נבחרת אנגליה בכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנגליה
England crest.svg
מידע כללי
כינוי נבחרת שלושת האריות
התאחדות התאחדות הכדורגל של אנגליה
השתייכות אופ"א
מאמן רוי הודג'סון
קפטן ויין רוני
מלך השערים בובי צ'רלטון (49)
שיאן ההופעות פיטר שילטון (125)
אצטדיון ביתי אצטדיון ומבלי, לונדון
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחקים היסטוריים
משחק בינלאומי ראשון
Flag of Scotland.svg סקוטלנד 0 - 0 אנגליה Flag of England.svg
(פטריק, סקוטלנד; 30 בנובמבר 1872)
הניצחון בהפרש הגבוה ביותר
Flag of Ireland.svg אירלנד המאוחדת 0 - 13 אנגליה Flag of England.svg
(בלפסט, אירלנד;
18 בפברואר 1882)
ההפסד בהפרש הגבוה ביותר
Flag of Hungary.svg הונגריה 7 - 1 אנגליה Flag of England.svg
(בודפשט, הונגריה; 23 במאי 1954)
גביע העולם בכדורגל
הופעות 14 (הראשונה ב-1950)
ההישג הטוב ביותר זכייה (1966)
אליפות אירופה בכדורגל
הופעות 8 (הראשונה ב-1968)
ההישג הטוב ביותר מקום שלישי (1968),
חצי גמר (1996)

נבחרת אנגליה בכדורגל מייצגת את אנגליה בתחרויות כדורגל בינלאומיות ומנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל של אנגליה. על אף שרוב הנבחרות הלאומיות ברחבי העולם מייצגות מדינות ריבוניות, כל אחת מבין ארבע אומות הבית (האומות המרכיבות את הממלכה המאוחדת) מיוצגת על ידי נבחרת לאומית נפרדת.

אנגליה זכתה במונדיאל 1966, כאשר היא הייתה המארחת, והגיעה לשלב חצי הגמר במונדיאל 1990. היא העפילה רק פעמיים לשלב חצי הגמר באליפות אירופה בכדורגל, ואף לא פעם אחת לשלב הגמר. מבין הנבחרות שזכו בגביע העולם בכדורגל, אנגליה היא הפחות מצליחה יחד עם ספרד, ושתיהן סיימו באחד מבין ארבעת המקומות הראשונים במונדיאל רק פעמיים (לשם השוואה: ברזיל, איטליה, גרמניה, ארגנטינה, צרפת ואורוגוואי סיימו כל אחת לפחות 4 פעמים באחד מארבעת המקומות הראשונים). נבחרת אנגליה היא הנבחרת המצליחה ביותר מבין ארבע הנבחרות הבריטיות, והיא זכתה באליפות הבית הבריטית 54 פעמים, בטרם בוטלה התחרות.

באופן מסורתי היריבה הגדולה ביותר של הנבחרת היא סקוטלנד. לאחר שהמשחקים הקבועים נגד סקוטלנד בוטלו בשלהי שנות ה-80 של המאה ה-20, היריבויות עם ארגנטינה וגרמניה הפכו למשמעותיות יותר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת אנגליה היא נבחרת הכדורגל הוותיקה ביותר בעולם, ביחד עם סקוטלנד. הנבחרת האנגלית ערכה את משחקה הרשמי הראשון אי פעם ב-30 בנובמבר 1872, במשחק שבו אירחה ההתאחדות הסקוטית את נבחרת אנגליה באצטדיון המילטון קרסנט שבעיר פטריק שבסקוטלנד. המשחק נערך לעיני כ-4,000 צופים, והסתיים בתוצאה 0:0. במהלך 40 השנה הבאות, שיחקה הנבחרת האנגלית רק מול נבחרות מהאיים הבריטיים, משמע נגד סקוטלנד, ויילס ואירלנד. משחקים אלו נהיו לתחרותיים עם הקמת אליפות הבית הבריטית שהתקיימה בין השנים 1883 ו-1984.

הנבחרת האנגלית הצטרפה לפיפ"א בשנת 1906. בשנת 1908 שיחקה הנבחרת לראשונה מול נבחרת מחוץ לבריטניה, כאשר ערכה משחק ידידות באוסטריה מול הנבחרת המקומית, משחק שנגמר בתוצאה 1:6 לטובת אנגליה. בשנותיה הראשונות, שיחקה הנבחרת האנגלית רק מול נבחרות אירופאיות כגון צרפת, שבדיה, הונגריה, גרמניה ואיטליה. את משחקה הראשון אי פעם מול נבחרת מחוץ לאירופה ערכה ב-6 באוגוסט 1936, במשחק מול סין באולימפיאדת 1936 כ"נבחרת בריטניה בכדורגל". המשחק נגמר בניצחון בריטי 0:2. יחסיה של הנבחרת עם פיפ"א היו קשים תחילה, תופעה שלוותה בפרישת הנבחרות הבריטיות מפיפ"א ב-1928. בשנת 1946 חזרו הנבחרות הבריטיות לפיפ"א, ולכן לא השתתפה הנבחרת האנגלית במשחקי גביע העולם בכדורגל שקדמו ל-מונדיאל 1950. בגביע העולם הראשון בו השתתפה, נוצחה הנבחרת בתוצאה 1:0 נגד ארצות הברית. הפסד זה, והפסד נוסף לספרד מנעו מאנגליה להעפיל מהסיבוב הראשון. הפסד 6:3 להונגריה בשנת 1953 הוא ההפסד הראשון של נבחרת אנגליה לנבחרת לא-בריטית באצטדיון ומבלי.

למרות העובדה שוולטר וינטרבוטום היה למנג'ר הנבחרת האנגלית הראשון שמונה לתפקיד במשרה מלאה, הנבחרת לא הגיעה לאף הישג משמעותי מחוץ לבריטניה עד לשנת 1963, שבה מונה לתפקיד אלף ראמזי. תחת הנהגתו של ראמזי זכתה הנבחרת האנגלית בתואר אלופת העולם בכדורגל במונדיאל 1966, שנערך על אדמת אנגליה, לאחר ניצחון 2:4 על גרמניה המערבית במשחק הגמר, הודות לשלושער של ג'ף הרסט, כולל שער שנוי במחלוקת בהארכה.

נבחרת אנגליה העפילה אוטומטית למונדיאל 1970 כמגנה על התואר, אך נכשלה בשלב רבע הגמר מול נבחרת גרמניה המערבית. למונדיאל 1974 ומונדיאל 1978 לא הצליחה נבחרת אנגליה להעפיל. ב-1982 העפילה הנבחרת, תחת הדרכתו של רון גרינווד, למונדיאל 1982, לאחר 12 שנים שבהן לא העפילה לטורניר. בטורניר עצמו הודחה הנבחרת בשלב הבתים השני מבלי להפסיד ולו משחק אחד לאורך כל הטורניר.

במונדיאל 1986 תחת בובי רובסון הגיעה הנבחרת רק עד רבע הגמר, ובמונדיאל 1990 שנערך באיטליה ונחשב להצלחה האנגלית הגדולה ביותר מאז 1966, סיימה במקום הרביעי בטורניר, לאחר שבחצי הגמר הפסידה לגרמניה המערבית בבעיטות הכרעה.

גרהאם טיילור, יורשו של רובסון, נכשל בהעפלת הנבחרת למונדיאל 1994 אך בטורניר שלאחר מכן, יורו 1996 שנערך באנגליה, תחת הדרכת טרי ונבלס, הגיעה הנבחרת להישג השיא שלה באליפות אירופה בכדורגל, כאשר הגיעה לשלב חצי הגמר.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 ובעשור הראשון של המאה ה-21 הייתה הנבחרת האנגלית דרך קבע אחת מ-20 הנבחרות המובילות בעולם, אך לא השכילה לעבור את שלב רבע הגמר באף טורניר בינלאומי. סוון גוראן אריקסון השבדי מונה לתפקיד מאמן נבחרת אנגליה בשנת 2001, ובכך הפך למאמן הראשון מחוץ לאנגליה שהפך למאמן הנבחרת.

בשנת 2006 מונה סטיב מקלארן למאמן הנבחרת, אך הוא פוטר לאחר כישלונה של הנבחרת במוקדמות יורו 2008, ובמקומו מונה האיטלקי פאביו קאפלו, אשר הוביל את הנבחרת לשמינית הגמר במונדיאל 2010 ולרבע הגמר ביורו 2012.

בשנת 2012 מונה רוי הודג'סון למאמן הנבחרת, ובמונדיאל 2014 הודחה הנבחרת בהדרכתו לאחר שסיימה את שלב הבתים במקום האחרון בבית עם נקודה אחת בלבד.

אצטדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון ומבלי במהלך משחק הנבחרת מול גרמניה, 2007

ב-50 השנים הראשונות מאז הקמתה, קיימה הנבחרת האנגלית את משחקיה בכל רחבי אנגליה, כאשר בתחילת שנותיה השתמשה במגרשי קריקט ומאוחר יותר החלה בשימוש מגרשים של קבוצות שונות. נבחרת אנגליה ערכה את משחקה הראשון אי פעם באצטדיון ומבלי ב-1924 נגד סקוטלנד, אך ב-27 השנים שלאחר מכן, שיחקה הנבחרת באצטדיון ומבלי רק במשחקים נגד הנבחרת הסקוטית.

במאי 1951 הפכה נבחרת ארגנטינה לנבחרת הראשונה חוץ מסקוטלנד שמשחקת באצטדיון זה, ועד שנת 1960 רוב משחקי הנבחרת החלו להיות משוחקים באצטדיון זה. בין 1966 ו-1995 שיחקה הנבחרת האנגלית את כל משחקיה הביתיים בומבלי.

משחקה האחרון של נבחרת אנגליה באצטדיון ומבלי הישן היה ב-7 באוקטובר 2000 נגד גרמניה, משחק אותו הפסידה נבחרת אנגליה בתוצאה 1-0. מאז אותו משחק שיחקה הנבחרת האנגלית ב-14 אצטדיונים שונים ברחבי אנגליה. התאחדות הכדורגל האנגלית חוקקה חוק לפיו הנבחרת מחויבת לשחק באצטדיון ומבלי לפחות עד שנת 2036, כאשר המניע המוביל להחלטה זו הוא מניע כלכלי: אצטדיון ומבלי הישן לא היה בבעלות ההתאחדות האנגלית, ובשל בניית האצטדיון החדש נכנסה ההתאחדות האנגלית לחובות כבדים. החוק נועד להוציא את מירב הרווחים מאצטדיון זה כדי לכסות על החוב המקורי על האצטדיון.

המשחק הראשון באצטדיון המחודש נערך במרץ 2007, כשהנבחרת הצעירה של אנגליה אירחה את איטליה במשחק שמשך 55,700 צופים והסתיים בתיקו 3-3, כאשר דיויד בנטלי כובש את השער הראשון של כדורגלן אנגלי אי-פעם באצטדיון החדש. החלוץ האיטלקי ג'יאמפולו פאציני כבש את השער הראשון באצטדיון לאחר 29 שניות בלבד, וכן כבש את השלושער הראשון בתולדות האצטדיון.

נבחרת אנגליה מחוץ לאצטדיון ומבלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשבע השנים בין המשחק מול גרמניה ועד המשחק הראשון של הנבחרת האנגלית מול ברזיל במשחק ידידות בשנת 2007, שיחקה נבחרת אנגליה בסך הכל 34 משחקים ב-14 אצטדיונים שונים ברחבי אנגליה. בסך הכל ניצחה 22 משחקים, סיימה 7 בתיקו והפסידה חמישה. במשחקים רשמיים (מוקדמות גביע העולם והיורו) לאנגליה מאזן של 11 ניצחונות ושלוש תוצאות תיקו מתוך 14 משחקים בסך הכל. רשימת המגרשים ומספר המשחקים ששוחקו בהם:

נבחרת אנגליה במונדיאלים ובמשחקי היורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי גביע העולם בכדורגל (המונדיאל)[עריכת קוד מקור | עריכה]

חולצת המשחק של הנבחרת בעת שזכתה במונדיאל 1966
הנבחרת לפני משחק מול פרגוואי במונדיאל 2006
שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
Flag of Uruguay.svg 1930 לא נכנסה - - - - - -
Flag of Italy (1861-1946).svg 1934 לא נכנסה - - - - - -
Flag of France.svg 1938 לא נכנסה - - - - - -
Flag of Brazil.svg 1950 סיבוב 1 3 1 0 2 2 2
Civil Ensign of Switzerland.svg 1954 רבע גמר 3 1 1 1 8 8
Flag of Sweden.svg 1958 סיבוב 1 4 0 3 1 4 5
Flag of Chile.svg 1962 רבע גמר 4 1 1 2 5 6
Flag of England.svg 1966 אלופה 6 5 1 0 11 3
Flag of Mexico.svg 1970 רבע גמר 4 2 0 2 4 4
Flag of Germany.svg 1974 לא העפילה - - - - - -
Flag of Argentina.svg 1978 לא העפילה - - - - - -
Flag of Spain.svg 1982 שלב הבתים 2 5 3 2 0 6 1
Flag of Mexico.svg 1986 רבע גמר 5 2 1 2 7 3
Flag of Italy.svg 1990 חצי גמר 7 3 3 1 8 6
Flag of the United States.svg 1994 לא העפילה - - - - - -
Flag of France.svg 1998 שמינית גמר 4 2 1 1 7 4
Flag of South Korea.svg Flag of Japan.svg 2002 רבע גמר 5 2 2 1 6 3
Flag of Germany.svg 2006 רבע גמר 5 3 2 0 6 2
Flag of South Africa.svg 2010 שמינית גמר 4 1 2 1 3 5
Flag of Brazil.svg 2014 שלב הבתים 3 0 1 2 2 4
סה"כ 14/20 62 26 20 16 79 56

משחקי אליפות אירופה בכדורגל (היורו)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטובוס הנבחרת בקרקוב במהלך יורו 2012
שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
Flag of France.svg 1960 לא נכנסה - - - - - -
Flag of Spain.svg 1964 לא העפילה - - - - - -
Flag of Italy.svg 1968 מקום שלישי 2 1 0 1 2 1
Flag of Belgium (civil).svg 1972 לא העפילה - - - - - -
Flag of SFR Yugoslavia.svg 1976 לא העפילה - - - - - -
Flag of Italy.svg 1980 שלב הבתים 3 1 1 1 3 3
Flag of France.svg 1984 לא העפילה - - - - - -
Flag of Germany.svg 1988 שלב הבתים 3 0 0 3 2 7
Flag of Sweden.svg 1992 שלב הבתים 3 0 2 1 1 2
Flag of England.svg 1996 חצי גמר 5 2 3 0 8 3
Flag of Belgium (civil).svg Flag of the Netherlands.svg 2000 שלב הבתים 3 1 0 2 5 6
Flag of Portugal.svg 2004 רבע גמר 4 2 1 1 10 6
Flag of Austria.svg Civil Ensign of Switzerland.svg 2008 לא העפילה - - - - - -
Flag of Poland.svg Flag of Ukraine.svg 2012 רבע גמר 4 2 2 0 5 3
סה"כ 8/14 27 9 9 9 36 31

סגל הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת השחקנים שזומנו למונדיאל 2014

מס' עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
1 שוער ג'ו הארט 19 באפריל 1987 48 0 Flag of England.svg מנצ'סטר סיטי
13 שוער בן פוסטר 3 באפריל 1983 8 0 Flag of England.svg וסט ברומיץ' אלביון
22 שוער פרייזר פורסטר 17 במרץ 1988 2 0 Flag of England.svg סאות'המפטון
2 הגנה גלן ג'ונסון 23 באוגוסט 1984 50 1 Flag of England.svg ליברפול
6 הגנה פיל ג'אגיילקה 17 באוגוסט 1982 24 1 Flag of England.svg אברטון
5 הגנה גארי קייהיל 19 בדצמבר 1985 22 2 Flag of England.svg צ'לסי
3 הגנה לייטון ביינס 11 בדצמבר 1984 22 1 Flag of England.svg אברטון
12 הגנה כריס סמולינג 22 בנובמבר 1989 10 0 Flag of England.svg מנצ'סטר יונייטד
16 הגנה פיל ג'ונס 21 בפברואר 1992 9 0 Flag of England.svg מנצ'סטר יונייטד
23 הגנה לוק שו 12 ביולי 1995 1 0 Flag of England.svg מנצ'סטר יונייטד
4 קשר סטיבן ג'רארד 30 במאי 1980 109 21 Flag of England.svg ליברפול
8 קשר פרנק למפארד 20 ביוני 1978 103 29 Flag of England.svg מנצ'סטר סיטי
17 קשר ג'יימס מילנר 4 בינואר 1986 52 1 Flag of England.svg מנצ'סטר סיטי
7 קשר ג'ק וילשר 1 בינואר 1992 25 0 Flag of England.svg ארסנל
15 קשר אלכס אוקסלייד-צ'מברליין 15 באוגוסט 1993 14 3 Flag of England.svg ארסנל
14 קשר ג'ורדן הנדרסון 17 ביוני 1990 18 0 Flag of England.svg ליברפול
21 קשר רוס ברקלי 5 בדצמבר 1993 3 0 Flag of England.svg אברטון
20 קשר אדם לאלאנה 10 במאי 1988 3 0 Flag of England.svg ליברפול
19 קשר ראהים סטרלינג 8 בדצמבר 1994 12 0 Flag of England.svg ליברפול
10 חלוץ ויין רוני 24 באוקטובר 1985 100 44 Flag of England.svg מנצ'סטר יונייטד
11 חלוץ דני וולבק 26 בנובמבר 1990 31 13 Flag of England.svg ארסנל
9 חלוץ דניאל סטארידג' 1 בספטמבר 1987 10 3 Flag of England.svg ליברפול
18 חלוץ ריקי למברט 16 בפברואר 1982 10 3 Flag of England.svg ליברפול

שיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנתונים מעודכנים ל-20 בנובמבר 2014. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים.

פיטר שילטון, שיאן ההופעות של הנבחרת
# שם שנים בנבחרת הופעות שערים
1 פיטר שילטון 1970–1990 125 0
2 דייוויד בקהאם 1996–2009 115 17
3 סטיבן ג'רארד 2000–2014 114 21
4 בובי מור 1962–1973 108 2
5 אשלי קול 2001–2014 107 0
6 בובי צ'רלטון 1958–1970 106 49
פרנק למפארד 1999– 106 29
8 בילי רייט 1946–1959 105 3
9 ויין רוני 2003- 101 46
10 בריאן רובסון 1980–1991 90 26
11 מייקל אואן 1998–2008 89 40
12 קני סנסום 1979–1988 86 1
13 גארי נוויל 1995–2007 85 0
14 ריי וילקינס 1976–1986 84 3
15 ריו פרדיננד 1997–2011 81 3
16 גארי ליניקר 1984–1992 80 48
17 ג'ון בארנס 1983–1995 79 11
18 סטיוארט פירס 1987–1999 78 5
ג'ון טרי 2003–2012 78 6
20 טרי בוצ'ר 1980–1990 77 3

מלכי השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנתונים מעודכנים ל-20 בנובמבר 2014. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים.

בובי צ'רלטון, מלך השערים של הנבחרת
# שם שנים בנבחרת שערים הופעות
1 בובי צ'רלטון 1958–1970 49 106
2 גארי לינקר 1984–1992 48 80
3 ויין רוני 2003- 46 101
4 ג'ימי גריבס 1967-1959 44 57
5 מייקל אואן 1998–2008 40 89
6 טום פיני 1946–1958 30 76
נאט לופטהאוס 1950–1958 30 33
אלן שירר 1992–2000 30 63
9 ויויאן וודוורד 1903–1911 29 23
פרנק למפארד 1999– 29 106
11 סטיב בלומר 1895–1907 28 23
12 דייוויד פלאט 1989–1996 27 62
13 בריאן רובסון 1981–1989 26 90
14 ג'ף הרסט 1965–1972 24 49
15 סטן מורטנסן 1947–1953 23 25
16 טומי לואוטון 1938–1948 22 23
פיטר קראוץ' 2005 -2010 22 42
18 מיק צ'אנון 1972–1977 21 46
קווין קיגן 1972–1982 21 63
סטיבן ג'רארד 2014-2000 21 114

מאמנים לפי סדר כרונולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נבחרות הכדורגל של אירופה (אופ"א)

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן · איטליה · איי פארו · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנגליה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה · בולגריה · בוסניה והרצגובינה · בלארוס · בלגיה · גאורגיה · גיברלטר · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · ויילס · טורקיה · יוון · ישראל · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סקוטלנד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צ'כיה · צפון אירלנד · צרפת · קזחסטן · קפריסין · קרואטיה · רומניה · רוסיה · שבדיה · שווייץ