לילנד הובס

לילנד הובס
Leland Stanford Hobbs
לידה	4 בפברואר 1892; גלוסטר, מסצ'וסטס, ארצות הברית
פטירה	6 במרץ 1966 (בגיל 74); וושינגטון די. סי., ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הלאומי ארלינגטון
מדינה	ארצות הברית
השכלה	המכללה לפיקוד ומטה של צבא ארצות הברית; האקדמיה הצבאית של ארצות הברית; מכללת המלחמה של צבא ארצות הברית ;
השתייכות	צבא ארצות הברית
תקופת הפעילות	1915–1953 (כ־38 שנים)
דרגה	מייג'ור גנרל
תפקידים בשירות
	מפקד הדיוויזיה ה-30 ; מפקד הקורפוס ה-3 ; מפקד דיוויזיית השריון ה-2 ; מפקד הקורפוס ה-9
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם הראשונה; מלחמת העולם השנייה;
עיטורים
	מדליית השירות המצוין (2) ; כוכב הכסף (3) ; כוכב הארד (3) ; לגיון ההצטיינות (2)

מייג'ור גנרל לילנד סטנפורד הובס (באנגלית: Leland Stanford Hobbs;‏ 4 בפברואר 1892 – 6 במרץ 1966) היה קצין בכיר מעוטר בצבא ארצות הברית שפיקד על דיוויזיית הרגלים ה-30 במערב אירופה במהלך מלחמת העולם השנייה.

ראשית חיים וקריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הובס נולד ב-4 בפברואר 1892 בגלוסטר, מסצ'וסטס וגדל בניו ג'רזי. בשנת 1911 הוא למד באקדמיה הצבאית של ארצות הברית (USMA) בווסט פוינט, ניו יורק. הוא סיים ארבע שנים מאוחר יותר ביוני 1915, כחלק ממחזור ווסט פוינט של 1915, הידוע גם בשם "הכיתה שעליה נפלו הכוכבים", וסיים את לימודיו לצד דווייט ד. אייזנהאואר, עומר נ. בראדלי, ג'יימס א. ואן פליט, הנרי אורנד, רוסקו ב. וודראף, סטפורד לירוי אירווין, ג'ון לאונרד, צ'ארלס וו. ריידר, ורנון פריצ'רד ופול ג'יי. מולר.^[1]^[2] כמו הובס, כל האנשים האלה יהפכו מאוחר יותר לגנרלים.

לאחר מכן הוסמך כלוטננט משנה בחיל הרגלים של צבא ארצות הברית והוצב ברגימנט הרגלים ה-12, אז הוצב בנוגלס, אריזונה. הוא השתתף שם בפעולה הראשונה שלו בהתכתשויות עם השודדים המקסיקנים במהלך משלחת פנצ'ו וייה.^[3]

לאחר מכן שירת בקליפורניה ובמרילנד, עד שאחרי הכניסה האמריקנית למלחמת העולם הראשונה, הוא נשלח לחזית המערבית עם דיוויזיית הרגלים ה-11. עם זאת, שביתת הנשק עם גרמניה ב-11 בנובמבר 1918 נחתמה לפני שהדיוויזיה השתתפה בפעולה כלשהי. הדיוויזיה חזרה לארצות הברית ולאחר מכן הושבתה במחנה מיד, מרילנד. הובס פיקד לזמן קצר על הגדוד ה-3 של רגימנט הרגלים ה-63.^[4] לאחר מכן הוצב ב-USMA, שם שימש כעוזר מדריך לטקטיקה עד 1924.

בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעידן שבין המלחמות, להובס היו משימות שונות וגם למד במכללת הפיקוד והמטכ"ל של צבא ארצות הברית בפורט לוונוורת', קנזס או מכללת המלחמה של הצבא בקרלייל, פנסילבניה.

בשנת 1935, הובס מונה למפקד הצבא באזור הקורפוס הרביעי ובשנת 1937 הוא מונה לראש מטה הארמייה השלישית בפיקודו של לוטננט גנרל סטנלי ד' אמביק.^[5]

בתחילת 1940, הובס הועבר לוושינגטון הבירה, שם מונה לקצין המבצעים של רגימנט הרגלים ה-3. הוא שירת בתפקיד זה תקופה קצרה ולאחר קידומו לדרגת קולונל זמנית, מונה למפקד הרגימנט.^[5]^[3]

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפנים תקפו את פרל הארבור בדצמבר 1941 והכניסו את ארצות הברית באופן רשמי למלחמת העולם השנייה. באותה תקופה, הובס כיהן כראש המטה של פיקוד טרינידד בפורט ריד, תפקיד בו כיהן עד מאי 1942. בחודש שלאחר מכן הוא הועלה לדרגת בריגדיר גנרל והפך לעוזר מפקד הדיוויזיה (ADC) של דיוויזיית הרגלים ה-80 שזה עתה הוקמה, בפיקודו של מייג'ור גנרל ג'וזף ד. פאץ', אחיו הבכור של אלכסנדר פאץ'.^[5]

עם זאת, הוא היה שם רק לזמן קצר, שכן בספטמבר מונה הובס למפקד (CG) של דיוויזיית הרגלים ה-30, יחידה של המשמר הלאומי, שהוצב אז במחנה בלנדינג, פלורידה. הובס פיקד על הדיוויזיה לשארית המלחמה. קודמו היה מייג'ור גנרל ויליאם הוד סימפסון, שמונה למפקד הקורפוס ה-12. בספטמבר הועלה לדרגת מייג'ור גנרל.^[5] בינואר 1943 בריגדיר גנרל ויליאם קלי הריסון ג'וניור הפך ל-ADC החדש שלו והוא שמר על תפקיד זה עד סוף המלחמה.

בנובמבר 1943, הובס הועבר, יחד עם הדיוויזיה שלו, למחנה אטרברי, אינדיאנה, שם המשיכה באימונים לקראת פריסתה בזירה האירופית (ETO). דיוויזיית הרגלים ה-30 הגיעה לאנגליה ב-22 בפברואר 1944, והתאמנה שם עד יוני אותה שנה. מייג'ור גנרל הובס נחת בנורמנדי, צרפת בחוף אומהה עם הדיוויזיה שלו ב-11 ביוני, חמישה ימים לאחר הפלישה לנורמנדי. הדיוויזיה ה-30 נלחמה בקרב על נורמנדי ואבטחה את תעלת Vire-et-Taute, חצתה את נהר Vire, ב-7 ביולי, והחל ב-25 ביולי עמדה בראש הפריצה של סן-לו, מבצע קוברה.

הובס הוביל את דיוויזיית הרגלים ה-30 בקרב על נורמנדי, מתקפת הנגד במורטן, קרב הבליטה, קרב אאכן ובהמשך המלחמה עד סוף מלחמת העולם השנייה באירופה במאי 1945. בספטמבר 1945 ירש אותו מייג'ור גנרל אלברט סי סמית' כמפקד הדיוויזיה ה-30, שעליה פיקד עד כה במשך שלוש שנים. מייג'ור גנרל הובס עוטר רבות על מנהיגותו של הדיוויזיה ה-30 במהלך מלחמת העולם השנייה.^[6]^[3]

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה הובס הועבר בחזרה לארצות הברית, שם מונה למפקד פורט דיקס, ניו ג'רזי ולממלא מקום מפקד פיקוד השירות השני בפברואר 1946. הוא שירת בתפקיד זה עד אוקטובר 1946, אז שמונה כמפקד דיוויזיית השריון ה-2, וירש את חברו לכיתה בווסט פוינט, מייג'ור גנרל ג'ון וו. לאונרד.^[5]

באוגוסט 1947, הוא הועבר לפורט מקפירסון, ג'ורג'יה, שם מונה לסגן המפקד של הארמייה השלישית, בפיקודו של לוטננט גנרל אלבן סי גילם.^[5]

בתחילת 1949 הוא הועבר ליפן, שם קיבל את הפיקוד על הקורפוס ה-9 במחנה סנדאי, עליו פיקד עד אוגוסט 1950, אז הוחלף על ידי הגנרל פרנק וו. מילבורן.

משימתו הצבאית האחרונה הייתה כסגן המפקד של הארמייה הראשונה, שהוצבה בפורט ג'יי, גברנרז איילנד, ניו יורק, בפיקודו של לוטננט גנרל וויליס ד' קריטנברגר.^[3] הוא פרש מהצבא ב-1953 והפך לסגן נשיא ה-Colonial Trust Bank בעיר ניו יורק.

הובס מת ב-6 במרץ 1966, בגיל 74, בבית החולים וולטר ריד בוושינגטון הבירה. הוא נקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון, וירג'יניה.^[7] גם אשתו לוסי דייוויס הובס (1892–1980) נקברה שם.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לילנד ס. הובס כצוער של ווסט פוינט.
מייג'ור גנרל לילנד ס. הובס מגיש את לגיון ההצטיינות לבריגדיר גנרל ג'יימס מ. לואיס, מפקד חטיבת התותחנים ה-30, על שירותו הראוי מ-28 ביולי עד 13 באוקטובר 1944.
גנרל קורט דיטמאר, עוזר התעמולה הגרמני של יוזף גבלס, (שני מימין), בנו ברנד (שלישי מימין) ולמייג'ור גנרל לילנד ס. הובס (מימין קיצוני) ב-25 באפריל 1945 במגדבורג.
ארל ג'והסון, ששירת בדיוויזיית הרגלים ה-30, מקבל את העיטור הבלגי, על שירותו באירופה במהלך מלחמת העולם השנייה, על ידי מייג'ור גנרל לילנד הובס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא לילנד הובס בוויקישיתוף

לילנד הובס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ United States Military Academy. The Register of Graduates and Former Cadets of the United States Military Academy at West Point: 2004. Connecticut. Elm Press. 2004. pg. 2:60
^ "United States Military Academy, Class of 1915" (PDF). digital-library.usma.edu. 2010-07-04. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2013-03-17. נבדק ב-2013-09-15.
^ ¹ ² ³ ⁴ "General Hobbs is dead". 30th Division News, reprinted from New York Times. 1966-03-07. נבדק ב-2013-09-15.
^ Bellafaire, Judith (1998). The U.S. Army and World War II: Selected Papers from the Army's Commemorative Conferences. ISBN 9780160495892.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ "Biography of Major-General Leland Stanford Hobbs (1892 - 1966), USA". generals.dk. 2010-07-04. נבדק ב-2013-09-15.
^ "Valor awards for Leland S. Hobbs". militarytimes.com. 2010-07-04. אורכב מ-המקור ב-2013-09-15. נבדק ב-2013-09-15.
^ "Hobbs, Leland S". ANC Explorer. נבדק ב-2022-02-04.

[1] United States Military Academy. The Register of Graduates and Former Cadets of the United States Military Academy at West Point: 2004. Connecticut. Elm Press. 2004. pg. 2:60

[2] "United States Military Academy, Class of 1915" (PDF). digital-library.usma.edu. 2010-07-04. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2013-03-17. נבדק ב-2013-09-15.

[General_Hobbs_is_dead-3] ¹ ² ³ ⁴ "General Hobbs is dead". 30th Division News, reprinted from New York Times. 1966-03-07. נבדק ב-2013-09-15.

[4] Bellafaire, Judith (1998). The U.S. Army and World War II: Selected Papers from the Army's Commemorative Conferences. ISBN 9780160495892.

[Biography_of_Major-General_Leland_Stanford_Hobbs_(1892_-_1966),_USA-5] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ "Biography of Major-General Leland Stanford Hobbs (1892 - 1966), USA". generals.dk. 2010-07-04. נבדק ב-2013-09-15.

[6] "Valor awards for Leland S. Hobbs". militarytimes.com. 2010-07-04. אורכב מ-המקור ב-2013-09-15. נבדק ב-2013-09-15.

[7] "Hobbs, Leland S". ANC Explorer. נבדק ב-2022-02-04.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]