מגנוס לינדברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מגנוס לינדברג

מגנוס לינדברגפינית:Magnus Lindberg נולד ב-27 ביוני 1958) בהלסינקי) הוא מלחין ופסנתרן פיני. נכון לשנת 2011 הוא מלחין הבית של הפילהרמונית של ניו יורק.

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינדברג למד באקדמיה ע"ש סיבליוס בהלסינקי אצל ראוטאווארה והיינינן, החל בפסנתר. הוא השתתף בקורסי קיץ בסיינה שבאיטליה, בהנחיית דונאטוני ובדרמשטדט בהנחיית בריאן פרניהאף. לאחר סיום לימודיו ב-1981 יצא לסיורים ברחבי אירופה, למד באופן פרטי אצל גלובוקאר וגריזי בפריז. ועיין בתיפוף יפני ובפאנק רוק בברלין.

יצירות וסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנובת הנעורים של לינדברג כוללת יצירה תזמורתית גדולה בשם Donor, שחוברה בגיל 16. מקובל לראות ב- Quintetto dell’Estate מ-1979 את האופוס הראשון שלו. יצירתו הראשונה שבוצעה בתזמורת מקצועית הייתה "פסל II בשנת 1982, החלק השני בטרילוגיה, שהראשון והשלישי בחלקיה לא נכתבו עוד זמן רב. להצלחתו הגדולה הראשונה זכה ב-"Action-Situation-Signification" משנת 1982, התנסותו הראשונה במוזיקה קונקרטית. יצירה זו נכתבה למען ובוצעה על ידי הרכב המוזיקה החדשה "טואימי" ("זה עובד" בשפה הפינית), שלינדברג ייסד בקיץ 1980. בערך באותו זמן ייסד לינדברג קבוצה לא-רשמית שנודעה בשם "אגודת אוזניים קשובות", שכללה יחד אתו את ארו המניימי, אולי קורטקאנגאס, יוני קאיפאינן, קאייה סארייאהו ואסה-פקה סאלונן.‏[1] לינדברג הוא פסנתרן מנוסה וביצע כמה מיצירותיו כחבר בטואימי.

"מלאכת מחשבת" (Kraft), שנכתבה בשנים 1983-86, גם היא בשביל טואימי, היא היצירה הגדולה ביותר של לינדברג עד היום, עם הרמוניות של יותר מ-70 צלילים ופרטיטורה בגובה מטר. היא עושה שימוש באינסטרומנטאציה מסורתית לצד הקשה על גרוטאות מתכת וקריינות. לאחר סיום "מלאכת מחשבת" התקשה לינדברג בהלחנה, ופרט ל"אוּר" (Ur) משנת 1986, שאותה כינה "מלאכת מחשבת בצורה קאמרית", השתלטה עליו תקופה של הפסקת יצירה, שנמשכה למעלה משנתיים. את הזמן הזה הקדיש הן לחשיבה מחודשת על סגנונו והן להחלמה ממחלה טרופית, שדבקה בו במסע באינדונזיה.

"מלאכת מחשבת" השתמשה במבנה דמוי-שאקון, שמהלך היצירה בו מבוססת על מחרוזת נשנית וחוזרת של אקורדים. רעיון זה היווה בסיס לסגנון החדש של לינדברג. הוא חזר בטרילוגיה תזמורתית המורכבת מ"קינטיקה" (1988), "מריאה" (1989-90) ו"שמחה" (Joy) ‏(1990). אף כי עניינו של לינדברג בתפעול אלקטרוני של הצליל פחת עם הזמן, הוא המשיך לבחון את האפשרויות הגלומות בתוכנת הלחנה, ו"מנוע" מדגימה קונטרפונקט מורכב שנוצר במחשב. מאז "שמחה" חל בסגנון, בתזמור ובהרמוניות של לינדברג זיכוך הדרגתי, שניכר לראשונה ביצירות "קורנטה" להרכב קאמרי (1992) (וגרסת ההמשך התזמורתית שלה, "קורנטה II" מאותה שנה), ו"דואו קונצ'רטנטה" (1992). ביצירות אלה גילה לינדברג קשת השפעות, מפייר בולז וטריסטאן מורייועד איגור סטרווינסקי ומינימליזם. יצירתו הסימפונית "הילה" (Aura) ‏ (1994) משקפת סגנון חדש ואקלקטי יותר.

מאז ממשיך לינדברג לבנות על ההתפתחויות הללו, מוסיף ומלטש את סגנונו, הנוטה כיום לעבר סוג של טונאליות חדשה, שרמזים לה הופיעו ביצירות כמו "שמחה" ו"הילה". התפתחות זו מגיעה לשיאה באחת מיצירותיו הפופולריות ביותר עד כה, בקונצ'רטו לקלרנית ב-2002, שיש בו מלודיה בעלת אופי עממי ותזמור עשיר.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינדברג קיבל כמה וכמה פרסי יצירה, בהם פרס איטליה (1986), בימת המלחינים של אונסק"ו הבינלאומי (1986), פרס המוזיקה הנורדית (1988) על "מלאכת מחשבת", ופרס האגודה הפילהרמונית המלכותית על יצירה רחבת-יריעה (1992).

בעונת 2009-10 היה לינדברג למלחין הבית של הפילהרמונית של ניו יורק, בהזמנת המנהל המוזיקלי הנכנס, אלאן גילברט. בתוכנית של קונצרט הפתיחה החגיגי של הפילהרמונית בספטמבר 2009 נכללה יצירה חדשה של לינדברג, "אקספו", שהתקבלה היטב.

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוזיקה לשני פסנתרים (Musik för två pianon) (1976)
  • "ערבסק" לחליל, אבוב, קלרנית, בסון וקרן (1978)
  • חמישייה לחליל, לקרנית, כינור, צ'לו ופסנתר (1979) (Quintetto dell' estate
  • Linea d'ombra ‏ (1981)
  • ...de Tartuffe, je crois לחמישיית פסנתר (1981)
  • "פעולה-מצב-משמעות (Action-Situation-Signification ) ‏ (1982)
  • Tendenza ל-21 נגנים (1982)
  • "קץ" (Ablauf) ‏ (1983)
  • "בס יסודי לצ'מבלו" (1983)
  • "מלאכת מחשבת" (Kraft) ‏ (1983-85)
  • "מעשה מתכת" (Metal Work) ‏ (1984)
  • "נקישה" לצ'לו (Stroke ) ‏ (1984)
  • "אוּר" (1986)
  • "גדיל" לפסנתר סולו ( Twine) ‏ (1988)
  • "קינטיקה" (1988-89)
  • Marea ‏ (1989-90)
  • "שמחה" (1989-90)
  • "מוטו" (1990)
  • "ספינת הקיטור ביל ג'וניור" (1990)
  • Jeux d'anches לאקורדיון סולו
  • חמישיית קלרנית (1992)
  • דואו קונצ'רטנטה לקלרנית וצ'לו (1992)
  • "קורנטה" לתזמורת קאמרית (1992)
  • "קורנטה II" לתזמורת סימפונית (1992)
  • "דקורנטה" (1992)
  • "קירי" (1993)
  • "שירים מצפון ומדרום" למקהלה א'קאפלה (1993)
  • "קויוט בלוז" להרכב קאמרי גדול (1993)
  • "הרחק" (Away ) לקלרנית סולו (1994)
  • "הילה" (Aura) (לזכר ויטולד לוטוסלבסקי) לתזמורת (1994)
  • קונצרטו לפסנתר (1994)
  • Zungenstimmen ‏ (1994)
  • "ארנה" לתזמורת (1995)
  • "ארנה II" לתזמורת (1996)
  • "מנוע" (1996)
  • "סלעים סמוכים" (1997)
  • "פריה" (1997)
  • "קנטיגאס" (1997-99)
  • "קמפאנה אין אריה" לקרן ותזמורת (1998)
  • קונצ'רטו לצ'לו ותזמורת (1999)
  • קורנטה - גרסת סין (2000)
  • "חגיגות" לפסנתר (2001)
  • פרטיטה לצ'לו סולו (2001)
  • "אטיוד I" לפסנתר (2001)
  • "שני קויוטים" (2002)
  • "בּוּבּוֹ בּוּבּוֹ" (2002)
  • "ססיליה הזוהרת: וריאציות על נושא מאת פרסל" לתזמורת (2002)
  • כוראל לתזמורת (2002)
  • קונצ'רטו לקלרנית ותזמורת (2002)
  • "חגיגות" להרכב קאמרי (2002)
  • פסוקים נוגדים" להרכב קאמרי (2002-03)
  • קונצ'רטו לתזמורת (2003)
  • "יד ביד" (Mano a mano) לגיטרה (2004)
  • "מנחה" לתזמורת (2004)
  • "אטיוד II" לפסנתר (2004)
  • "אוטוני" להרכב כלי נשיפה ממתכת" (2005)
  • "פסל" לתזמורת (2005)
  • קונצ'רטו לכינור ותזמורת (2006) (חובר בשביל ליסה בטיאשווילי)
  • קטע קונצרטי לצ'לו ופסנתר (2006)
  • "ראה את השמש" לתזמורת (2007)
  • שלישייה לקלרנית, צ'לו ופסנתר (2008)
  • "גרפיטי" למקהלה ותזמורת (2008-09)
  • "אקספו" לתזמורת (2009)
  • "אל לארגו" לתזמורת (2010)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נורמן לברכט, "אנציקלופיה למוזיקה של המאה העשרים", עמ' 30, 538, 707