יחסי בלארוס–ליטא
| יחסי בלארוס–ליטא | |
|---|---|
|
|
| |
| בלארוס | ליטא |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 207,600 | 65,300 |
| אוכלוסייה | |
| 9,465,615 | 2,699,008 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 72,793 | 70,334 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 7,690 | 26,059 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי בלארוס–ליטא הם יחסי החוץ בין בלארוס לבין ליטא, אשר כוננו בשנת 1991.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שתי המדינות היו חלק מהדוכסות הגדולה של ליטא, ולאחר מכן חלק מהאיחוד הפולני-ליטאי, ובמהלך חלוקת פולין סופחו לשטחי האימפריה הרוסית, והיו חלק ממנה עד לשנת 1918. בשנת 1922 הצטרפה בלארוס לברית המועצות, ובשנת 1940 נכבשה גם ליטא על ידה. במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשו שתי המדינות על ידי גרמניה הנאצית, ובשנת 1944 הם שוחרר על ידי הצבא האדום. שתי המדינות היו חלק מברית המועצות, והפכו לעצמאיות עם קריסתה, וב-24 באוקטובר 1991 כוננו השתיים יחסים דיפלומטים. לשתי המדינות יש גבול משותף לאורך 680 ק"מ.
נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו ביקר באופן רשמי בליטא בשנת 1995, ושוב בספטמבר 2009.
יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלארוס מחזיקה בליטא שגרירות בווילנא בלבד. מאידך, ליטא מחזיקה בבלארוס שגרירות במינסק וקונסוליה כללית בהורדנה.[1]
מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שתי המדינות נותנות מחסה למנהיגי האופוזיציה של שכנתן, ושיתוף מידע הוביל למעצרו של פעיל זכויות האדם בבלארוס אלס ביאלצקי, דבר שהביא לגינוי אירופי של שתי המדינות.[2]
באוגוסט 2020, בעקבות הבחירות לנשיאות בלארוס והתפרצות ההפגנות בבלארוס, הכריזה ליטא שהיא אינה מכירה באלכסנדר לוקשנקו כנשיא בלארוס, שהיא מגנה את אלימות המשטר הבלארוסי כלפי מפגינים, וקוראת לבחירות חדשות. ליטא הודיעה, בשיתוף עם לטביה ואסטוניה, על הטלת סנקציית איסור על נסיעה לשטחן על לוקשנקו ו-29 בכירים נוספים במשטר הבלארוסי.[3][4] באותו החודש ברחה לליטא מנהיגת האופוזיציה הבלארוסית, סבטלנה טיכאנובסקאיה. התביעה הבלארוסית הגישה בקשה רשמית להסגרתה, אך שר החוץ של ליטא ענה כי מדינתו "מעדיפה לצפות בגיהנום קופא, מאשר להיענות לדרישה" והבהיר שליטא תישאר מדינת מקלט לכוחות דמוקרטיים שמבקשים מפלט מרדיפה במדינה השכנה.[5]
ב-23 במאי 2021 דווח ששלטונות בלארוס הכריחו מטוס נוסעים של חברת ריינאייר, שעבר מעל השטח האווירי של בלארוס בטיסה 4978 מאתונה לווילנה, לסטות ממסלולו ולחנות במינסק, על מנת לעצור את העיתונאי והפעיל הפוליטי הבלארוסי, רומן פרוטסביץ'. נשיא ליטא גיטנאס נאוסדה הגדיר את האירוע כ"חטיפה" וקרא לנאט"ו ולאיחוד האירופי לפעול באופן מיידי נגד בלארוס.[6]
מקור נוסף למחלוקת בין המדינות הוא הקמת תחנת כוח גרעינית באסטרבייץ, שנמצאת בבלארוס, כ-50 קילומטר מווילנה. ליטא מובילה את הביקורת על התחנה. הפרלמנט בליטא העביר חוק שאוסר על רכישת חשמל מהתחנה,[7] וממשלת ליטא הודיעה שבכוונתה להחרים את תוצרתה.[4][8]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אתר על יחסי מדינות
- ^ Eastern approaches (8 באוגוסט 2011). "The snitches of Vilnius". The Economist. נבדק ב-13 בספטמבר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ DW, "Baltic states issue travel ban on Belarus President Lukashenko", August 31 2020
- ^ 1 2 Friedrich Naumann Foundation for Freedom, "Lithuania Takes a Clear Stand on the Belarus Crisis", September 4 2020
- ^ DW, "Lithuania to Belarus: 'Rather watch hell freeze over' than deliver Tsikhanouskaya", March 5 2021
- ^ Danya Hajjaji, "Lithuania Urges NATO Response to Belarus Plane 'Hijacking'", Newsweek, May 24 2021
- ^ Sijbren De Jong, "Belarus nuclear plant: A disaster waiting to happen", EU Observer, May 31 2017
- ^ Delfi, Lithuania Not in Talks with Belarus on Electricity from N-Plan, September 5 2018
