טיבור רובין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טיבור רובין
טיבור רובין  Cmoh army.jpg
טיבור רובין עונד את מדליית הכבוד שקיבל בבית הלבן
נולד 18 ביוני 1929, פאסטו, הונגריהFlag of Hungary.svg
כינוי טד
השתייכות Seal of the US Department of the Army.svg צבא ארצות הברית
דרגה Army-USA-OR-04a.svg קורפורל
מלחמות וקרבות

מלחמת קוריאה

עיטורים

מדליית הכבוד מדליית הכבוד
לב הארגמן  לב הארגמן

טיבור "טד" רוביןאנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929) הוא ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. הוא אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שחיים היום.

במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים. "לפי תצהירים שתמכו בהמלצות, סיפרו חבריו ליחידה של רובין, שהסמל שלהם היה אנטישמי שנתן לרובין משימות מסוכנות בתקווה שייהרג", נכתב בוושינגטון פוסט.

ב- 23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.

טיבור רובין מתגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.

ילדותו בהונגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה ילדים. בגיל 13 הוא נשלח למחנה הריכוז מאוטהאוזן באוסטריה. לאחר שנתיים שוחרר מחנה הריכוז על ידי חיילים אמריקאים. הוריו ואחת מאחיותיו של רובין נרצחו בשואה.

הגירתו לארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב 1948 היגר רובין לארצות הברית והתיישב בניו יורק, הוא עבד כסנדלר ומאוחר יותר כקצב.

ב-1949 ניסה רובין להתגייס לצבא ארצות הברית, בין השאר כדי לקצר את הדרך לקבלת האזרחות האמריקאית, וגם משום שרצה ללמוד בבית הספר הצבאי לקצבים. מכיוון שכמעט ולא ידע אנגלית, הוא נכשל במבחן השפה, אך ניסה שוב ב-1950 ועבר הודות לעזרתם של שני נבחנים אחרים.

אנטישמיות בצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1949 מצא את עצמו טוראי ראשון טיבור רובין נלחם בחזית המלחמה בקוריאה כחלק מפלוגה "איי" (באנגלית: "I"), ברגימנט השמיני של אוגדת הפרשים הראשונה. שם הוא נתקל בסמל ארטיס ו. ווטסון, אנטישמי ש"נידב" את רובין באופן קבוע למשימות ולסיורים המסוכנים ביותר. עובדה זו אושרה באמצעות תצהירים מפורטים שהוגשו על ידי כתריסר אנשים ששירתו תחתיו, בעיקר על ידי אנשים שתיארו את עצמם כ"אנשים מאזורי הכפר" מהדרום והמערב התיכון של ארצות הברית.

באחד המקרים האלו, על פי עדותם של חבריו לפלוגה, הגן רובין לבדו על גבעה במשך 24 שעות כשהוא נלחם בגלים של חיילים צפון קוריאנים, כדי לחפות על ציר נסיגתה של הפלוגה. בעבור מעשה זה וגילויים אחרים של אומץ לב המליצו שניים מקציניו הממונים של רובין, שלוש פעמים, להעניק לו את מדליית הכבוד. שני הקצינים נהרגו בקרב אך לפני מותם הורו לסמל ווטסון להכין את הניירת הדרושה להמלצה על הענקת המדליות לרובין. חלק מחבריו לנשק של רובין היו נוכחים כשהקצינים הורו לווטסון לעשות את ההכנות הנדרשות, והם כולם משוכנעים שהוא התעלם מהפקודה בכוונה. בתצהיר שאושר על ידי נוטריון רב"ט הרולד ספיקמן, נכתב: "אני באמת מאמין, בליבי, שסמל ראשון ווטסון היה מסכן את ביטחונו האישי לפני שהיה עוזר, לא משנה באיזו דרך, להעניק את המדליה לאדם ממוצא יהודי".

במחנה השבויים הסיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף אוקטובר 1950, חצו ריכוזים עצומים של חיילים סינים את הגבול לצפון קוריאה ותקפו את האמריקאים, שלא היו מוכנים. אחרי שרוב הרגימנט שלו הושמד, רובין שהיה פצוע קשה נפל בשבי והעביר את 30 החודשים הבאים במחנה לשבויי מלחמה.

כשהם ניצבים מול רעב, מחלות וזוהמה רוב החיילים השבויים התייאשו במהרה. "אף אחד לא רצה לעזור למישהו אחר. כל אחד היה אחראי לעצמו", כתב אחד השבויים סמל ליאו א. קורמייר הבן. היוצא מהכלל היה רובין. כמעט בכל ערב הוא היה מתגנב החוצה מהמחנה כדי לגנוב אוכל ממאגרי אספקה סינים וצפון קוריאנים, בידיעה שיירו בו במקרה שיתפס. "הוא חילק את האוכל בין החיילים בצורה שווה" כתב קורמייר "הוא גם דאג לנו, טיפל בנו, נשא אותנו לשירותים... הוא עשה הרבה מעשים טובים, הוא אמר לנו שאלו מצוות לפי המסורת היהודית... הוא היה יהודי מאוד דתי והדבר החשוב לו ביותר היה לעזור לחבריו." הניצולים מהמחנה זקפו את הישארותם בחיים לזכותו של רובין.

רובין סירב להצעותיהם החוזרות ונישנות של שוביו להשיבו למולדתו הונגריה, שהייתה אז מאחורי מסך הברזל.

מדליית הכבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 23 בספטמבר 2005, העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.

הענקת המדליה נומקה כך:

"בעבור אבירות ואומץ לב ברורים, בסכנו את חייו מעל ומעבר לדרישות התפקיד: רב טוראי טיבור רובין הבדיל את עצמו מהכלל באמצעות גבורה יוצאת מגדר הרגיל במשך התקופה מה- 23 ביולי 1950 ועד ל- 20 באפריל 1953, בעודו משמש כרובאי בפלוגה איי, רגימנט הפרשים השמיני, אוגדת הפרשים הראשונה ברפובליקה של קוריאה. בעוד יחידתו נסוגה למתחם הפוסאן, מונה רב"ט רובין להישאר מאחור כדי להשאיר את צומת הדרכים החיונית טייגו-פוסאן שיחידתו הנסוגה השתמשה בה פתוחה. במשך הקרב מספר גדול של חיילים צפון קוריאנים תקפו גבעה שהייתה מוגנת על ידי רב"ט רובין בלבד. הוא גרם לאבדות כבדות לכח התוקף במשך 24 שעות הקרב האישי שלו, מעכב במו ידיו את התקדמות האויב ומאפשר לרגימנט הפרשים השמיני להשלים את נסיגתו בהצלחה. בעקבות ההבקעה החוצה ממתחם הפוסאן, רגימנט הפרשים השמיני המשיך צפונה והתקדם לתוך צפון קוריאה. תוך כדי ההתקדמות הוא לקח בשבי כמה מאות חיילים צפון קוריאנים. ב- 30 באוקטובר 1950 כוחות סינים התעמתו עם יחידתו באונסן, צפון קוריאה, במהלך התקפה לילית עצומה. בלילה הזה ובמשך היום שאחריו הוא אייש מקלע 0.3 בקו הדרומי של יחידתו, שלושת החיילים שאיישו את המקלע לפניו נהרגו. הוא המשיך לאייש את המקלע עד שאזלה לו התחמושת. עמידתו העיקשת עיקבה את התקדמות האויב בגזרתו, מאפשר לשרידי יחידתו לסגת דרומה. במשך הקרב נפצע רב"ט רובין בצורה קשה ונשבה בידי הסינים. כשהוא בוחר להישאר במחנה המעצר למרות הצעות מהסינים להשיבו למולדתו הונגריה, רב"ט רובין התעלם מביטחונו האישי ומיד החל להתגנב מחוץ למחנה בלילה בחיפוש אחר מזון עבור חבריו לנשק. בעודו פורץ למחסני מזון וגינות של האויב הוא הסתכן בעינויים או במוות אם יתפס. רב"ט רובין סיפק בנוסף למזון לחיילים המורעבים גם ציוד רפואי שנדרש באופן נואש ותמיכה מוראלית לחולים ולפצועים במחנה השבויים. מאמציו האמיצים חסרי ההתחשבות העצמית תרמו באופן ישיר להצלת חייהם של כ- 40 מחבריו השבויים."

חוק יוצאי הצבא היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק יוצאי הצבא היהודים (באופן רשמי חוק יוצאי הצבא היהודים על שם לאונרד קרביץ לשנת 2001, שהיה גם הוא גיבור ממלחמת קוריאה ודודו של הזמר לני קרביץ) קבע שיש לחזור על המלצות להענקת מדליית הכבוד לחיילים יהודים ולבצע חיפוש אחר המלצות שיכול להיות שנעלמו כתוצאה ממניעים אנטישמיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]