יען

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgיען
Struthio camelus in Serengeti crop.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: יענאים
משפחה: יעניים
סוג: יען
מין: יען
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Struthio camelus
‏(ליניאוס)
תחום תפוצה
Struthio camelus Distribution.png
יען בטנזניה
אפרוח היען

היען (שם מדעי: Struthio camelus) הוא העוף הגדול ביותר שחי כיום על פני כדור הארץ. הוא מין יחיד בסוגו ובמשפחת היעניים. אורך גופו של היען הוא כשני מטרים, וגובהו עד 2.5 מטרים. היען הוא המהיר ביותר מבין כל בעלי החיים ההולכים על שתיים (כ-65 קמ"ש).

כנפי היען קטנות יחסית לגודל הגוף ואינן מסוגלות לשאת את משקל גופו, לכן היען אינו יכול לעוף, היען נעזר בכנפיו בעת ריצה לייצוב הגוף, לביצוע פניות חדות ולעצירה פתאומית. נוצותיו של היען נחשבו כאבזר קישוט מאז ימי קדם, כקישוט לקסדה אצל גברים וקישוט כובעים לנשים.

היען ניזון מעשב, מזרעים, מחרקים ומזוחלים קטנים. היען נוהג לבלוע גסטרוליתים ("אבני קורקבן") כדי לסייע לקיבת השרירים שלו לטחון את מזונו. במקרים אחדים נמצאו בבטנם של יענים עצמים אחרים, כמו חפצים עשויי מתכת ושעוני יד.

ליען אין איברי קול אך בעונת הייחום משמיע הזכר באמצעות הוושט קול עמום שנשמע למרחקים. ראייתו של היען היא מהטובות ביותר מבין העופות שאינם מעופפים‏[1].

יען עשוי לחיות בטבע עד גיל 40 ובשבי אף עד גיל 50 שנים. תפוצתו כוללת את יבשת אפריקה בלבד.

היען חי בעיקר בנופים פתוחים באזורי ערבה ומדבר. גורמי ההכחדה עיקריים של היען הם ציד ואיסוף ביצים.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היען מגיע לבגרות מינית בגיל שנתיים עד ארבע, נקבות בדרך כלל כחצי שנה לפני הזכרים. עונת הייחום נמשכת ממרץ ועד ספטמבר. הזכר מכין נחלת קינון ומזמין נקבות באמצעות שריקה וקולות אחרים וכן טקס חיזור הכולל שימוש בכנפיים. היען הוא פוליגני.

היענים מתחלקים בדגירה על הביצים. ביום דוגרת עליה הנקבה, שצבעה אפור ומשתלב היטב בסביבה המדברית, ובלילה דוגר עליה הזכר שצבעו השחור משמש הסוואה טובה בלילה.

מיתוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו מיתוס הגורס כי היען טומן את ראשו בחול בעת סכנה, במציאות אין זה כך, היען מתכופף בעת סכנה בניסיון להסתיר את עצמו, אך במצב רגיעה בעת שהוא אוכל ייתכן שתהיה אשליה שראשו מוטמן בחול עקב גודלו היחסי הקטן של הראש (מספיקה תלולית קטנה כדי להסתיר את הראש מעיני הצופה, מה שיראה כאילו הראש מוטמן בקרקע).

לעומת זאת, בעיטת היען היא מציאות ולא מיתוס. ליען רגליים גבוהות הן ביחס לרוב בעלי החיים והן באופן יחסי לגודלו והן חזקות יחסית לציפורים היות שהיען לא מעופף ומשמשות בין היתר כהגנה. כאשר זכרים מתקוטטים הם משתמשים ברגליהם ככלי נשק ובועטים האחד במשנהו. יען החש בסכנה עלול לבעוט במי שהוא חושב שמהווה סיכון ויכול לפגוע באדם או בחפץ בו הוא בועט.

היען בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד תחילת המאה ה-20 היה היען נפוץ בנגב. גודלה המדויק של אוכלוסייה זו אינו ידוע. קן עתיק, בן כ-5,000 שנה, נמצא ליד הרצליה. הקן מעיד שהמין חי בעבר הרחוק גם במרכז הארץ. תת-המין המזרח תיכוני, יען הנגב (Struthio camelus syriacus) נכחד מן העולם. הוא נעלם מן הארץ במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20.

השבה לטבע: בשנת 1973 הוקם גרעין רבייה בחי-בר יוטבתה כאשר הגיעו מאתיופיה לישראל 18 אפרוחים מתת מין של היענים שמקורו במדבריות אתיופיה. יש כוונה להשיבם לטבע בארץ בעתיד.

היען בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנ"ך מוזכר פעם אחת בלבד השם יענים במגילת איכה: "בַּת עַמִּי לְאַכְזָר (כתיב:כי ענים) כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר:" (איכה ד ג) וזיהויו המקובל הוא ליען.

שמות נוספים שיש שמזהים אותם עם היען: בספר איוב נזכר עוף בשם "כנף רננים": "כְּנַף-רְנָנִים נֶעֱלָסָה; אִם-אֶבְרָה, חֲסִידָה וְנֹצָה." (איוב לט יג) שעל פי תיאור אורח חייו יש שמשערים שהוא היען. יש שסוברים ששמו של העוף שנזכר באיוב הוא חסידה, אך במקורות אחרים וודאי שהחסידה היא עוף אחר.

ברשימת העופות הטמאים מופיע העוף "בת יענה": "וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ:" (ויקרא פרק י"א פסוק ט"ז) אשר מזוהה כיען לפי התרגומים הארמיים שמתרגמים "בת נעמיתא", לפי מסורת התרגום לערבית של רס"ג שתרגם: נעאמה-نعامة ולפי מאמר חז"ל שמסביר את התוספת בת: "'ואת בת היענה': 'בת' זו ביצת היענה - יצאת זו ללמד על כל הביצים של עופות הטמאים. 'יענה' הם היענים אשר במדבר שאינה חוזרת אל בניה לעולם. וכן אמר ירמיהו‏[2] בת עמי לאכזר כיענים במדבר. ואומר‏[3] ואבל כבנות יענה" (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת שמיני דף לא עמוד א). וכן: "תני רבי ישמעאל ואת בת היענה זו ביצת הנעמית" (תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק א [דף ב טור א]).

עם זאת יש כיום חוקרים שסוברים, על פי מקומות נוספים בתנ"ך בהם מוזכרת בת היענה בחברה אחת עם עופות דורסים שונים בהקשרים של חורבן ואבל, שבת היענה היא עוף דורס לילי, קרוב של הינשוף, המתגוררת בנקיקי סלעים במדבריות ונקראת כך על שם בת קולה שחוזר ונשמע כמענה מסלע אחד למשנהו. בתנ"ך מוזכרת כך:

  • וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה (ישעיהו לד יג)
  • תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה כִּי נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם נְהָרוֹת בִּישִׁימֹן לְהַשְׁקוֹת עַמִּי בְחִירִי (ישעיהו מג כ)
  • לָכֵן יֵשְׁבוּ צִיִּים אֶת אִיִּים וְיָשְׁבוּ בָהּ בְּנוֹת יַעֲנָה וְלֹא תֵשֵׁב עוֹד לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד דּוֹר וָדוֹר (ירמיהו נ לט)
  • עַל זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה אֵילְכָה שׁוֹלָל וְעָרוֹם אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה (מיכה א ח)
  • אָח הָיִיתִי לְתַנִּים וְרֵעַ לִבְנוֹת יַעֲנָה (איוב ל כט)

אך לפי פרופסור זוהר עמר ניתן להתאים את כל המקורות הללו ליען, כיוון שבאף מקור לא מצוין שבת היענה משמיעה קול והיען גם מסתתר לעתים בחורבות במדבר, שהוא מקום חיותו. ואף ניתן לפרש שה"אבל" שמצוין בפסוקים מכוון לקול שמשמיע היען הזכר בתקופת הייחום שנשמעת כאנחה עמומה.

היען במקורות אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות הארמית, במשנה, בגמרא ובשאר השפות השמיות נקרא היען גם נַעֲמִית (כמו בערבית: "נַעַאמַה̈"), והוא השם המזוהה ביותר עם היען.

נראה שבתקופת חז"ל היו משתמשים ביען לשם זיקוק זהב: "אמר רבי אבין לשם מקומו הוא נקרא וזהב מאופז זהב מזוקק שהיו מחתכין אותו כזתים וטחים אותו בצק ומאכילין אותו לנעמיות והן מסננות אותו" (תלמוד ירושלמי, מסכת יומא פרק ד', דף מ"א, טור ב').

בשל מנהגו של היען לבלוע חפצים שונים, סברו שהוא ניזון מזכוכית: "רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו (נח לתיבה) זמורות לפילים, חצובות לצבאים, זכוכית לנעמיות." (בראשית רבה, פרשה ל"א, סימן י"ד).

מרוצי יענים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכמה מדינות, נהוגים מרוצים על גבן של יענים. המנהג נהוג באפריקה ובמקומות אחרים הוא נדיר למדי. רכיבה על יענים נעשית בצורה דומה לרכיבה על סוסים, עם אוכפים, מושכות ומתגים מיוחדים. עם זאת, היענים קשות יותר לשליטה לעומת סוסים.

המרוצים הם אף חלק מתרבותה של דרום אפריקה המודרנית. בארצות הברית, נפתחה בשנת 1892 בג'קסונוויל, פלורידה "חוות היענים". החווה ומרוציה היו לאטרקציה תיירותית ידועה, אחת האטרקציות המוקדמות בהיסטוריה של פלורידה. כיום, מתקיים באופן שנתי "פסטיבל היענים" בצ'נדלר, אריזונה, ובו מתקיימים אירועי מרוצי יענים.‏[4] מרוצים התקיימו גם במקומות רבים אחרים בארצות הברית, כמו וירג'יניה סיטי בנבדה ומסלולי מרוצי הסוסים קנטרברי פארק במינסוטה, פריירי מידוס באיווה ואליס פארק בקנטקי.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]