יוליוס לבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוליוס לבר במשפטו
לוחית זיכרון לזכרו של לבר בהאוס אייספוגל-ווג, צלנדורף, ברלין
גשר לזכרו של לבר, ב"אי האדום" (Rote Insel) שבשכונת שנברג

יוליוס לבר (Julius Leber; ‏16 בנובמבר 18915 בינואר 1945) היה פוליטיקאי גרמני שהשתייך ל-SPD והיה חלק מן ההתנגדות הגרמנית לנאציזם.

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבר נולד בביסהיים (Biesheim) שבאלזס מחוץ לנישואים לקטרינה שובטזר ולאחר מכן אומץ על ידי בעלה ג'ין לבר. לבר סיים את הלימודים בשנת 1908 עם תואר GCSE לאחר שסיים לימודי ספנות בברייזאך (Breisach). בשנת 1910 הוא למד לימודים מתקדמים ובמקביל פרסם כתבות בעיתון. על מנת לשלם את לימודיו נתן שיעורים פרטיים.

לאחר מכן לבר למד כלכלה והיסטוריה בשטרסבורג ובאוניברסיטת אלברט לודוויג של פריבורג. בשנת 1913 הצטרף למפלגה הסוציאל דמקורטית של גרמניה. כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה ב-1914 התנדב לשירות בצבא האימפריה הגרמנית.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבר נפצע פעמיים כחייל. הוא קודם לדרגת סגן ולאחר המלחמה שירת ברייכסווהר ושמר על הגבול המזרחי. בזמן הפוטש של קאפ לבר צודד ברפובליקת ויימאר. לאחר מכן הוא עזב את הרייכסווהר במחאה כיוון שחלק ממנהיגיו היו מאחורי הפוטש.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1921 לבר התמנה לעורך הראשי של העיתון הסוציאל-דמוקרטי "Lübecker Volksboten", ומשנת 1921 עד 1933 הוא גם היה חלק ממועצת העיר ליבק. כמו כן תיפקד כחבר הרייכסטג משנת 1924.

התנגדות לנאציזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שעלה היטלר לשלטון בשנת 1933 אירעו מספר התנקשויות בחייו של לבר. לאחר מכן הוא נעצר, שוחרר בלחץ כוח העבודה של ליבק, ונעצר שוב במרץ. משנת 1933 ועד 1937 הוחזק לבר במחנה הריכוז זקסנהאוזן, לאחר שהוכרז כ"מסוכן לשלטון". לאחר ששוחרר הוא עבד כסוחר פחם בברלין-שנברג. עיסוק זה היה כיסוי לתפקידו החשוב בהתנגדות לשלטון הנאצי.

בשנת 1940 לבר ניסה ליצור קשר עם הנהגת הכוחות החמושים, וכך הכיר את קלאוס שנק פון שטאופנברג. בעקבות זאת הוא גם יצר קשר עם קרל פרידריך גרדלר וחוג קרייזאו שהיו סביב הלמוט ג'יימס פון מולטקה. המעגל של שטאופנברג תיכנן שלבר יכהן כשר הפנים החדש לאחר ההפיכה שתיכננו.

מעצר והוצאה להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבר נבגד על ידי מרגל בקבוצה קומוניסטית מחתרתית שמנהיגה היה אנטון סיפקו (Anton Saefkow) שאיתו לבר חתר למגר. הוא נעצר ב-5 ביולי 1944 על ידי הגסטפו, 15 יום לפני קשר העשרים ביולי - ההתנקשות בחייו של היטלר במאורת הזאב שבפרוסיה המזרחית. ב-20 באוקטובר נערך ללבר משפט ראווה בבית הדין העממי ביחד עם אדולף רייכוויין (Adolf Reichwein), הרמן מאס (Hermann Maass) וגוסטב דארנדורף (Gustav Dahrendorf). גזר דינו היה עונש מוות, והוא הוצא להורג ב-5 בינואר 1945 בכלא פלצנזה (Plötzensee).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]