קול אמריקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל הרשת
מטה קול אמריקה בוושינגטון

קול אמריקהאנגלית: (Voice of America (VOA), רשת שידורי רדיו וטלוויזיה של ממשל ארצות הברית. הרשת משדרת מגוון תוכניות רדיו, טלוויזיה ושידורי אינטרנט לרחבי העולם ב-46 שפות. תוכניות הרשת מקדמות דעות חיוביות אודות ארצות הברית, ממשלה ותרבותה‏‏[1]. הרשת נוסדה בשנת 1942 כחלק ממחלקת האינפורמציה במשרד ההגנה (Office of War Information). כיום היא מנוהלת ומפוקחת על ידי מועצת נאמני השידור (Broadcasting Board of Governors), הממונה על ידי נשיא ארצות הברית ומופעלת על ידי "המשרד לשידורים בינלאומיים" ((International Broadcasting Bureau (IBB). שידורי התחנה משודרים הן באמצעות משדרים קרקעיים (AM, FM וגלים קצרים) והן באמצעות לוויין, כמו כן יש ל"קול אמריקה" הסכמי שיתוף פעולה עם רשתות שידור רבות ברחבי העולם.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1939 פרסמה ועדה מטעם הקונגרס מדיניות לפיה "רישיון לתחנת שידור לשידורים בינלאומיים יינתן רק לתחנה המשקפת את תרבותה של הארץ (ארצות הברית) ומקדמת רצון טוב, הבנה ושיתוף פעולה בינלאומי‏‏"[2]. מטרת המדיניות נגזרה מעקרונות מדיניות השכן הטוב (Good Neighbor policy) של פרנקלין רוזוולט שהופנתה למדינות אמריקה הלטינית. אולם ראשי תחנות הרדיו הפרטיות ראו במדיניות משום הטלת צנזורה על שידוריהן והממשל ראה צורך לפתח שידורי רדיו משלו, שלא יחייבו אותו לסמוך על מפעילים פרטיים או לצנזר אותם‏‏[3].

ב-1940 לקח על עצמו נלסון רוקפלר, ראש היחידה לתיאום יחסים בינלאומיים במחלקת המדינה של ארצות הברית להקים תחנת שידור בגלים קצרים ששידוריה יופנו אל אמריקה הלטינית ויילחמו בתעמולה הנאצית‏‏[4].

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1942 שכרה ממשלת ארצות הברית מקטעים בני 15 דקות מכל תחנות השידור עבור שידורי "קול אמריקה". אות השידור היה השיר יאנקי דודל. השידורים כללו חדשות שהופנו ליפן, איי דרום האוקיינוס השקט, צפון אפריקה ואירופה הכבושה. השידור הראשון של "קול אמריקה" היה ב-24 בפברואר 1942. המוטו של השידורים היה "אנו אומרים לכם את האמת, טובה או רעה". כאשר קם "משרד האינפורמציה" במשרד ההגנה באמצע 1942, הוא לקח תחת חסותו את שידורי קול אמריקה.

בתחילת דרכה הגיעה קול אמריקה להסכם עם ה-BBC האנגלי על מנת לשדר באנגליה, צרפת, צפון אפריקה ואיטליה. משדרים הוקמו על אדמת אירופה בפלרמו, לאחר פלישת בעלות הברית לסיציליה ב-יולי 1943. השידורים לאזור הפסיפי שודרו מהוואי ולאחר מכן מן הפיליפינים (מ-1944)‏‏[5].

עם סוף מלחמת העולם השנייה היו ל"קול אמריקה" 39 משדרים ברחבי העולם והיא שידרה ב-40 שפות שונות. מרכזי ההפקה היו בניו יורק ובסן פרנסיסקו והועסקו בהם למעלה מ-1,000 אנשי מקצוע שהכינו יומני חדשות, תוכניות תרבות, מוזיקה ופרשנות. חלק מהתוכניות יועדו לשידור פנים בתוך ארצות הברית, אך רובן יועדו לשידורי חוץ.

ב-1945 הועברה רשת השידור למחלקת המדינה ושידוריה צומצמו במידה ניכרת.

במלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליס קונובר מגיש תוכנית ג'אז בקול אמריקה ב-1969

מחלקת המדינה השתמשה בשידורים כחלק מהתפיסה הכוללת של מדיניות החוץ.

ב-1947 החלה ברית המועצות לשדר תעמולה קומוניסטית ברחבי אירופה ובתגובה החלה "קול אמריקה" לשדר בשפה הרוסית בעוצמה גבוהה ממשדריה באירופה. בתגובה החלה ב-1949 מערכת לוחמה אלקטרונית מצד ברית המועצות למטרת שיבוש השידורים.

ב-1952 נעשה נסיון להקים צי ספינות שידור, שעל סיפונן יותקן אולפן שידור שיועד לשדר אל ברית המועצות, ארצות מזרח אירופה וסין. הספינה הראשונה מסוג זה, ה-Courier, עגנה ברודוס, בהרשאת יוון ושידרה עד שנות השישים, אולם היא נותרה יחידה והצי המתוכנן לא הוקם.

ב-1950 חודשו השידורים בערבית, תחילה במסגרת חצי שעה ועד משבר סואץ ב-1956 התארכו השידורים לכדי 14 וחצי שעות יומיות.

ב-1953 הוקמה סוכנות האינפורמציה של ארצות הברית (USIA - United States Information Agency), שהתקיימה עד 1999, ו"קול אמריקה" סונפה אליה. הסוכנות הייתה שייכת למשרד לענייני חינוך ותרבות של מחלקת המדינה שיועד להפצת תרבות אמריקאית ברחבי העולם. קול אמריקה שידרה במסגרת זו תוכניות ג'אז שהפכו להיות פופולריות ושולבו במסעות הופעות שמומונו על ידי מחלקת המדינה. בין האמנים שהשתתפו בתוכניות אלה היו דיזי גילספי, לואי ארמסטרונג ודיוק אלינגטון‏‏[6].

בעת משבר הטילים בקובה ב-אוקטובר 1962 שידרה קול אמריקה שידורים למדינות דרום ומרכז אמריקה בספרדית ברצף, 24 שעות ביממה במשך 14 יום. הרשת גם שידרה לעולם את נחיתת אפולו 11 על הירח, ששולבה במהלך תעמולתי והסברתי של ארצות הברית.

קול אמריקה השקיעה רבות במשדריה באירופה, ובפרט בברלין, במקביל שידר באירופה גם "רדיו אירופה החופשית/"רדיו ליברטי", ששידוריו היו נדבך בקמפיין של לוחמה פסיכולוגית שניהל ה-CIA, אשר קיבל תכנים גם מקול אמריקה. לאחר התמוטטות ברית ורשה, ב-1991, הודו רבים ממתנגדי הקומוניזם ששידורי קול אמריקה סייעו להם בהעלאת המורל ובקבלת מידע. זאת למרות שהשידורים שובשו תדיר על ידי הממשלות במזרח אירופה‏‏[7]. אולם, במהלך המרד ההונגרי ב-1956 ובמהלך האביב של פראג ב-1968 תמכו השידורים במורדים ועודדו אותם במלל, אך ללא גיבוי של ממש במעשים מצד ממשלת ארצות הברית.

בשנות השמונים פותחו שידורי טלוויזיה בלוויין שהופנו לאירופה, קובה וסין על ידי רשת שנקראה WORLDNET, הרשת מוזגה לתוך קול אמריקה ב-2004. כמו כן פותחה רשת רדיו וטלוויזיה ייעודית עבור מתנגדי משטר בקובה בשם TV/Radio Martí. בשנים אלה התחילה קול אמריקה לשדר גם לאפגניסטן, בשפות מקומיות (דארי ופשטו) ובסוף העשור הגבירה את שידוריה לסין בשפות קנטונזית ומנדרינית ודיווחה על ההתפתחויות הפרו-דמוקרטיות של 1989 (ששיאן היה המחאות בכיכר טיאנאנמן).

תוכניות באנגלית קלה - Special English[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1959 יזמה הרשת את שידורי "Special English" במטרה לשדר תוכניות באנגלית קלה (תוך שימוש באוצר מילים בסיסי של 1,500 מילים) עבור קהל שאינו דובר אנגלית כשפת אם. שידורי Special English כוללים שידורי חדשות, עדכוני מדע, חלל, תרבות ומוזיקה אמריקאית וסיפורים אודות דמויות בהיסטוריה האמריקאית. מורים לאנגלית ברחבי העולם משתמשים בשידורי Special English ככלי עבור תלמידיהם ללימוד השפה והתרבות. באוקטובר 2009 נחגג יובל שנים לשידורי Special English‏‏[8].

פרשת תחנת הממסר של "קול אמריקה" בערבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1987 נחתם הסכם בין ממשלות ארצות הברית וישראל להקמת תחנת ממסר בערבה, ליד עין חצבה. התחנה הייתה אמורה לקלוט שידורים מארצות הברית, להגבירם ולשדרם בגלים קצרים בעוצמה גבוהה למזרח אירופה, מרכז אסיה ומזרח אפריקה‏‏[9]. הרעיון נתקל בהתנגדות ציבורית על רקע חשש מפגיעה בחי ובצומח והשפעותיה של הקרינה האלקטרומגנטית העזה של המשדרים רבי-העוצמה‏‏[10]. הדבר העסיק רבות את הכנסת ה-12‏‏[11] ולבסוף בוטלה הקמת תחנת הממסר‏‏[12], הן בשל ההתנגדות הציבורית והן בשל סיומה של המלחמה הקרה.

לאחר תום המלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תום המלחמה הקרה פתח בפני קול אמריקה אפשרויות שידור ללא הפרעות והיא הרחיבה את השפות בהן שידרה ואת אזורי הכיסוי לאזורים בהן שרר דיכוי אוכלוסייה כגון כורדיסטן, רואנדה, טיבט ומדינות יוגוסלביה לשעבר. קול אמריקה גם משדרת תוכניות במסגרת חברות שידור מקומיות כגון התוכנית "חברון סה אגא" (באורדו: "מעבר לכותרות") בטלוויזיה של אפגניסטן.

ב-1994 יצר הנשיא ביל קלינטון את מועצת נאמני השידור (Broadcasting Board of Governors) ואת "המשרד לשידורים בינלאומיים" ((International Broadcasting Bureau (IBB) כגופים פדרליים עצמאיים, תוך ביטול סוכנות האינפורמציה של ארצות הברית. הגוף החדש כלל פיקוח ובקרה על כל גופי השידור הבילאומיים של הממשל כגון רדיו אירופה החופשית, רדיו סין החופשית, רדיו סאווה (Sawa) ורשת אל-חורה (Al Hurra) בערבית, ורדיו פרדה (Radio Farda, בפרסית).

ב-1994 הייתה רשת קול אמריקה הראשונה להשתמש באינטרנט לצורך הקמת תחנת שידור המשדרת חדשות ותכנים עדכניים באופן רציף באתרה‏‏[13]. האתר מציע תוכן ב-44 שפות. כמו כן מנצלת קול אמריקה את האתר Youtube לצורך פרסום תכניה.

בפברואר 2004 נוסד ערוץ אל-חורה בערבית, המשודר באמצעות לוויין ל-22 מדינות ערב.

השידורים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – השידור העברי של קול אמריקה

בין ה 15 במאי 1951 ל 28 באפריל 1953 שידרה תחנת קול אמריקה, במשך חצי שעה מדי ערב, שידור בשפה העברית המיועד למאזינים במדינת ישראל. השידורים החלו בימי נשיאותו של הנשיא הארי טרומן, ידיד ישראל והופסקו לאחר חילופי הממשל בארצות הברית, בראשית תקופת כהונתו של הנשיא דווייט אייזנהאואר שממשלו לא היה ידידותי לישראל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dizard, Wilson P. Inventing Public Diplomacy: The Story of the U.S. Information Agency 2004, Lynne Rienner Publishers, ISBN 158826288X
  • Rugh, William A. American Encounters with Arabs: The "Soft Power" of U.S. Public Diplomacy in the Middle East. 2006, Greenwood Publishing Group. ISBN 0275988171
  • Appy, Christian G. Cold War Constructions: The Political Culture of United States Imperialism. 2000, University of Massachusetts Press; ISBN 1558492186

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מילון PBS למונחי המלחמה הקרה, בתחתית העמוד, בערך VOA
  2. ^ ‏Rose, Cornelia Bruère. National Policy for Radio Broadcasting. 1971, Ayer Publishing. ISBN 0405035802. Page 244‏
  3. ^ Radio: NABusinessניו יורק טיימס, 24 ביולי 1939
  4. ^ ‏Berg, Jerome S. On the Short Waves, 1923-1945: Broadcast Listening in the Pioneer Days of Radio. 1999, McFarland. ISBN 0786405066, page 105‏
  5. ^ ‏Dizard, Wilson P. Inventing Public Diplomacy: The Story of the U.S. Information Agency 2004, Lynne Rienner Publishers, ISBN 158826288X, p. 24‏
  6. ^ ‏Appy, Christian G. Cold War Constructions: The Political Culture of United States Imperialism. 2000, University of Massachusetts Press; ISBN 1558492186, page 126.‏
  7. ^ ‏Conference Report, Cold War Impact of VOA Broadcasts, Hoover Institution and the Cold War International History Project of the Woodrow Wilson International Center for Scholars, Oct. 13-16, 2004‏
  8. ^ Special English - Learn American English and Much More
  9. ^ ראובן ירדור, אליה יפה, ‏תחנת ממסר לרדיו בערבה, "מדע", ל"ו/1‏
  10. ^ ‏רפי קורנשטיין, השפעות ביולוגיות של קרינה אלקטרומגנטית "מדע", ל"ו/1‏ (מאמר תגובה באותו גיליון)‏
  11. ^ אתר הכנסת
  12. ^ נוף מתוצרת הארץ
  13. ^ The Voice of America:First on the Internet