מוח בורח
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי |
כריס ביילי  |
|---|---|
| הופק בידי | רון טיפה |
| תסריט |
טים האוזר |
| מדבבים | |
| מוזיקה |
ג'ון דבני |
| אנימטור | אנדראס דג'ה, גארי דאן, סילבן דבואסי |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
סרטי וולט דיסני אולפני ההנפשה של וולט דיסני |
| חברה מפיצה | בואנה ויסטה הפצת סרטים |
| הקרנת בכורה | 11 באוגוסט 1995 (יחד עם ילד בחצר המלך ארתור) |
| משך הקרנה | 7 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה | סרט קצר, סרט הנפשה, סרט לכל המשפחה, סרט מוזיקלי, אימה |
| סרט הבא |
תפוס את הסוס! |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
מוח בורח (באנגלית: Runaway Brain) הוא סרט הנפשה קומדיה-אימה קצר אמריקאי שיצא לאקרנים בשנת 1995 והופק על ידי אולפני ההנפשה של וולט דיסני. הסרט, בו מככבים מיקי מאוס ומיני מאוס, מתמקד במיקי שמנסה להרוויח כסף כדי לשלם עבור מתנת יום השנה למיני. הוא ניגש לתפקיד עוזר מעבדה עבור ד"ר פרנקנולי אבל מגלה שהוא מחפש תורם שיחליף מוחות עם המפלצת שיצר. הסרט הונפש על ידי האנימטור אנדראס דג'ה ושוחרר לראשונה ב-1995 מצורף להקרנות הקולנועיות בצפון אמריקה של הסרט "ילד בחצר המלך ארתור", ב-1996 צורף להקרנות הקולנועיות הבינלאומיות של "גופי: הסרט" ובשנת 1999 צורף להקרנות הקולנועיות באוסטרליה של "צעצוע של סיפור 2". זה היה הסרט הקצר המצויר האחרון של "מיקי מאוס" שיצא לאקרנים עד "השג לך סוס!" משנת 2013.
למרות שזכה לביקורות מעורבת מהקהל,[1] הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר בטקס פרסי האוסקר ה-68, והפסיד לסרט "הרפתקה מצמררת" של וואלאס וגרומיט.[2] מחוות מאוחרות יותר לסרט זה בוצעו במדיה הקשורה לדיסני כמו משחק הווידאו מ-2012 "Kingdom Hearts 3D: Dream Drop Distance" מסדרת "Kingdom Hearts".
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בערב חשוך וסוער, מיני חוזרת הביתה ומוצאת את מיקי משחק במשחק ווידאו של שלגיה ושבעת הגמדים ומתרגזת על כך שמיקי שכח שהלילה הוא יום השנה לדייט הראשון שלהם. מיקי מוצא רעיון ברגע האחרון, לקחת אותה למיני גולף, ומראה לה מודעה בעיתון על זה, אבל היא שמה לב בכלל למודעה אחרת לטיול להוואי, שעולה 999.99 דולר, וחושבת שזו המתנה אליה התכוון מיקי. מיקי מתלבט איך הוא יכול להרוויח מספיק כסף לטיול כשפלוטו מראה לו בעיתון מודעת דרושים לעבודה אצל מדען מטורף בשם ד"ר פרנקנולי ליום של "עבודה חסרת שכל" שתשלם בדיוק את סכום הכסף שמיקי צריך.
בהגיעו לביתו של ד"ר פרנקנולי דמוי הפרימטים, הרצפה תחת מיקי נשמטת והוא נופל היישר למעבדה של פרנקנולי, הדוקטור חושף תוכניתו להחליף את מוחו של מיקי עם זה של המפלצת העצומה שלו, ג'וליוס. הניסוי גורם לפיצוץ שהורג את פרנקנולי, אך העברת המוח הושלמה בהצלחה, כאשר מוחו של מיקי נמצא בגופו הענק של ג'וליוס וג'וליוס בגופו של מיקי.
ג'וליוס המעורפל והמשוגע מוצא את הארנק של מיקי ומבחין בתמונה של מיני, שמיד הוא נפעם ומתרשם ממנה. הוא בורח מהמעבדה ומוצא את מיני בזמן שהיא עושה קניות לבגדי ים, מיני מיד טועה בחושבה שג'וליוס הוא מיקי. מיקי מגיע (בגופו של ג'וליוס) כדי להציל את מיני, אך מיני מבועתת מהמראה שלו וזועקת לעזרה, עד שמיקי משכנע אותה שזה אכן הוא ומניח אותה על ראש גורד שחקים.
ג'וליוס ממשיך לרדוף אחרי מיני, מה שמוביל לקרב בין מיקי וג'וליוס שבמהלכו הם נוחתים על קווי טלפון ומתחשמלים, מעבירים את מוחותיהם בחזרה לגופם המקורי. מיקי ממשיך להילחם בג'וליוס, כששניהם מגיעים לראש הבניין, שם מיקי מצליח לחלץ את מיני וכן לקשור את ג'וליוס בחבל. מיקי משתמש בשלט חוצות ענק, שמפרסם חופשה להוואי, כדי לתלות את ג'וליוס מראש הבניין ומעל רחובות העיר, כאשר הענק מתנודד מעלה ומטה כמו יו-יו.
לבסוף, מיקי ומיני נוסעים יחד להוואי על סירה מתנפחת שנמשכת על ידי ג'וליוס כשהוא שוחה לכיוון התמונה של מיני בארנקו של מיקי, המחוברת לחכה.
דמויות ומדבבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיקי מאוס – ויין אלווין
- מיני מאוס – ראסי טיילור
- ד"ר פרנקנולי – קלסי גראמר
- ג'וליוס – ג'ים קאמינגס
- פלוטו – ביל פרמר
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שחגגה את יום השנה ה-60 של מיקי מאוס בשנת 1988, דיסני חיפשה פרויקטים מונפשים חדשים עם הדמות. הבמאי הסרט כריס ביילי ציין כי "אם היית במאי או חלק ממחלקת הפיתוח, אם היית בין משימות, התבקשת לפתח סרטים קצרים של מיקי", למרות שרק "בן המלך והעני" (1990) היה בהפקה לפני הפרויקט שלו. ביילי תחילה קיבל אישור מנשיא האולפן ג'פרי קצנברג ומנהלי דיסני הנפשות תומאס שומאכר ופיטר שניידר בנוגע לעיבוד מחדש של רעיון שהיה לו לסרט קצר של רוג'ר רביט, "Tourist Trap", אודות מיקי ודונלד דאק היוצאים לחופשה כשדונלד מנסה להרוג את מיקי, אבל לאחר מצגת סטוריבורד כושלת, הוא הציג את הרעיון לסרט זה. ג'ים בייהולד הוקצה ליצירת ה-Layout, איאן גודינג שימש כמנהל אמנותי, ואנדראס דג'ה, שהנפיש את סקאר ב"מלך האריות" (1994), פיתח את הגרסה המפלצתית של מיקי שנשלט על ידי ג'וליוס על סמך הסקיצות של ביילי. Disney Animation France (אולפן הנפשה של דיסני הממוקם בפריז, צרפת), שבדיוק סיים את "גופי: הסרט" (1995), קיבל את עבודת ההנפשה. בזמן שהצוות היה בצרפת, קצנברג עזב את דיסני, מה שהשאיר את ביילי ללא אחד מהמנהלים שהכי תמכו ברעיונותיו. בעוד שלסרט, שהושלם ברובו, נעשתה הקרנה ראשונה מוצלחת בפני המנהלים, שומאכר ושניידר המשיכו לבקש שינויים רבים כמו חתיכת סצנות ודרישה להנפשה חדשה לדמויות. אלה כללו אי הסכמה למיקי המפלצתי לרייר, לעשות את ההתחשמלות של מיקי לקריקטוריסטית יותר ולהחליף את קטע הסיום בו ג'וליוס רודף אחרי דמות עשויה מכריות הזהה למיני לזה שהוא ימשיך לרדוף אחרי תמונת הארנק.[3]
מחוות תרבותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילתו של הסרט מציג את מיקי משחק גרסה סאטירית של משחקי לחימה כמו הסדרות "מורטל קומבט" ו"סטריט פייטר", כאשר שטיא והמלכה הרעה (בתחפושת הזקנה) מהסרט "שלגיה ושבעת הגמדים" נלחמים זה בזה. העלילה הכללית של הסרט מתייחסת לרומן של מרי שלי "פרנקנשטיין", כאשר דמויותיהם של ד"ר פרנקנולי וג'וליוס הושפעו רבות מוויקטור פרנקנשטיין והמפלצת של פרנקנשטיין. השם המרוכב "פרנקנולי" מגיע מפרנק תומאס ואולי ג'ונסטון, אותם אנימטורים הם שניים מ"תשעת הזקנים" המפורסמים של דיסני.
הארנק של מיקי מכיל תמונה שלו מפליג בספינה מהסרט "ספינת הקיטור וילי" (1928). מיקי גם שורק מוזיקה מ"ספינת הקיטור וילי" לפני שהוא נכנס למעבדה. הארנק כולל גם כרטיס ספרייה מ'ספריית מחוז גילארד' הבדיונית, זו התייחסות לשחקן/במאי/מפיק/סופר סטיוארט גילארד. שיר הנושא מ"ספינת הקיטור וילי" מושמע גם בכתוביות הסיום.
לסרט האימה המכונן של האחים וורנר, "מגרש השדים" משנת 1973, נעשתה מחווה בשוט בו מיקי מגיע לראשונה למעבדה של פרנקנולי, סצנה זו זהה לסצנת הגעתו של האב לנקסטר מרין לביתה של רייגן מקניל.
זאזו מ"מלך האריות" עורך שתי הופעות קמאו קצרות, פעם אחת כשמיקי נשאב למטה למעבדה ושוב כאשר ג'וליוס שואג על מיקי.
אחד מחפציו של מיקי שנראים כאשר הוא נשאב לתוך המעבדה הוא פתק ורוד[א] עם ראשי התיבות "JK" עליו. זוהי התייחסות ליו"ר דיסני לשעבר, ג'פרי קצנברג, שפוטר מהחברה בשנה הקודמת והמשיך להקים את האולפן המתחרה דרימוורקס יחד עם סטיבן ספילברג ודייוויד גפן.
הפצה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
במונחים של ביקורת כללית, האופי המפחיד של עלילת הסרט הביא לביקורת שלילית מצד כמה מעריצי דיסני בשל הניגוד לטון הקליל של הסרטים המצוירים של מיקי מאוס. אנדי מוני, אז יו"ר יחידת מוצרי הצריכה של דיסני, ציין בלוס אנג'לס טיימס בשנת 2003 כי "עצם העובדה שמיקי היה אחוז דיבוק הייתה מאוד מטרידה" עבור קהלים מסוימים, אם כי הדמות "מתגברת על זה".[1]
הסרט הוקרן מחוץ לתחרות בפסטיבל קאן בשנת 1996.[4] הוא שוחרר לראשונה בצפון אמריקה ב-11 באוגוסט 1995, עם הסרט "ילד בחצר המלך ארתור", ולאחר מכן ב-12 בספטמבר 1996, עם "הגיבן מנוטרדאם" באוסטרליה וב-18 באוקטובר 1996, מצורף ל"גופי: הסרט" בבריטניה. הסרט היה אמור לצאת מחדש יחד עם "101 כלבים דלמטיים", שנשלח לבתי הקולנוע עם הסרט מצורף אליו ב-1996, אך דיסני ביקשו מבעלי בתי הקולנוע לחתוך את הסרט הקצר מכל הדפסי הסרט ולהחליף אותו בקדימונים לסרטי דיסני שהיו צפויים לצאת אז, כולל "הרקולס" ו"הג'ונגל מת מצחוק".[5] ביולי 1997, דיסני צירפה אותו ל"הג'ונגל מת מצחוק".
הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר בטקס פרסי האוסקר ה-68, אך בסופו של דבר הפסיד לסרט "הרפתקה מצמררת" בכיכובם של וואלאס וגרומיט.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"מוח בורח", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"מוח בורח", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ באנגלית: pink slip; הודעת פיטורין
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Verrier, Richard (23 ביולי 2003). "M-I-C-K-E-Y: He's the Leader of the Brand". Los Angeles Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 "1996 | Oscars.org | Academy of Motion Picture Arts and Sciences".
- ^ Why Disney buried Runaway Brain, the monstrous Mickey short
- ^ "Festival de Cannes: Runaway Brain". festival-cannes.com. נבדק ב-2009-09-20.
- ^ "Whither Runaway Brain?". groups.google.com. נבדק ב-2010-08-01.