ירגזי מפויח
 ירגזי מפויח
| |
|---|---|
.jpg)
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | ירגזיים |
| סוג: | מלאניפרוס |
| מין: | ירגזי מפויח |
| שם מדעי | |
 Melaniparus nigerוייו, 1818 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
ירגזי מפויח (שם מדעי: Melaniparus niger) הוא מין ציפור שיר קטנה ממשפחת הירגזיים. צבעו שחור כפחם, ומכאן שמו. כנפיו וזנבו לבנים ושחורים. הירגזי המפויח חי ביערות, בערבות, בסוואנות, במיומבו (אנ') ובאזורים עירוניים יבשים באפריקה הדרומית בגבהים של עד 1,070 מטרים מעל פני הים. המין נחשב שנים רבות לחלק מהסוג ירגזי. מחקר משנת 2013 הראה שהמינים האפריקאיים בסוג ירגזי יוצרים קלייד עצמאי והמליץ לפצלם לסוג מלאניפרוס.
מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הירגזי המפויח הוא עוף קטן שחור. אורכו 15–16 ס"מ ומסתו 17.2–26 גרם. קשתית העין חומה, המקור כהה והרגליים אפורות.[2] הזכר בצבע שחור עם ברק כחול-אפרפר, אשר נהיה אפור יותר בגחון. סוככות הזנב התחתונות שחורות עם שוליים לבנים ואברות הזנב שחורות. הכתף ושולי חלק מסוככות הכנף לבנות. הנקבה דומה לזכר, אם כי גבה פחות מבריק וגחונה דהוי. הצעירים בצבע חום כהה, וכיפתם מבריקה במעט מהגוף עם ברק כחלחל. שולי האברות צהובים והפנים והגחון חומים חיוורים. בין תת־המינים קיימים הבדלים בחלקים הלבנים בכנפיים ובגחון.[2][3] הוא מזוהה לעיתים קרובות בזכות קריאותיו שנשמעות כ-"די–די–צי–צי", "צ'יו–רי", "פיטיט–וו" וצרצורים שונים.[3][4] מסת הגוזלים 1.94 גרם.[5]
התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הירגזי המפויח נצפה לרוב בקבוצות קטנות, ומחוץ לעונת הרבייה גם בלהקות מעורבות עם מיני עופות אחרים. בחיפושו אחר מזון, הירגזי גומע מרחקים ארוכים, עד 10 ק"מ ביום. הוא מחפש מזון על צמרות עצים, ענפים ועל הגזע. הוא ניזון בעיקר מחסרי חוליות קטנים, בהם חיפושיות, עשים, עכבישים וטרמיטים, וגם זרעים, גרגירים קטנים ופירות פיקוס. הירגזי גם ניזון מצוף של פרחי אלווי. הגוזלים אוכלים בעיקר זחלים.[2]
עונת הקינון חלה מאוגוסט עד ינואר. הירגזי המפויח הוא מין מונוגמי. הקן, העשוי מסיבים צמחיים, חזזית ופרווה, נבנה על ידי הנקבה בחלל בעץ בגובה 2–5 מטרים מהקרקע, בין אם חלל טבעי, או קן נטוש של נקרים וליביים. הנקבה מטילה 4–5 ביצים ודוגרת עליהם 14–15 ימים. שני ההורים מאכילים את הגוזלים. לעיתים קרובות, ירגזים צעירים עוזרים להוריהם לגדל את הגוזלים. הגוזלים פורחים בגיל 24 ימים, אם כי הם עדיין תלויים בהוריהם ונשארים בטריטורייה עד כ–9 חודשים. טפילי קינון כאוביל הדבש מטילים לעיתים ביצים בקני ירגזי.[2]
תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]
הירגזי המפויח חי ביערות, בערבות, בסוואנות, במיומבו (אנ') ובאזורים עירוניים יבשים באפריקה הדרומית בגבהים של עד 1,070 מטרים מעל פני הים. טווח התפוצה של מין זה גדול (כ–3,810,000 קמ"ר), ולכן הוא אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח. לא כימתו את גודל האוכלוסייה, אך מעריכים כי המין לא מתקרב לסף סכנת ההכחדה על פי קריטריון גודל האוכלוסייה. מגמת האוכלוסייה יציבה, ועל כן אין ירידה מהירה דיה כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. על כן, הירגזי המפויח מסווג כמין ללא חשש.[6]
טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הירגזי המפויח תואר לראשונה על ידי לואי ז'אן-פייר ויו בשנת 1818. הסוג מלאניפרוס תואר על ידי שארל לוסיאן בונפרטה בשנת 1850 עם הירגזי המפויח בתור מין טיפוס.[7][8] עם זאת, שנים רבות נחשב הסוג לחלק מהסוג ירגזי. מחקר משנת 2013 הראה שהמינים האפריקאיים בסוג ירגזי יוצרים קלייד עצמאי והמליץ לפצלם לסוג מלאניפרוס,[9] כפי שביצעו גופים אחדים, בהם IUCN,[10] ו-IOC (אנ').[11] לעומתם, ITIS עדיין מציג את המין בסוג ירגזי.[12] ירגזי מפויח וירגזי לבן-כנף נחשבו בעבר למין אחד, אבל הם לא מתרבים זה עם זה בתחום התפוצה המשותף, דבר שמראה כי הם מינים נפרדים.[2][13]
העץ הפילוגנטי של הסוג מלאניפרוס על פי יוהנסון ואחרים (2013):[9]
| מלאניפרוס |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תת־מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לירגזי המפויח שלושה תת־מינים:[11]
- M. n. niger – ויו, 1818, מצוי מדרום מוזמביק למזרח דרום-אפריקה.
- M. n. ravidus – קלנסי, 1964, מצוי ממזרח זמביה למוזמביק וצפון דרום-אפריקה.
- M. n. xanthostomus – שלי, 1892, מצוי מדרום אנגולה וטנזניה דרך נמיביה, בוטסואנה ועד צפון דרום-אפריקה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ירגזי מפויח, באתר NCBI (באנגלית)
- ירגזי מפויח, באתר GBIF (באנגלית)
- מפת תחום תפוצה והקלטות של ירגזי מפויח באתר Xeno-canto (אנ')
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ירגזי מפויח באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 3 4 5 Andrew Gosler, Peter Clement, Southern Black-Tit (Melaniparus niger), version 1.0, Birds of the World, 2020 doi: 10.2173/bow.soublt1.01
- ^ 1 2 Simon Harrap, Tits, Nuthatches and Treecreepers, A&C Black, 2010-06-30, ISBN 978-1-4081-3458-0. (באנגלית)
- ^ Southern Black-Tit - eBird, ebird.org
- ^ Terje Lislevand, Jordi Figuerola, Tamás Székely, Avian Body Sizes in Relation to Fecundity, Mating System, Display Behavior, and Resource Sharing, Ecology 88, 2007, עמ' 1605–1605 doi: 10.1890/06-2054
- ^ Southern Black Tit (Melaniparus niger) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
- ^ Charles-Lucien Bonaparte, Conspectus generum avium, כרך 1, Lugduni Batavorum :: Apud E.J. Brill,, 1850
- ^ British Museum (Natural History)., British Museum (Natural History), George Robert Gray, Catalogue of the genera and subgenera of birds contained in the British Museum., London,: Printed by order of the Trustees,
- ^ 1 2 Ulf S. Johansson, Jan Ekman, Rauri C. K. Bowie, Peter Halvarsson, A complete multilocus species phylogeny of the tits and chickadees (Aves: Paridae), Molecular Phylogenetics and Evolution 69, 2013-12-01, עמ' 852–860 doi: 10.1016/j.ympev.2013.06.019
- ^ ירגזי מפויח, באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 Waxwings and allies, tits, penduline tits – IOC World Bird List (באנגלית אמריקאית)
- ^ ITIS - Report: Parus niger, www.itis.gov
- ^ Eugene M. McCarthy, Handbook of Avian Hybrids of the World, Oxford University Press, USA, 2006-02-16, ISBN 978-0-19-518323-8. (באנגלית)
