מיכאל ארגוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאל ארגוב, 1956
לוחית זיכרון במקום בו עמד ביתו של מיכאל ארגוב ברח' גורדון 1 בתל אביב

מיכאל ארגוב (זינגר) (1920 - 1982) היה צייר, צלם ויוצר תבליטי-קיר אמנותיים, ישראלי יליד אוסטריה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגוב נולד בווינה שבאוסטריה ב- 1 בספטמבר 1920, בן למשפחת סוחרי תכשיטים אמידה וציונית. בהיותו בן תשע עברה המשפחה לברלין בעקבות העסק המשפחתי, ובשנת 1933 עלתה המשפחה לארץ-ישראל בעקבות עליית הנאציזם בגרמניה. המשפחה השתקעה בחיפה. ארגוב למד בבית הספר הריאלי בחיפה ומצא עניין בספורט וברישום . אחר-כך, רצה להיות חקלאי וללכת לקיבוץ עם חבריו לתנועת-הנוער "מחנות העולים", עבר בגיל 16 ללמוד בבית הספר החקלאי "כדורי". כשסיים את לימודיו הלך לקיבוץ אלונים במסגרת הגרעין של חמדיה, הצטרף לפלמ"ח, ואחר-כך הצטרף למקימי קיבוץ חמדיה ועבד בחקלאות. בשנת 1942 עזב את הקיבוץ בעקבות מחלה שמנעה ממנו לעסוק בעבודות הכרוכות במאמץ גופני. הוא חזר למשפחתו שבינתיים עברה לתל אביב, ופנה לציור. הוא למד ב"מכון אבני" שנחשב אז למרכז לימודי אמנות הטוב ביותר בתל אביב, שם פגש את יחזקאל שטרייכמן שלימד בסטודיו ושהשפיע עליו מאוד מבחינה אמנותית,בעיקר ברוח האמנות הצרפתית . לימים, התפטר שטרייכמן (יחד עם הצייר והמורה אביגדור סטימצקי) והקימו "סטודיה" משלהם בצפון תל אביב שלמדו בו כ- 30 תלמידים בהם ארגוב, בלה ברעם, לאה ניקל, דני קרוון, דוד לן-בר, איצ'ה ממבוש ואחרים. ב"סטודיה" מתבלט ארגוב בתשוקתו לצייר באופן מקצועי ולא-שמרני. בשנת 1947 נסע ארגוב לפריס ללמוד באקדמיה לאמנויות יפות ( ECOLE NATIONALE SUPERIEUREDES BEAUX ARTS ) במחלקה לאמנות מונומנטלית, והתמחה בה ברישום ובציור פרסקו (FRESCO). בשנת 1950 הוא סיים את לימודיו באקדמיה. השתתף בהקמת "ארגון הציירים והפסלים הישראליים בפריס" ונבחר לחבר בוועד המנהל של הארגון. בשנת 1948, עם הקמת מדינת ישראל ופרוץ מלחמת העצמאות הגיע ארצה עם קבוצת מתנדבים צרפתיים, שהוא השתתף באימוניהם בצרפת, שנשלחו להילחם בנגב. הוא עצמו קיבל מינוי של קצין מודיעין והוצב לחיל הים בחיפה. בספטמבר 1949 חוא השתחרר מצה"ל וחזר לפריס, בה הוא עסק בפעילות אמנותית מוצלחת; בשנת 1955 הוא הרגיש שהגיע הזמן להקים משפחה וחזר לישראל למצוא אשה. כעבור חצי שנה, הוא חזר לפריס לאחר שהתחתן עם גב' מיכאלה דיקובסקי. לזוג הטרי נולדה שם בת. בשנת 1959, ארגוב ומשפחתו חזרו ארצה לתמיד. בשנת 1982 חש ארגוב בליבו ובריאותו התערערה. באפריל של אותה שנה, נותח ארגוב בליבו וכעבור שבוע, ביום העצמאות ה'תשמ"ב, נפטר. אחיו של ארגוב הוא פרופ' יוסף זינגר, נשיא הטכניון לשעבר.

ארגוב היה דודנו של איש התיאטרון והקולנוע והצייר הנאיבי יהושע ברנדשטטר.‏[1]

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את יצירתו על פי תקופות שכל אחת מהן ייחודית מבחינה סגנונית אבל נובעת מקודמתה:

  • השנים 1942 - 1949
  • השנים 1949 - 1957
  • השנים 1957 - 1959
  • השנים 1959 - 1968
  • השנים 1968 - 1975
  • משנת 1975 ואילך

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1947 - גלריה שרמן, תל אביב
  • 1951 - המרתף, גלריה סופלאסיד, פריס
  • 1953 - גלריה אלכס קאזל, פריס
  • 1955, 1956 - גלריה סווירו, פריס
  • 1955 - מוזיאון תל אביב;
  • 1955 - מוזיאון חיפה לאמנות חדשה, חיפה
  • 1958 - גלריה ז'ראר מורג, פריס
  • 1958 - ארמון האמנויות היפות, בריסל
  • 1959, 1972 - מוזיאון תל אביב, ביתן הלנה רובינשטיין
  • 1959 - גלריה לאמנות, טבריה
  • 1960 - המוזיאון העירוני, וופרטאל, גרמניה
  • 1960 - קונסטארהאוס למפרץ, קלן
  • 1961, 1964 - גלריה ישראל, תל אביב
  • 1965 - מוזיאון הנגב, באר-שבע
  • 1967 - "נשים", גלריה מסדה, תל אביב
  • 1969 - "ואריאציות בלבן", גלריה גורדון, תל אביב
  • 1969 - "קצב בחלל", גלריה גולדמן, חיפה
  • 1970 - הביאנלה של וונציה
  • 1971 - גלריה הזלר, מינכן
  • 1971 - גלריה ריבנפלד, יפו
  • 1972, 1973, 1975 - גלריה אנגל, ירושלים
  • 1973 - גלריה קוהליק, ניו-יורק
  • 1975 - גלריה קורט, קופנהגן
  • 1975 - גלריה גורדון, תל אביב
  • 1975 - גלריה מוטה, ז'נבה
  • 1975 - גלריה בטינה, ציריך
  • 1976 - "עשר שנים בפריס (1949-1959)", גלריה רנה דרום, תל אביב
  • 1976 - גלריה ארטא, ירושלים
  • 1976 - המשכן לאמנות, חולון
  • 1977 - גלריה הירשברג, בוסטון
  • 1978 - "עבודות 76-77", גלריה גבעון, תל אביב
  • 1978 - המרכז לאמנות חזותית, באר-שבע
  • 1979 - "בדים חופשיים 78", ירושלים
  • 1979 - "ליתוגרפיות - תחריטים - הדפסי רשת", גלריה דקוורט, פריס
  • 1981 - "לבן 1961 -1967", גלריה שרה לוי, תל אביב
  • 1981 - "עבודות 1945 - 1980", מוזיאון חיפה לאמנות חדישה, חיפה
  • 1983 - "הדפסים", סדנת ההדפס, ירושלים
  • 1984 - "דיוקנים 1945 - 1956",גלריה שרה לוי, תל אביב
  • 1985 - "רטרוספקטיבה" (תערוכה נודדת של "אמנות לעם"),בית האמנים,תל אביב
  • 1987 - "ארגוב באדום", גלריה שדה לוי, תל אביב
  • 1989 - "ארגוב - סדרה אחרונה 81/82", בית האמנים, תל אביב
  • 2012 - "גופים", בית האמנים, תל אביב

תבליטי-קיר אמנותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות אמנותו של ארגוב אל המופשט הגאומטרי, נסיונו באמנות מונומנטלית מימי לימודו באקדמיה לאמנויות יפות ואמונתו בחשיבותה של האמנות במבנים ציבוריים, איפשרו לו לכוון את מירב מאמציו בשנות ה-70 ליצירת קירות אמנותיים, ואלו הם:

  • 1973 - חדר האוכל במרכז הנופש של צה"ל, גבעת אולגה
  • 1974 - המרכז לשיקום נכים, המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר
  • מלון פלאז'ה, טבריה
  • בית משפט השלום, נתניה
  • בנק המזרחי, דיזנגוף סנטר,תל אביב

צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-60 התרכז ארגוב בתחום הצילום. הוא רכש מצלמה ומכונת הגדלה והחל לעסוק בהתלהבות בצילומים של דיוקנאות, צילומי עירום נשי וצילומי חוץ. הוא פיתח, ערך והגדיל את צילומיו בעצמו במעבדתו.כצייר שעסק במופשט, שילב בצילומי העירום דימויים מופשטים. ב-1967 הוציא לאור ספר צילומים של נשים עירומות שכותרתו "עירומים בישראל".הוא גם ניסה לשלב ציור וצילום עירום יחדיו, והציג ב-1967 את עבודותיו אלה בתערוכה בגלריה קטנה בתל אביב. הביקורת לא החמיאה לו והוא הפסיק לעסוק בצילום. בשנת 2012, אצרה דליה מנור תערוכה ריטרוספקטיבית של עבודות ציור ותצלומי עירום נשי, שלדברי אחד המבקרים נראו לו כ"פורנו רך".

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מורה לציור בבית הספר העממי ברחובות
  • מורה לציור ב"מכון אבני"
  • מורה בבית-הספר הגבוה לציור ברמת-גן
  • מורה ב"מכון ארגוב" הסטודיו הפרטי שלו

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1950 - פרס ראשון בציור (בקטגוריית הקומפוזיציה) של העיר דוביל, צרפת
  • 1951 - פרס ראשון לאמנים ישראליים בפריס, שניתן על ידי שגרירות ישראל בצרפת
  • 1955 - פרס ראשון ע"ש אותון פריאז, פריס

פעילות ציבורית בתחום האמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יו"ר סניף תל אביב ויו"ר הוועד הארצי של אגודת האמנים בישראל (מרס 1977 - אפריל 1980)
  • חבר בוועד המנהל של ארגון האמנים והפסלים הישדאליים בפריס
  • התנדב לפעילות חינוכית בהדרכת ילדים בתערוכות של "אמנות לעם"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]