כיפור (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כיפור
אמצע
כרזת הסרט
בימוי: עמוס גיתאי
הפקה: עמוס גיתאי
תסריט: עמוס גיתאי
עריכה: קובי נתנאל
שחקנים ראשיים:

לירון לבו

תומר רוסו
מוזיקה: יאן גרברק
חברת הפצה: אגב הפקות בע"מ
הקרנת בכורה: 5 באוקטובר 2000 (ישראל)
משך הקרנה: 110 דקות
שפת הסרט: עברית
פרסים: 2
דף הסרט ב-IMDb

כיפור הוא סרט דרמה ישראלי המתרחש על רקע מלחמת יום הכיפורים.

הסרט מבוסס על חוויותיו של הבמאי עמוס גיתאי, אשר בשירותו הסדיר שירת כלוחם וכסמל בסיירת אגוז[1][2] בזמן המלחמה, היות שלא הצליח לחבור ליחידתו, שימש כאיש יחידת החילוץ של חיל האוויר הישראלי. בהמשך יחידה זו הפכה ליחידה מוסדרת בשם - 669. הסרט ייצג את ישראל בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן בשנת 2000 וזיכה את עמוס גיתאי בפרס על שם פרַנְסוּאַה שַאלֶה (François Chalais). הסרט גם זכה ב"פרס אופיר" על הפסקול הטוב ביותר.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתאר את פריצת מלחמת יום הכיפורים ואת המראות בשטח מזווית מבטם של זוג חברים, ויינרויב ורוסו, והוא בעל אופי דוקומנטרי מובהק. ויינרויב (לירון לבו) עוזב את מיטת אהובתו ויחד עם חברו רוסו הם מפלסים את דרכם במכונית אל החזית הסורית במטרה להצטרף ליחידתם סיירת אגוז בה הם אמורים לשרת במילואים. לאחר שהלוחמים לא מצליחים למצוא את יחידתם בזירת הקרבות, הם בוחרים לחבור לצוות יחידת החילוץ המוטסת ונשלחים למשימה מיד. במהלך פעולות החילוץ הם נקלעים לסיטואציות קשות ולעתים סוריאליסטיות ובשיאו נפגע מסוק הצוות של השניים מפגיעה ישירה של טיל ומתרסק והם מובלים בעצמם משטח רמת הגולן הסורית, באותם ימים, אל בית החולים בעורף הישראלי.

התסריט הכולל מעט מאוד טקסטים מתאר את חווית הלחימה בתנאים פיזיים קשים ותחת לחץ, את היחסים בין החברים וההתמודדות עם הפחד ואת הקושי להשאיר פצועים ומתים בשטח. ככל שעובר הזמן ההתלהבות שאיתה הגיעו למלחמה מתחלפת בעייפות והם שמחים להתפנות לאחר שנפגעו בעצמם. התסריט מסתיים בסצנה זהה לזו הפותחת ובה נראה ויינרויב מתפלש עם חברתו בצבעי מים עזים כשהם על מיטה לבנה, מה שנראה עתה כתהליך של ריפוי הנפש.

חלק מהשחקנים בסרט, ובהם תומר רוסו, אורי רן קלאוזנר ויורם חטב, מגלמים בו תפקיד תחת שמם האמיתי.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה לביקורות‏[3] חיוביות לצד שליליות בשל היותו שונה מאוד בנוף סרטי המלחמה המודרניים. הסרט ריאליסטי מהמקובל, מצד אחד ומצד שני מכיל במכוון או שלא במכוון פרטי תפאורה בולטים, שאינם מתאימים לזמן בו העלילה התרחשה ובעלי בעיות אמינות אחרות‏[4]. הסרט נמצא ברשימה של הספר "1001 movie you must see before you die"

בעייתיות פרטי תפאורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שעלילת הסרט מתרחשת בשנת 1973, מצולמים בו באופן בולט מאוד חפצים רבים שטרם יוצרו בזמן התרחשות העלילה, כגון מזגנים בחלונות הבתים‏[5], שעונים דיגיטליים וטנקים מסוג מרכבה[דרוש מקור]. ייתכן כי יש בכך "רישול מכוון", המהווה מוטיב חוזר ביצירתו של גיתאי. כך למשל בסרטו העלילתי הראשון "אסתר" שעלילתו התנהלה בתקופת מגילת אסתר נשמעו ונראו ברקע שאון מכוניות נוסעות ובניינים מודרניים. גם סרטו התנתקות מכיל פרטים שקשה להחליט אם הם שגויים או אומנותיים. על כך כתבה המבקרת דנה שוופי "הוא מתגמל אותנו באוסף בחירות שנראות לרוב אקראיות, שרירותיות או סתם שגויות."‏[3]

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן תפקיד
לירון לבו ויינרויב - סמל באגוז
תומר רוסו רוסו - מ"מ באגוז
אורי רן קלאוזנר קלאוזנר הרופא המוטס
יורם חטב טייס המסוק
גיא עמיר גדסי
ג'וליאנו מר אל"מ - מפקד חטיבת שריון
רן קאושינסקי שלמה
קובי ליבנה קובי
ליאת גליק דינה
פיני מיטלמן רופא
מיטל ברדה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורי שמחוני, "לוייתן לבן", הוצאת גלורי, 2006, עמוד 117
  2. ^ כרמית ספיר ויץ, בין האירוע לתיעוד, "בנוגע לרגש", עמותת נט"ל, גיליון מס' 14, ניסן תשע"ג, אפריל 2013, עמ' 14
  3. ^ 3.0 3.1 דנה שוופי, עמוס גיתאי, מבריק או חפיפניק?, באתר עכבר העיר, 14 במאי 2009
  4. ^ דרור גרין"כיפור" - של מי המלחמה הזאת?, באתר ynet‏, 8 באוקטובר 2000
  5. ^ כיפור/2000