הורדנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הורדנה
Гро́дна
Coat of Arms of Hrodna, Belarus.png
Grodno tank dramteatr.jpg
תיאטרון ואנדרטה למלחמת העולם השנייה בהורדנה
מדינה / טריטוריה בלארוס Flag of Belarus.svg
מחוז הורדנה
שטח 142 קמ"ר
תאריך ייסוד 1128
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

325,164‏  (נכון ל-2008)
קואורדינטות 53°40′N 23°50′E
אזור זמן UTC +2
http://www.region.grodno.by
בית הכנסת הגדול בהורדנה

הוֹרַדְּנַה (בלארוסית: Го́радня, וגם: Гаро́дня או Гро́дна; פולנית: Grodno; ליטאית: Gardinas; רוסית: Гро́дно; לעתים נכתבת כ"גרודנו", "גרודנא", "גרודנה" או "הוראדנא") היא עיר בבלארוס על גדות נהר ניימן בקרבת הגבול עם פולין וליטא. בשנת 2008 חיו בעיר כ-337,400 תושבים.

בשל הקרבה לפולין, יש בעיר ריכוז גדול של פולנים וקתולים. הורדנה ידועה במרכז רפואי אוניברסיטאי חשוב שממוקם בה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הורדנה החלה במקור כמבצר קטן ומקום מסחר שנמצא על פרשת דרכים של נתיבי סחר שונים. עדויות ארכאולוגיות ראשונות מתוארכות לסוף המאה העשירית ורישום ראשון בכתובים נמצא משנת 1127. בשנת 1240 נחרבה הורדנה על ידי המונגולים. בשנת 1370 סופחה הורדנה וסביבותיה להדוכסות הגדולה של ליטא. על מנת לשקם את המסחר, התירה הדוכסות הקמת קהילה יהודית ב-1389, אשר הייתה אחת הקהילות היהודיות הראשונות בדוכסות. בשנת 1441 קיבלה העיר אוטונומיה מסוימת בהתאם לחוקי מגדבורג. כאשר התאחדו פולין וליטא לדוכסות הפולנית הליטאית, באיחוד לובלין, הפכה העיר לחלק ממחוז טרקאיי. ב-1793 הייתה העיר לבירת מחוז הורדנה.

בשנת 1795 סופחה הורדנה ביחד עם פולין לאימפריה הרוסית, עד למלחמת העולם הראשונה. מ-1920 עד 1939 הייתה הורדנה חלק מפולין, ולאחר מכן סופחה לבלארוס כחלק מברית המועצות. בתקופת מלחמת העולם השנייה, פרט לגטאות בהם רוכזו יהודי העיר וסביבתה הוקם בעיר גם מחנה שבויים שקיבל את הכינוי[1] סטלאג 324Z. מחנה זה אף שנועד לשבויים רוסיים אכלס בתקופות שונות גם יהודים, חלקם שבויי מלחמה וחלקם שהובאו אליו במיוחד. ב-1991, עם התפרקות ברית המועצות, נהייתה חלק ממדינת בלארוס.

יהדות הורדנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים התיישבו בעיר החל מן המאה ה-14 על פי רישיון ואיגרת זכויות, שניתנו ב-18 ביוני 1389 על ידי הנסיך וויטלנד מליטא. איגרת הזכויות אושררה על ידי קזימיר היגלוני בשנת 1444, אולם בנו אלכסנדר ביטל את כל זכויות היהודים כשעלה על כיסא נסיכות ליטא ובשנת 1495 אף גירשם מהעיר ומכל מחוז הורדנה. כאשר התמנה אלכסנדר למלך על פולין התיר את חזרת היהודים להורדנה, בשנת 1503. המלך זיגמונד הראשון שב והכיר בזכויות היהודים בשנת 1547. בתעודה מ-22 במאי 1547 קבעה המלכה באנא כי יהודי העיר ישאו ב-17% ממסי העיר, כי יהודים לא יורשו לקנות קרקעות מגויים ללא רישיון מיוחד וכי היהודים יורשו למנות רב. במאות ה16 וה17 הייתה קהילת גרודנא אחת משלוש הקהילות המנהיגות את גליל וילנה בועד ארבע ארצות הרב נתן שפירא אשכנזי, מחבר הספר "מבוא שערים" על שערי דורא, חתם על ספרו במילים: "אני צעיר הצעירים [...] השוכן [...] פה קהילת העיר הגדולה הוראדנא במדינת ליטא". בשנת 1560 נמנו בעיר 60 משפחות יהודיות מתוך 543 המשפחות שבעיר. באותה תקופה היו היהודים מרוכזים ברחוב היהודים, והיה להם בית כנסת ו"בית חולים". המלך סטפן באטארי (1576–1586) השיב ליהודים את כל זכויותיהם, ובתקופתו גדלה הקהילה ובנתה בית כנסת מפואר אשר נוסד בשנת 1578 על ידי הרב מרדכי יפה "בעל הלבוש", אשר החליף את הרב אשכנזי שנפטר בשנת 1577. בית הכנסת נשרף בשנת 1599.

דמויות מופת בתקופת הגר"א היו הרב אלכסנדר זיסקינד, מחבר הספר יסוד ושורש העבודה (נפטר תקנ"ד, 1794), והרב נחום (ב"ר עזריאל) מהורדנא. הספר שהתפרסם ברחוב החרדי, תולדות מנחם מאת ישראל דוד מילר (מיללער) תלמידו של הרב נחום, מספר בדרך אגב על העיר, על הרחובות, על גויים ויהודים בעת זו של תחילת תקופת ההשכלה.

קהילת הורדנה לא סבלה בימי גזרות ת"ח ת"ט, אולם בשנת 1655 סבלה מידי הקוזקים, וכן חצי מאה לאחר מכן, בשנים 17031708, בימי המלחמה הצפונית הגדולה.

בשנת 1795, בעת שעברה העיר לידי האימפריה הרוסית, חיו בעיר כאלפיים יהודים, אשר היוו את מרבית תושבי העיר. בשנת 1816 נמנו בעיר 8,422 יהודים לעומת 1,451 נוצרים. בשנת 1907 היו בעיר כ-25,000 יהודים לעומת כ-22,000 נוצרים.

בין שתי מלחמות העולם פעלה בעיר ישיבת שער התורה בראשות הרב שמעון שקופ.הפעילות הציונית בעיר הייתה ערה במיוחד ובשנת 1926 היו 18,000 מצביעים למוסדות הציונים מקהילה זו . בוגרי השומר הצעיר יסודו בישראל את קיבוץ עין שמר

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות השואה‏‏[2] היו בהורדנה (אז בשמה הסובייטי, "גרודנו") כ-25,000 יהודים – כמחצית מאוכלוסיית העיר שמנתה 50,000 תושבים.

מרכז גסטפו היה בעיר כבר בספטמבר 1941, ובאפריל 1942 קיבל קפטן ארליס (Heinz Erreles) את הפיקוד על שישה מחוזות. המפקד בפועל היה אס-אס אונטר-שטורמפיהרר (מקביל לסג"ם) סקוט (Scott), ותחתיו אחראים על הגיטאות איש האס-אס שארפיהרר שְטְרֶבְּלוֹב (Streblow) ואנשי אס-אס נוספים. (שטרבלוב נידון בסוף המלחמה במשפט בדורטמונד לשש שנות מאסר על פשעים נגד האנושות. הוא חנק את אשתו והתאבד.)

יהודי האזור רוכזו ב-1 בנובמבר 1941 בשני גיטאות. גטו מספר 1, שהכיל כ-15,000 יהודים, היה בעיר העתיקה ובו היה בית הכנסת העתיק של הורדנה. גדר בגובה 2 מטר חצתה חצרות אחוריים בעיר, והכניסה לגטו הייתה רק משער המבצר העתיק. עד לרציחתו ב-1943, שימש בתפקיד ראש היודנראט הראשון (יודנראט אחראי, לעומת יודנראט משתף פעולה) ד"ר בראוור, מנהל בית הספר. חברים נוספים ביודנראט היו עורך הדין שולקס ואדם בשם באס. אלו טיפלו ברישום היהודים, בהעסקתם ובהקצאת מזון, ועד ל-2 בנובמבר גם ביחידת משטרה בראשות רובינצ'יק. שולקס והסוחר צ'רנק חויבו להביא כמויות קצובות של רכוש יהודי.

גטו מספר 2 שכן על הכביש לסקידל, מצידם השני של פסי הרכבת, בשכונת סלובודקה. בשטח שהיה גדול יותר משל גטו 1, אך פחות בתים, הצטופפו כ-10,000 יהודים. באזור זה שוכנו בעיקר בעלי מלאכה.

ב-2 בנובמבר 1942, עם חתימת הגטו, החלו המשלוחים. חלק מן היהודים הועברו למחנה מעבר לוסוסנה, ליד תחנת רכבת כ-10 ק"מ מחוץ להורדנה. בינואר ובפברואר 1943 החלו משלוחים גדולים שמטרתם הייתה חיסול גטו 1. במשך חמישה ימים, החל מן ה-18 בינואר 1943 - י"ב עד ט"ז בשבט ה'תש"ג – נשלחו 10,000 יהודים לאושוויץ.

ב-13 בפברואר (ח' באדר ה'תש"ג, שבת פרשת תרומה) נשלחו 5,000 יהודים לטרבלינקה. הם נלקחו מבתי הכנסת ובתיהם נבזזו. כדי להפחידם ירו הנאצים באופן אקראי לתוך בתי הכנסת, פוגעים במנורות, בשעון ובמתפללים. לקראת אמצע מרץ 1943 הוצאו אחרוני היהודים ה"שימושיים" לביאליסטוק, והגטו הוכרז "יודנריין". משלוחים אלו סומנו כ-RSHA, והרציחות תועדו בידי הגרמנים. את התיעוד ועדות לרצח זה של יהודי גרודנו, סקולקה, וולקוביסק ופרוזחני, ניתן לראות במוזיאון אושוויץ.

בהורדנה נותרו רק 12 יהודים שהועסקו בידי הגסטאפו. כולם פרט לאחד נהרגו בעת המתקפה הסובייטית.

זיכרון קהילת גרודנה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1966 הוקמה בעיר אשדוד ישיבת גרודנא - מיסודו של הרב יוסף שלמה כהנמן. ישיבה זו מונה כ-500 תלמידים ואברכים, והייתה היסוד לשכונה החרדית הראשונה באשדוד (סביב שכונה זו קמו השכונות החרדיות האחרות באשדוד). ראש הישיבה, הרב דב צבי קרלנשטיין גר בשכונה זו הנקראת "קרית פונביז'-אשדוד".

הקהילה היהודית כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום ישנה בעיר קהילה יהודית, פעילות יהודית, ובית כנסת פעיל. כרב העיר מכהן שליח חב"ד הרב יצחק קופמן, שגם קנה את בית הכנסת המפואר שנבנה בזמנו על ידי ר' מרדכי יפה "בעל הלבושים". בית הכנסת משמש כמרכז ליהדות וכולל בתוכו פעילות מגוונת כמו בתי ספר לנוער, מקווה, ספריה ועוד.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגמות במספר תושבי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגמות במספר התושבים בהורדנה (באלפים):
שנה 1588 1856 1897 1913 1931 1939 1956 1965 1980 1985 1988 2005
מספר התושבים 4 18.4 46.9 63 49 57.2 98 65 202 247 272 317.3

הרכב אתני של האוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסקר שנערך בעיר בשנת 2005, עלו הממצאים הבאים לגבי הזהות האתנית של תושבי העיר: בלארוסים – 62.3%; פולנים – 24.8%; רוסים – 10.1%; אוקראינים – 1.8%; יהודים – 0.4%; ליטאים – 0.2%; טטארים – 0.2%; אחרים – 0.4%.

מרכז העיר

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זיכרון קהילת הורדנא תל אביב 1963

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ (סטאלאג הוא קיצור של Stammlager, לזיהוי המחנה ראו ברשימה המצורפת http://www.pegasusarchive.org/pow/Stalag.htm).
  2. ^ ‏כמתואר בדפי דורות ובמקומות נוספים‏