ראובן ירדור

תבנית:חייל ראובן ירדור (נולד ב-1938), תת אלוף בצה"ל, פיקד על יחידת ההאזנה המרכזית – יחידה 8200 בשנים 1980 - 1984, לאחר ששירת בה בתפקידים שונים מאז שנות השישים, ונחשב לאחד ממפענחי הצפנים המבריקים ביותר שהיו במודיעין הישראלי, לצד קודמו בתפקיד שאול שמאי.

בילדותו היה פעיל בתנועת הנוער של הלח"י, ובין היתר הדביק כרוזים על קירות שכונתו, יד אליהו, ובהם הקריאה לרוזן ברנדוט להסתלק משליחותו בארץ. בגיל 15 הצטרף למחזור הראשון של הפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה. כבוגר הפנימייה הצבאית התגייס תחילה לחיל הרגלים ואחר כך עבר לשריון, מתוך שאיפה לקריירה צבאית כקצין שדה. כשיצא ללימודים באוניברסיטה העברית פגש בשיעוריו של פרופסור מאיר יעקב קיסטר את יואל בן פורת, ששירת אז ביחידה 848, גלגולה המוקדם של יחידה 8200. בן פורת התעקש לשלב את ירדור ביחידה, ונלחם על הבאתו אליה מול מפקד השריון דוד אלעזר. ירדור הופקד על הענף שעסק בפענוח צפנים, שם זכה לכינויים "הטנקיסט" ו"אבו זקן", על שם הזקן העבות שעיטר שנים רבות את פניו.

בספרו "נעילה" מספר בן פורת על מברק מוצפן שפענח ירדור, הדובר שבע שפות, ב-5 באוקטובר 1973 סמוך לשעה 5 בערב (21 שעות לפני פרוץ קרבות מלחמת יום הכיפורים), שהבהיר מעל לכל ספק כי המלחמה עומדת לפרוץ. את המברק שלח שגריר עיראק במוסקבה למשרד החוץ בבגדאד ובו דיווח כי פינוי נתיני ברית המועצות מסוריה וממצרים בא בעקבות כוונת הסורים והמצרים לפתוח במלחמה. ההתרעה עוכבה באגף המודיעין ולא הגיעה בזמן לרמטכ"ל דוד אלעזר.

שמו של ירדור נחשף לראשונה כמפקד היחידה הסודית בספרו של ארי בן מנשה ששירת תחתיו לאחר מלחמת יום הכיפורים, על אף שלארגוני הביון השונים בעולם היה שמו ידוע מאז אותה מלחמה עצמה, מכיוון שנמסר על ידי עמוס לוינברג לשוביו הסורים, וממנו הועבר לידיעת הסובייטים ובעלי בריתם.

ערב פרישתו מצה"ל שירת בתפקיד סגן ראש אגף תכנון במטכ"ל, תחת פיקודם של האלופים מנחם עינן ואביהו בן נון.

לאחר סיום שירותו בצה"ל היה ראש מינהלת פרויקט "תומר" להקמת תחנת קול אמריקה בערבה, שבוטל [1].

קישורים חיצוניים

• עמוס גלבוע, ‏"ידיעת הזהב" - סיפור פרשייה מודיעינית נשכחת חמישה באוקטובר 1973, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 10 ביולי 2015