טירת דוויסיב
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מוצב  |
| שימוש | מוזיאון |
| כתובת |
נמיביה |
| מיקום |
מדבר נמיב |
| מדינה |
 נמיביה |
| בעלים | נמיביה ויילדלייף ריזורטס |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1908–1909 (כשנה) |
| אדריכל | וילהלם זאנדר |
| מידות | |
| קומות | 3 |
| קואורדינטות | 25°15′25″S 16°32′29″E / 25.257°S 16.5413°E |
|
(למפת נמיביה רגילה) | |
  | |
טירת דוויסיב (Duwisib) היא טירה בדרום מדבר נמיב, בדרום-מערב נמיביה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטירה הוקמה על ידי האנס היינריך פון וולף ורעייתו ג'ייטה האמפרי. פון וולף היה קצין גרמני, שב-1904 נשלח לדרום-מערב אפריקה הגרמנית כחלק מכוחות השוצטרופה. ב-1906 שב לגרמניה, וב-1907 נישא לג'ייטה האמפרי, בתו החורגת של הקונסול האמריקאי בדרזדן. האמפרי ירשה ממון רב מסבה, ובעת שנישאו כבר הייתה מיליונרית. זמן קצר לאחר נישואיהם, נסעו לדרום-מערב אפריקה הגרמנית, ורכשו קרקע בשטח של 5,500 דונם, אותם ייעדו להקמת חווה. בשטח זה, הקימו השניים את ביתם, שנראה כטירה, ובנייתו הושלמה ב-1909.
פון וולף הביא לחווה סוסי הרבעה מאוסטרליה ומבריטניה ופרי הרבעה מסוג הרפורד, בהם השתמשו להרבעה בחוות ברחבי המושבה. בנוסף, הביא פון וולף לחווה עדר כבשים ממושבת הכף, אותו ייעד להפקת צמר. פרט לעובדי החווה, העסיקו בני הזוג גם שבעה עובדים מינהל ומשק שהתגוררו באגף המערבי של הטירה, ובהם רואה חשבון, שף, תופר ומשרתים אישיים. בעת שבני הזוג התגוררו במקום, כינו אותם תושבי האזור "הברון" ו"הברונית", אף שלא היו להם תוארי אצולה, בשל אורח חייהם.
ב-1914 יצאו בני הזוג פון וולף מנמל לידריץ לכיוון אנגליה, במטרה להביא סוס הרבעה נוסף. במהלך שהותם בים, פרצה מלחמת העולם הראשונה, וכנתינים גרמנים לא יכלו להגיע לאנגליה. הם שינו את נתיב הפלגתם, והגיעו לריו דה ז'ניירו. שלטונות ברזיל החזיקו בהם במעצר במשך מספר חודשים, ולאחר מכן עלו על ספינה נייטרלית והפליגו לאירופה. פון וולף שב לצבא הגרמני, ונהרג ב-1916 בקרב על הסום. ג'ייטה המשיכה להתגורר במינכן עד מלחמת העולם השנייה, אז עקרה לשווייץ, ולאחר סיום המלחמה נסעה לארצות הברית. היא נפטרה בסאמיט שבניו ג'רזי ב-1946.
ג'ייטה פון וולף מעולם לא שבה לטירה, ואף לא תבעה את זכויותיה בקרקע שבבעלותה. עם עזיבתם ב-1914, הפקידו את החווה בני הזוג בידי חברים, ואלה מכרו אותה ב-1920 למשפחת מורמן השוודית. לאחר מותו של אב המשפחה, ירש בנו את החווה, והוא החזיק בה עד שנהרג במלחמת העולם השנייה, בעת ששירת בחיל האוויר הדרום-אפריקאי. לאחר מכן, רכש את הקרקע תאגיד תורר גרופ. ב-1979 בעת שדרום-מערב אפריקה הייתה תחת שליטת דרום אפריקה, רכשו שלטונותיה את הטירה, והכריזו עליה כאתר לאומי. גם לאחר עצמאות נמיביה ב-1990 נשמר מעמדה של הטירה, והיא מנוהלת בידי החברה הממשלתית נמיביה ויילדלייף ריזורטס, שמפעילה בה מוזיאון, מסעדה וכן חדרי אירוח ואתר קמפינג.
אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטירה נבנתה בתכנונו של האדריכל הגרמני וילהלם זאנדר. היא נבנתה בסגנון נאו-רומנטי, וכוללת גם מאפיינים גותיים. היא נבנתה מאבן חול אדומה, שנכרתה מגבעה מאחוריה. רוב הבנייה נעשה על ידי פועלים בני הררו, אך על גימור הלבנה פיקחו אומנים מאיטליה. יתר חומרי הבנייה הובאו מאירופה, והועברו מנמל לידריץ על גבי עגלות רתומות לשוורים. את עבודות העץ בטירה ביצעו נגרים מבלגיה, גרמניה ושוודיה. הטירה כוללת 22 חדרים, ושטחה 900 מ"ר.
