יעקב פליאר

**יעקב פליאר**
**Я́ков Флие́р**
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	21 באוקטובר 1912; אורחובו זויבו, רוסיה
פטירה	18 בדצמבר 1977 (בגיל 65); מוסקבה, ברה"מ
מקום קבורה	בית העלמין קונצבסקויה
מוקד פעילות	האימפריה הרוסית, ברית המועצות
מקום לימודים	הקונסרבטוריון של מוסקבה
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	רוסית
כלי נגינה	פסנתר
צאצאים	Andrei Flier
פרסים והוקרה	אמן העם של ברית המועצות; מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945; אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית; עיטור אות הכבוד; עיטור הדגל האדום של העמל; פעיל מצטיין באמנויות של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית של רוסיה ;

יעקב פליאר הופיע בשנה הראשונה לקיומה של התחרות על שם המלכה אליזבת לפסנתרנים בבריסל, 1938. בתמונה הימנית נראים מימין לשמאל: ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי, אנדרה דמורטייה (אנ'), אמיל גיללס, מורה לימפני (אנ'), יעקב פליאר ולנס דוסור (אנ'). בתמונה משמאל נראה קטע מתוך עיתון המפלגה הקומוניסטית, "פראבדה", מאי 1938, המדווח על זכייתם של אמיל גיללס ופליאר בתחרות זו, במקומות הראשון והשלישי בהתאמה

יעקב ולדימירוביץ' פליאר (נהגה: פלִיאֶר או פלִיֶיר; ברוסית: Я́ков Влади́мирович Флие́р; ‏21 באוקטובר 1912 – 18 בדצמבר 1977) היה פסנתרן ומורה למוזיקה יהודי רוסי סובייטי. נחשב כאחד הפסנתרנים החשובים בברית המועצות אך התחיל להופיע ברחבי העולם רק ב-1962 ולכן פרסומו הבינלאומי היה מועט יחסית לעמיתיו אמיל גיללס וסביאטוסלב ריכטר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-30 של המאה ה-20 הפך לאחד מפסנתרני הקונצרטים הבולטים ברוסיה הסובייטית. בהופעותיו ביצע בעיקר מוזיקה רומנטית אף על פי שניגן גם כמה יצירות של מלחינים רוסיים בני זמנו כמו קבלבסקי, שוסטקוביץ', פרוקופייב, גלינין (אנ') ורודיון שצ'דרין.

בתקופת מלחמת העולם השנייה הרבה להופיע בפני חיילי הצבא האדום ואף שהה כחודש בלנינגרד הנצורה אליה הוטס בידי חיל האוויר הסובייטי.

בשנות הששים והשבעים של המאה העשרים החל פליאר להופיע ברחבי העולם, הוא הופיע בנובמבר 1962 בישראל (פעמיים בהיכל התרבות בתל אביב, פעם בבנייני האומה בירושלים ופעם באולם "ארמון" בחיפה) ובין הופעותיו הקדיש ערב לקונצרט הדגמה לתלמידי האקדמיה הישראלית למוזיקה^[1]. בפברואר 1967 הופיע פליאר בישראל בשנית, אך זכה לביקורות מסויגות יותר^[2].