מצווה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערכים ביהדות | |
|---|---|
| יהדות | |
 |
|
| פורטל יהדות | |
| מושגים ביהדות | |
|
עיקרי האמונה
אלוהים • שלושה עשר עיקרים זרמים ביהדות
אורתודוקסים • קונסרבטיבים • רפורמים • רקונסטרוקטיבים • קראים אישים מרכזיים
תפילות, חגים ומועדים
תפילת עמידה • שחרית • מנחה • ערבית חיי הקהילה היהודית
אתרים ומבנים
המשכן • בית המקדש • הר הבית ראו גם
גיור • שומרונים • מינים |
|
מצוות הן ציוויים תורניים שעל היהודי לקיים לשיטת ההלכה היהודית. מקור המילה מצווה נגזר מהמילה צו. על פי הלשון המקובלת כיום, המונח "מצווה" כולל את כל ציוויי התורה, על אף שהתורה דווקא מבחינה בין סוגי ציוויים שונים שיש לשמור - מצוה, חוק ומשפט: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת 'הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם." (דברים ז, י"א)
תוכן עניינים |
[עריכה] מספרן של המצוות
בדרך כלל מתכוונים בביטוי מצוות למצוות המוגדרות בתורה, אך מלבד אלה קיימות עוד שבע מצוות דרבנן - מצוות שהוסיפו חכמי המשנה. במקביל קיימות גם שבע מצוות בני נח, מצוות כלליות שעל קיומן מצווים כל בני האדם.
לפי המסורת (מסכת מכות כג, ב) מספרן של המצוות שבתורה הוא 613. חכמי ימי הביניים כמו רמב"ם (ב"ספר המצוות"), רמב"ן (בהערותיו לספר המצוות) ורבי משה מקוצי ("ספר מצוות גדול") היו הראשונים שערכו רישום ממוספר של המצוות, כאשר כל אחד מהם בחר בדרך שונה ובכללים שונים המגדירים אילו היגדים בתורה יש למנות כמצוות.
[עריכה] סיווג המצוות
-
ערך מורחב – מצוות עשה
-
ערך מורחב – מצוות לא תעשה
[עריכה] מצוות עשה ומצוות לא תעשה
תרי"ג (613) המצוות מחולקות לשתי קבוצות עיקריות:
- רמ"ח (248) מצוות "עשה" - מצוות המורות לאדם מה עליו לעשות, למשל "כבד את אביך ואת אמך".
- שס"ה (365) מצוות "לא תעשה" - מצוות המורות לאדם מה אסור לו לעשות, למשל "לא תרצח".
מדרש חז"ל מפרש שרמ"ח מצוות עשה הם כנגד (מספר) איבריו של אדם ושס"ה לא תעשה הם כנגד (מספר) גידיו של האדם או כנגד מספר ימות השנה השמשית. הרמב"ם מביא מדרש הנובע מהקבלה זו:
| ועוד אמרו על דרך הדרש על שמצוות עשה כמניין האברים, כלומר: כל אבר ואבר אומר לו לאדם: עשה בי מצווה; ושמצוות לא תעשה כמניין ימות השנה, כלומר: כל יום ויום אומר לו לאדם: אל תעש בי עברה. | ||
| -- ספר המצוות, בתרגומו של הרב יוסף קאפח | ||
על הפרתן של מצוות לא תעשה נקבעו עונשים המפורטים בתורה. לעומת זאת, לגבי מרבית מצוות העשה לא נאמר מהו השכר, ועל כך נאמר: "הווי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות" (פרקי אבות ב, א). מצוות עשה ששכרן נקוב בתורה במפורש הן מצוות כיבוד אב ואם, ומצוות שילוח הקן.
חלק ממצוות העשה הן מצוות עשה שהזמן גרמן, כתפילה או ישיבה בסוכה. ההלכה הרווחת פוטרת נשים מהחיוב לקיים מצוות אלה.
מצוות עשה מחייבות בדרך כלל עשייה לשם קיומן, ומצוות לא תעשה מחייבות בדרך כלל הימנעות מעשייה לשם קיומן, אך לעתים נדרשת עשייה לשם קיומה של מצוות לא תעשה. דוגמה לכך היא המצווה "לא תעמוד על דם רעך", המנוסחת כמצוות לא תעשה, אך כדי לקיימה יש לקום ולעשות מעשה ולהציל את האדם הנמצא בסכנה.
[עריכה] "מדאורייתא" ו"מדרבנן"
על אף שמקורן של המצוות בתורה, העיסוק בפרטים בכל אחת מהן נעשה בתורה שבעל פה. עיקר ספרות הקודש היהודית היא דיון ופירוש של המצוות הללו. הגדרות המצוות עצמה אינה מובנת מאליה, ויש היגדים בתורה שיש שסוברים שהם מצוות ואחרים אינם רואים אותם ככאלה. בנוסף, חז"ל הוסיפו גזירות ותקנות רבות ביחס למצוות השונות של התורה.
לפיכך, בפרטי כל מצווה מקובלת הבחנה בין הוראות שהן "מדאורייתא" ומדרבנן". להבחנה זו משמעות מעשית בפסיקת ההלכה (למשל, בשיקולים הלכתיים במקרה של פרשנות ההלכה וספקות שונים שעולים בביצועה).
מקובל לסווג כמצווה דאורייתא כל מצווה המופיעות במפורש במקרא, או נלמדת ממנו במישרין במסגרת התורה שבעל פה (בארמית: אורייתא = תורה). קיימות מצוות אחדות שהיחס אליהן הוא כאל מצוות מדאורייתא אף על פי שלא נמסרו במפורש בתורה ולא נלמדו ממנה במישרין והן מכונות הלכה למשה מסיני.
ביהדות האורתודקסית מקובלת הקפדה על המצוות בלא תלות במקורן - מדאורייתא או מדרבנן. הקראים, שאינם מקבלים את התורה שבעל פה, מקפידים רק על מצוות דאורייתא.
[עריכה] בין אדם למקום ובין אדם לחברו
חלוקה נוספת מבחינה בין:
- "מצוות שבין אדם לחברו" - מצוות המסדירות את ההתנהגות החברתית
- אחדות מהמצוות שבין אדם לחברו מופיעות בעשרת הדברות:
- כבד את אביך ואת אמך: מצווה זו משתייכת לשתי הקבוצות: בין אדם לחברו ובין אדם למקום.
- לא תרצח: אחד מחוקי היסוד בכל חברה והוא שמירה על ערך החיים
- לא תנאף: דיבר שנועד לשמור על טוהר המשפחה, ומבטא את העקרון של קדושת המשפחה וקדושת הנישואין.
- לא תגנוב: לפי התלמוד הבבלי במסכת סנהדרין, זהו איסור לחטוף אדם מישראל
- לא תענה ברעך עד שקר: הזכות למשפט צודק והוגן
- לא תחמוד: לכבוש את היצר החפץ בדבריו של הזולת
- "מצוות שבין אדם למקום" - מצוות המסדירות את התנהגות האדם כלפי בוראו.
- הרמב"ם מכנה מצוות אלו כ"מצוות שבין אדם לעצמו" מכיוון שתפקידן אינו להשפיע על האל אלא לשנות ולפתח את עצמנו.
- אחדות מהמצוות שבין אדם למקום מופיעות בעשרת הדברות:
- לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני: יסוד האמונה המונותאיסטית.
- לא תעשה לך פסל וכל תמונה: אלוהים שולל כל עצם דומם שנוצר לשבחו, וההסבר לכך שטיפוח פסלים ותמונות נחשב לעבודה זרה. הפירוט שבהמשך הדיבר, הוא בשביל שלא יהיה ספק בכוונתו של אלוהים.
- לא תשא שם ה' לשווא: דיבר זה אומר שאין להישבע באלוהים או להעלות על השפתיים את שמו לשווא.
- זכור את יום השבת לקדשו: דיבר שתפקידו להזכיר את היום השביעי יום המנוחה של אלוהים בבריאת העולם, הדיבר מצווה לנוח ולשבות מכל עבודה.
- כבד את אביך ואת אמך: דיבר שאומר לכבד את ההורים והגמול על כך הוא הארכת ימים על האדמה. (דיבר זה משתייך גם אל קבוצת המצוות שבין אדם לחברו).
הבחנה בין שתי מחלקות אלה של מצוות נעשית במשנה, במסכת יומא (ח, ז), שבה נאמר: "עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו - אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו".
אחת ממחלקות המצוות, שהשתמרה בשנות הגלות באופן תאורטי בלבד, היא זו של המצוות התלויות בארץ, שהן מצוות הקשורות בעבודת האדמה והן מחייבות רק בתוך תחומי ארץ ישראל.
[עריכה] מצוות שכליות ומצוות שמעיות
בין ההוגים היהודים של ימי הביניים הייתה נפוצה אבחנה נוספת בין שני סוגי מצוות.
- מצוות שכליות הן מצוות שכל אדם מבין את חשיבותן ונחיצותן. דוגמאות רווחות: האיסורים על גניבה ועל רצח. מצוות מסוג זה נקראות משפטים.
- מצוות שמעיות הן מצוות שאינן מובנות מאליהן, ויש לקיים אותן רק כיוון שאלוהים ציווה עליהן, כמו הימנעות מאכילת בעלי חיים מסוימים, שעטנז ומצוות שקשורות לטהרה וטומאה. מצוות מסוג זה נקראות חוקים.
- הוגים אחדים הציעו סוג מצוות נוסף. המדובר במצוות שממכילות ציווים שאינם מתחייבים על ידי השכל, אך לאחר שנכתבו סיבתם מובנת. דוגמאות לסוג זה: שבת ותפילין. מצוות אלה נקראות עדות.
[עריכה] מצוות חיוביות ומצוות קיומיות
חלוקה נוספת קיימת בין מצוות חיוביות ומצוות קיומיות.
מצוות חיוביות הן מצוות שיש חובה לקיים אותן, ומי שלא קיים אותן נחשב למבטל מצוות עשה. בקבוצת המצוות החיוביות ישנן מצוות כמו הנחת תפילין, אכילת מצה בליל הסדר ועוד.
מצוות קיומיות הן מצוות שאין חובה לקיים אותן, אלא בבתנאים מסוימים. בקבוצת המצוות החיוביות ישנן מצוות כמו מצוות ציצית, שאותה חייבים לקיים רק אם לובשים בגד בעל ארבע כנפות, מצוות השחיטה, שאותה חייבים לקיים רק אם רוצים לאכול בשר, מצוות היבום שנעשית רק אם אשת אחיך התאלמנה ללא ילדים, והמצוה להחזיר גרושה שיכולה להתקים רק לאחר נישואין וגירושין.
[עריכה] דרגות שונות של המצוות
בראש המצוות עומדים עשרת הדיברות, אלו המצוות שניתנו לעם ישראל במעמד הר סיני. פרשנים רבים רואים בעשרת הדיברות כללי-על, וביתר המצוות פרשנות ופירוט שלהן.
ערך שמירת החיים ("פיקוח נפש") גובר על כל המצוות, מלבד שלוש מצוות שלהן נקבעה עדיפות מיוחדת - "ייהרג ובל יעבור" - כלומר, גם אם קיום מצוות אלה מסכן את חייו של היהודי, אל לו להפר אותן (תוספתא שבת טז, יד). שלוש מצוות אלה (הנכללות גם בשבע מצוות בני נח, כלומר כל בני האדם מצווים על קיומן) הן:
- איסור עבודה זרה. מי שמקריב נפשו כדי שלא לעבור על איסור זה, הרי הוא מת על קידוש השם.
- איסור שפיכות דמים (רצח)
- איסור גילוי עריות.
[עריכה] הבחנה בין נשים לגברים
ההלכה מבחינה בין חובתם של גברים לקיים את המצוות ובין חובתן של נשים. ככלל פטורות הנשים מכל מצוות העשה "שהזמן גרמן", כלומר שיש לקיימן בזמן מסוים ביום או בשנה. לכלל זה ישנם מספר יוצאים מן הכלל.
הבחנה זו מופיעה לראשונה במשנה (מסכת קידושין, א, ז):
- "כל מצוות הבן על האב - האנשים חייבין, והנשים פטורות; וכל מצוות האב על הבן - אחד אנשים ואחד נשים, חייבין. וכל מצות עשה שהזמן גרמה - האנשים חייבין, והנשים פטורות; וכל מצות עשה שלא הזמן גרמה - אחד אנשים ואחד נשים, חייבין. וכל מצוה בלא תעשה, בין שהזמן גרמה ובין שלא הזמן גרמה - אחד אנשים ואחד נשים, חייבין: חוץ מבל תקיף, ומבל תשחית, ומבל תיטמא למתים."
[עריכה] טעמי המצוות
הוגי דעות רבים ביהדות ניסו למצוא פשר לקיום המצוות, במיוחד למצוות השמעיות שפשרן לא ברור כשעטנז, בשר בחלב ופרה אדומה. אמנם, כבר המקרא מציין את טעמן של מצוות מסוימות ככיבוד אב ואם ואיסור רמאות במסחר, אבל מצוות רבות אינן מנומקות ואין הסבר כללי לסיבת קיום המצוות. אחד המקורות הקדומים לנתינת טעם כללי למצוות מופיע במדרש תנחומא (תנחומא שמיני פיסקה ח') בו נאמר שהמצוות ניתנו על מנת לצרף (=לזכך) בהן את הבריות, על פי הפסוק בתהילים "אמרת ה' צרופה".
בכיוון דומה הלך הרמב"ם. לדעתו מטרת המצוות היא לסלק עוול, להקנות מידות נעלות המביאות ליחסים טובים בין בני אדם, להביא לידי השקפה נכונה, ולהרחיק את האדם מעבודה זרה. (מורה נבוכים, חלק ג' פרק כ"ו, אתר דעת)
המהר"ל טען שמטרתן של המצוות לקבל את מלכותו של אלוהים ואילו הרמח"ל טען שמטרתן להטיב לאדם. ספר החינוך באופן מקיף ופרטני, במסגרת הסברתן של כל תרי"ג מצוות, נתן טעם לכל מצווה. הרב קוק סבר שחקר טעמי המצוות הוא מקצוע חשוב בלימודי היהדות, ועשה בעצמו ניסיונות לבאר את פשרן של מצוות סתומות כבשר בחלב ושעטנז.
[עריכה] ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
 |
פורטל יהדות | ||
[עריכה] לקריאה נוספת
- הרב י.מ. לאו, יהדות הלכה למעשה, הוצאת מסדה, 1978.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ספר המצוות לרמב"ם, הטקסט המלא.
- מצוות מסודרות לפי הופעתן בתורה, על-פי ספר החינוך.
- ישעיהו ליבוביץ, מצוות מעשיות (משמעותה של ההלכה) (מתוך הספר "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל"), אתר עמותת "לשמה"
