כלי שיט לדיג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כלי שיט לדיג הם סירות וספינות המשמשות לדיג. לכלי שיט אלה מאפיינים רבים שנועדו להתאימם למילוי יעיל של מטרתם.

צורת כלי השיט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינת דיג בנמל שבדי

המטרה הראשית בתכנון כלי שיט לדיג היא שיפור יעילות הדיג באמצעות בניית ספינה היכולה להשיג שלל רב, שצוותה קטן והוצאות תפעולה נמוכות. התכנון חייב לקחת בחשבון את נושא הבטיחות, שכן הדיג המסחרי הוא בין המקצועות המסוכנים ביותר ולכן בחלק מהמדינות יש תקנות שנועדו לפקח על בנייה והפעלה של ספינות דיג. הארגון הימי הבינלאומי (International Maritime Organization) שהתכנס לראשונה ב-1959 תחת חסות האו"ם, אחראי להכין תקנות המכסות היבטים של תכנון ספינות כגון בנייה, יציבות, ציוד הצלה ואטימות למים. תקנות אלו הובילו לסטנדרטיזציה בתכנון הספינות.

עד התקופה המודרנית היו צורת ומבנה כלי השיט ששימשו לדיג ייחודיים לכל אזור. שינויים במבנה נראו אפילו בין כלי שיט בנמלים סמוכים. שלושה גורמים היו הסיבה לשינויים משמעותיים במבנה הספינות:

  • תופעת הדיג במרחקים, שהתגברה באמצע המאה ה-20. עבורה נדרשו ספינות גדולות יותר. הדרישה לספינות גדולות יותר הביאה להתמחות של בוני ספינות מועטים ולכן לסטנדרטיזציה של כלי השיט לדיג. כיום תכנון וייצור ספינות דיג הוא תעשייה בינלאומית, וצורת הספינה תלויה יותר בשיטת הדיג מאשר בנמל הבית שלה.
  • משבר האנרגיה של תחילת שנות ה-70 של המאה ה-20, שגרם להדממה של כלי שיט בזבזניים בצריכת דלק ולפיתוח מנועים חסכוניים יותר.
  • החקיקה שבה החלה איסלנד בשנות ה-70 של המאה ה-20, ושהפכה בשנת 1983 לאמנה בינלאומית המכונה "חוק הים". אמנה זו קובע כי לכל מדינה יש אזור כלכלי בלעדי המשתרע מחופה ועד 200 מייל ימי (כ-370 ק"מ) ממנו, שבו יש רק למדינה זו זכות לניצול אוצרות הים. אמנה זו הרחיבה מאוד את ההגדרה הקודמת שבה אזור זה היה זהה עם אזור המים הטריטוריאליים (12 מייל ימי, כ-22 ק"מ) של המדינה. לאמנה הייתה השפעה משמעותית על גודל צי הדיג וגודל הספינות. ציי הדיג של מדינות בעלות קו חוף ארוך כגון ארצות הברית וקנדה גדלו, בעוד שציי הדיג של מעצמות דיג בעבר כדוגמת מדינות מזרח אירופה ויפן קטנו, שכן לא ניתן היה יותר לדוג בשדות הדיג העשירים שכיום הם בתחומי 200 המייל הימי של מדינות אחרות. במערב אירופה פותחו ספינות קטנות בעלי יכולת דיג רבה, שיתרונן בעלות ובהוצאות תפעול נמוכות.

החומרים מהם בונים את כלי השיט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פלדה - הוא חומר הבנייה היחיד לספינות גדולות (מעל 25 מטר). רוב ספינות הדיג בנויות כיום מחומר זה.
  • עץ – נפוץ כיום הרבה פחות מבעבר. בנייה מסורתית בעץ הולכת ומתמעטת בשל עלות ומחסור בחומר גלם מתאים ברוב האזורים.
  • סיבי זכוכית – השימוש בהם הולך וגדל בספינות ובסירות עד 25 מטר.
  • בטון מזוין – מדובר בסוג מיוחד הקרוי Ferrocement הבנוי מרשתות צפופות המכוסות בבטון. חומר זה פופולרי במדינות מתפתחות היות שלמרות שהוא עתיר עבודה, הרי שחומרי הגלם לייצורו זולים.

סוגי כלי השיט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון המזון והחקלאות של האו"ם הנהיג שיטה לסיווג ספינות הדיג המבוססת בעיקר על סוג ציוד הדיג.

סירת דייגים, מוזמביק
  • סירות דיג בייצור מקומי – סירות המיוצרות על ידי אומנים, בדרך כלל במדינות מתפתחות. נמל הבית היא רצועת חוף, אמצעי ההנעה הם משוטים וציוד הדיג מופעל ידנית. לאחרונה, בעידוד הממשלות, חלים שינויים בצורת ובהנעה הסירות (בעיקר באמצעות מנועים חיצוניים) אם כי נשמרת צורת הסירות על מנת להקל על הדייגים לקבל את החידושים.
  • ספינות דיג ברשת הנפה – הספינה מורידה רשתות לתוך המים, מושכת דגים באמצעות אורות ואז מרימה את הרשת. אלו ספינות קטנות יחסית שיוצאות למסעות דיג קצרים.
  • ספינות דיג ברשת זימים – רשתות זימים נמצאות בשימוש בספינות דיג בגדלים שעד 20 מטר. אין לסוג זה של ספינות מאפיין משותף מלבד שיטת הדיג ולעתים שימוש במפרש. את רשת הזימים גוללים ביד או באמצעות כננת.
ספינת מלכודת לדיג לובסטרים, אנגליה
  • ספינות מלכודת - נועדו ללכוד סרטנים בסמוך לחוף. ספינות שגודלן הממוצע 10 מטר, אם כי אורכן של הספינות הפועלות בסמוך לחופי אלסקה מגיע עד 30 מטר. בית ההגה מצוי בקדמת הספינה על מנת לאפשר סיפון עבודה ומקום אחסון למלכודות בחלקה האחורי של הספינה.
  • ספינות דיג ברשת הקפה – סוג של ספינה שצורת הדיג שלה היא רשת הקפה (Seiner). גודלה נע בין סירה קטנה שהרשת נאספת בה ידנית ועד ספינות משוכללות באורך 30 מטר. לספינה גדולה כזו יש יכולת תמרון משופרת באמצעות מדחפי צד, הרשת נאספת בירכתיה והיא מכילה מכלים של מי ים מצוננים שנועדו לשמר את הטונה או הסרדינים והמקרלים (השלל העיקרי בשיטת דיג פלאגית זו). בספינות החדישות יש לעתים גם מסוק המסייע באיתור להקות הדגים.
  • ספינות דיג במערך חכות – ספינות גדולות (עד 60 מטר). יש ספינות שבהם הרכבת הפיתיון על הקרס או הורדת הדג שנלכד מהקרס מבוצעים בצורה ממוכנת בתהליך בלתי נפסק. מכיוון שהדגים הנלכדים במערך חכות כדוגמת הטונה הם מאיכות גבוה, יש בספינות אלו מכלים של מי ים מצוננים לשמירת הטריות של הדגים.
  • מכמורתנים - המכמורתן (Trawler) נועד לדיג דמארסלי. סוג של ספינה בעלת מדחף יחיד וציוד שנועד לגרור ולהעלות את המכמורת. קיימים כמה סוגים:
    • מכמורתן צדי – הצורה המסורתית: המכמורת מורדת ומועלה מצד הספינה. הספינה מתאפיינת בחרטום וירכתים מוגבהים.
    • מכמורתן ירכתים – זו הצורה בה בונים כיום מכמורתנים. המכמורת מורדת ונאספת מירכתי הספינה. החרטום מורם והירכתים נמוכים.
    • מכמורתן דגים־לחים – המכמורת מורדת מהצד או מהירכתים. השם נובע מהעובדה שלאחר המיון, הדגים מאוחסנים כשהם טריים (כלומר "לחים") בקרח. מכמורתן מסוג זה מוגבל במסעות דיג של ארבעה ימים לכל היותר.
    • מכמורתן מקפיא – ספינות גדולות שבהם השלל נשמר על ידי הקפאה. לעתים הדגים נפרסים ומנוקים לפני ההקפאה.
    • מכמורתן בית חרושת – הסוג הגדול ביותר של ספינות הדיג. לאחר הדיג והמיון מועברים הדגים לסיפון העיבוד שבו הם עוברים עיבוד, אריזה והקפאה. לעתים קיימים בספינות מסוג זה מתקנים להפקת שמן דגים, וקמח דגים. ספינות אלו מסוגלות לשהות בים תקופה ארוכה.
  • ספינות רב־שימושיות – ספינות דיג מודרניות רבות עושות שימוש בכמה שיטות דיג בשל העונתיות הקיימת בענף הדיג. מכמורתנים יכולים להשתמש גם ברשת הקפה. ניתן לצייד ספינות מלכודת או ספינות במערך חכות באמצעים לדיג במכמורת.
  • ספינות אם – בקטגוריה זו ספינות גדולות תומכות בצי ספינות דיג קטנות יותר אשר מסוגלות לעבד ולהקפיא את שלל הדיג באמצעות מתקנים המצויים על סיפון האם. קטגוריה זו מכילה את מכמורתן בית החרושת המשרת מכמורתנים קטנים יותר.
  • ספינות סיוע ותמיכה – במחלקה זו, ספינות הצלה ובתי חולים המאפשרות עצמאות לציי דיג גדולים; ספינות לאכיפת חוקי הדיג שלעתים הן ספינות חמושות של חיל הים; ספינות אימון וספינות מחקר שאף שהן מצוידות לדיג, מכילות גם מתקנים נוספים לצורכיהן המיוחדים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]