טיוטה:אדי (אדולף) צוקר

אדי (אדולף) צוקר (1912-2001) היה אומן ויטראז', צייר ופסל יהודי, יליד אנטוורפן, בלגיה.

סיפור חיו

אדי נולד ב-24 באפריל 1912 בעיר אנטוורפן, בלגיה. למוריס והלן צוקר. במהלך לימודיו התיכוניים השתתף אדי בשיעורי ציור באקדמיה לאומנויות של אנטוורפן וגילה כשרון רב. בתום לימודיו, לאור משבר הכלכלי הגדול שפקד את העולם, נאלץ אדי לוותר על לימודים גבוהים והתחיל לעבוד בבנק ובכך הצטרף לאחיו סילבן שעזר לפרנסת המשפחה.

בגיל 18 התגייס לצבא בלגיה ושירת בתותחנים ביחד עם אחיו, באוגוסט 1939 גויס אדי בשירות מילואים, היה נגד בגדוד תותחנים, אחראי על טיווח הקנים. ב־10 במאי 1940, הגדוד היה בתעלת אלברט, לאחר מכן בגנט ועם כניעת הצבא הבלגי לצבא הגרמני, הגיעו לעיר ברוז'. אדי ואחיו עזבו את הגדוד ונסעו לחוף הים בכוונה למצוא ספינה בריטית ולעזוב. לאחר שהגיעו, הבריטים סירבו לאשר להם לעלות על ספינה והם נאלצו לעזוב את הרעיון.

הם חזרו לגדוד, נלקחו לברסחאט (Brasschaat) ונשארו שם עד 10 ביוני. לאחר מכן שוחררו וחזרו הביתה.

אדי היה מבקר את מורו מהאקדמיה למלאכת הויטראז', שהיה שולח אותו לבצע תיקונים בויטראז'ים בכנסיות בסביבת אנטוורפן. באותה תקופה היה אדי מרבה לדבר עם אנשים ומנסה לשכנע את שומעיו שהגרמנים לא נצחו את המלחמה, הוא הוסגר לגרמנים באוקטובר 1940, נעצר, הוכה והושלך לכלא בחשאיות למשך 4 חודשים. שם הוא התיידד עם כומר הכלא שסיפק לו ניירות לציור. כשאדי היה חולה הגיע לחדר החולים בכלא בפברואר 1941, הכומר השאיר את דלת החדר פתוחה באחד הערבים ואדי נמלט. באישון לילה חזר אדי הביתה ולמחרת נסע לבריסל והתחבא אצל משפחת ואן הי, שהיה ידידו.

באפריל 1941 יצאו אדי וסילבן אחיו לעיר מרסיי על מנת לחבור להוריהם, שנמלטו לשם על מנת להפליג לבריטניה בעקבות כיבוש בלגיה על ידי הנאצים.

לאחר שהות של כשבועיים במרסיי, החליטו אדי וסילבן לעזוב ברגל לגבול ספרד, בדרך הם פגשו מבריח שהוביל אותם לגבול והדריך אותם לדרך לברצלונה, בדרך הם נעצרו על ידי המשטרה הספרדית ביחד עם עוד 20 פליטים, הוכנסו לצינוק, לאחר כמה ימים, הצליח אדי להימלט בתחנת הרכבת כשהיו בדרך לברצלונה בזכות שקיבל אישור ללכת לשירותים מהשוטרים, סילבן לא הצליח להימלט ונשאר במחנה הריכוז מירנדה למשך חודשים רבים תחת זהות בריטית.

אדי הגיע לברצלונה, ניגש לקונסול הבריטי, ותוך כמה ימים ארגן קבוצה של צעירים שיורשו להפליג לבריטניה מליסבון. כשהגיעו לליסבון, אדי ניגש לשגרירות הבלגית ויוכר באזרח בלגי, ועזרו לו למצוא מקום מגורים. ב־28 באפריל הקבוצה נשלחה לגיברלטר, שם נשארו קצת והפליגו בסיירת HMS London לעבר סקוטלנד, ב־22 במאי 1941.

לאחר ההפלגה, הסיירת קיבלה הוראה לשנות מסלול. הם הצטוו להשתתף בקרב הימי המפורסם נגד אוניית הקרב ביסמרק, מול חופי מונטיבידאו. אחרי שהטביעו את האוניה, קיבלו הוראה לצוד את אונית האספקה של הביסמרק ולאחר מכן, הורדו אדי וחברי הקבוצה לחופי גמביה שבאפריקה.

הבריטים שיכנו אותם שם כ־10 ימים, במהלכם כל חברי הקבוצה נעקצו על ידי יתושים וחלו במלריה, כשהחלימו עברה הקבוצה דרך ניגריה ושהו בלגוס כ4 שבועות, שם פגשו את רב הסרן שפקד על משלחת הצבע הבלגי. הוא הסכים לעזור להם להגיע לקונגו הבלגית על מנת להצטרף שם לצבא. הם עלו על ספינה הולנדית שהפליגה לפונט נואר ומשם לברזביל ולבסוף הגיעו ללאופולדביל, שם התגייסו אדי וג'ק אחיו שהיה גם הוא איתם בקבוצה. אדי הצטרף לכוחות הלוחמים וג'ק לחיל הרפואה. במהלך אפקיל 1942 אדי הוסמך לקצונה.

ביוני 1942 החטיבה יצאה לדרך כדי להצטרף לחיל המשלוח הבלגי במזרח התיכון, הם הגיעו למזרח לוב, הם ביצעו פעולות חבלה בקוי הגרמנים הנסוגים. אדי צילם תמונות של חיילים ששרתו בגדוד וניתן לקאות תמונות שהוא צילם במוזיאון Cegesoma בבריסל.

במהלך 1944 הוצבה החטיבה של הכוחות הבלגים בארץ ישראל תחת הפיקוד הבריטי, הבריטים השתמשו בכוחות הבלגים נגד הא"צל, ל"חי וההגנה. אדי לא הרגיש טוב עם זה כהיותו ציוני ועשה מאמצים להזהיר את ה"מטרות" מראש ולמזער נזקים.

באותה תקופה הכיר אדי את לאה יעקוזבון ילידת תל אביב, ביתם של זלמן-סלומון ורוזה יעקובזון. ב1 בדצמבר 1944 החטיבה הייתה צריכה לחזור לקונגו דרך מצרים, אדי הגיע לחופשה בת 3 ימים, באותם ימים קיימו את החתונה ב־28 בנובמבר במרפסת בית יעקובזון בתל אביב. הוא חזר להתאחד עם לאה בישראל רק שנה מאוחר יותר.

בזמן מלחמת השחרור התגייס אדי עד 1951. הוא היה סרן בחיל ההנדסה ועסק בנושאים הקשורים בהסוואה בעזרת דמאים.

ב-1952 עזבו אדי ולאה את ישראל ועברו לחיות בבלגיה, למשך 8 שנים.

ב-1960 חזרו לישראל סופית עם 3 ילדיהם רוני, דוד וגיל. התגוררו ברחובות, שם הצטרף אדי לעסקי הפרדסנות של משפחת יעקובזון, במקביל פיתח אדי את עיסוקיו באומנות, הוא צייר, פיסל בעץ ומתכת ויצר ויטראז'ים בטכניקות שונות.

במהלך חיו תרם אדי חלונות ויטראז'ים לבית הכנסת, בית יד לבנים ומעון היום לקשיש בעיר.

הוא קיים תערוכה פעם אחת בחיו, בסוף שנות ה-60.

אדי נשאר ברחובות עד פטירתו ב־2001 ונקבר בבית הקברות בעיר.