצבא הבריטי ב-1917, אך מאוחר יותר עבר לצי המלכותי. ב-1919 הוא שוחרר מהשירות.

ויטאקר היה גם כדורגלן בזמן ששירת ביחידתו, ולאחר מלחמת העולם הראשונה הוא ויתר על הקריירה כמהנדס והצטרף לארסנל של לזלי נייטון בנובמבר 1919. בתחילת דרכו בארסנל הוא שיחק בעמדת החלוץ המרכזי, ולאחר מכן עבר לשחק כשחקן כנף. ויטאקר חתם על חוזה המקצוען שלו בינואר 1920, וערך את הופעת הבכורה שלו בהפסד החוץ לווסט ברומיץ' אלביון ב-6 באפריל 1920. הוא הפך לשחקן קבוע בהרכב בשנות ה-20, והשתתף ב-70 משחקים שבהם הבקיע שני שערים.

ויטאקר היה חלק ממשלחת התאחדות הכדורגל האנגלית שסיירה באוסטרליה ב-1925. במהלך הביקור הוא השתתף במשחק בוולונגונג ובמהלכו שבר את עצם הפיקה. כתוצאה מכך הוא נאלץ לפרוש ממשחק פעיל. ויטאקר שאף להמשיך לעסוק בכדורגל, והחליט להצטרף לצוות האימון של ארסנל וללמוד פיזיותרפיה. החל מ-1927 הוא היה מדריך הכושר הבכיר של ארסנל תחת הרברט צ'פמן כאשר חלק לא קטן מהשחקנים היו יותר מבוגרים ממנו. לוויטאקר היה תפקיד מרכזי בפעילותו של צ'פמן לשינוי משטר האימונים והפיזיותרפיה במועדון, והוא היה חלק חשוב מהצוות שהוביל את ארסנל בשנות ה-30 המוצלחות.

ויטאקר המשיך לעבוד תחת ג'ורג' אליסון שהחליף את צ'פמן שמת בפתאומיות ב-1934, והתמנה גם לתפקיד מדריך הכושר של נבחרת אנגליה. בתחילת מלחמת העולם השנייה הוא עבד עבור ארגון ההתרעה מפני תקיפות אוויריות. מאוחר יותר במלחמה הוא שירת כטייס בחיל האוויר המלכותי, והגיע לדרגת מפקד טייסת. הוא קיבל תואר חבר במסדר האימפריה הבריטית עבור פעילותו בפלישה לנורמנדי.

ויטאקר חזר לתפקיד מדריך הכושר של ארסנל עם סיום המלחמה. לאחר עזיבת אליסון ב-1947 הוא התמנה לתפקיד המאמן החדש; בהדרכתו המועדון זכה בשתי אליפויות (1947/1948 ו-1952/1953) ובגביע ה-FA‏ (1949/1950). אולם, ההצלחה של ארסנל נמוגה בשנות ה-50 כאשר ויטאקר לא מצליח להביא לארסנל כוכבים. הלחץ הכרוך בטיפול בעניינים השוטפים של כל המועדון גבה ממנו מחיר כבד ופגע בבריאותו. הוא מת מהתקף לב בבית חולים לונדוני ב-1956.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טום ויטאקר בוויקישיתוף


מאמני ארסנל
הוליס (1894 - 1897) • מיטשל (1897 - 1898) • אלקוט (1898 - 1899) • ברדשו (1899 - 1904) • קלסו (1904 - 1908) • מורל (1908 - 1915) • מק'יואן (1915 - 1919) • נייטון (1919 - 1925) • צ'פמן (1925 - 1934) • שו (1934) • אליסון (1934 - 1947) • ויטאקר (1947 - 1956) • קרייסטון (1956 - 1958) • סווינדין (1958 - 1962) • רייט (1962 - 1966) • מיי (1966 - 1976) • ניל (1976 - 1983) • האו (1983 - 1986) • ברטנשו (1986) • גרהאם (1986 - 1995) • יוסטון (1995) • ריוק (1995 - 1996) • יוסטון (1996) • רייס (1996) • ונגר (1996 - 2018) • אמרי (2018 - 2019) • יונגברי (2019) • ארטטה (2019-)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טום_ויטאקר&oldid=38236891"