יוזף ברויר
יוֹזֶף בְּרוֹיֶר (בגרמנית: Josef Breuer; 15 בינואר 1842 - 20 ביוני 1925) היה רופא אוסטרי ממוצא יהודי. פרסומו נבע בין היתר מעבודתו המשותפת עם תלמידו זיגמונד פרויד - "מחקרים בנושא היסטריה". במחקר זה גולל את מסכת הטיפול במטופלת מפורסמת שלו בשם ברתה פאפנהיים שכונתה, כדי לשמור על פרטיותה, אנה או. יש הטוענים כי שיטת הטיפול החדשנית בה השתמש ברויר, "טיפול בדיבור", הניחה את היסוד לשיטת הפסיכואנליזה.
[עריכה] טיפול בדיבור
פאפנהיים הגיעה אל ברויר כשהיא לוקה בתסמינים שונים כשיעול טורדני, עייפות, שיתוק של הגפיים הימניות ושרירי הצוואר, מצבי רוח משתנים, הפרעות בראייה, בשמיעה ובדיבור.
כושר דיבורה התדרדר כך שבשלב מסוים עברה לדבר אנגלית בלבד. אבחונו של ברויר היה כי מדובר בהיסטריה נשית, כלומר בתסמינים פסיכוסומטיים. במהלך טיפולו של ברויר הוא שוחח ארוכות עם החולה, שיחות שבמהלכן היא תיארה בפניו את כל המתחולל במוחה (תהליך שכונה על ידי המטופלת "ניקוי ארובות"). ברויר גילה כי כאשר הצליח להגיע לשורש הבעיה, כלומר הסיבה הבלתי מודעת שהביאה להתהוות סימפטום זה או אחר - השתפר מצבה של ברתה.
בשנת 1882 הפסיק ברויר את טיפולו בפאפנהיים. ככל הנראה, סיבת הפסקת הטיפול הייתה יחסי משיכה שהתפתחו בין הרופא למטופלתו, שלא יכלו להגיע לידי מימוש.
הספר "כשניטשה בכה" מאת ארווין יאלום מתאר פגישות דמיוניות בין ברויר לפרידריך ניטשה, בהן הוא מתאר לפניו את פרטי המקרה באריכות.
[עריכה] לקריאה נוספת
- זיגמונד פרויד, יוזף ברויאר, מחקרים בהיסטריה (1893–1895) (תרגום מגרמנית: מרים קראוס; עורך: דרור גרין), צפת: ספרים, 2004.
