מילה נרדפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בתחומי המילונאות והסמנטיקה הלקסיקלית, מילים נרדפות או סינונימים (מיוונית עתיקה) הן קבוצת מילים בשפה מסוימת שיש להן משמעות זהה או דומה מאוד. מילון מיוחד למיפוי מילים נרדפות מכונה "תזאורוס".

תופעת המילים הנרדפות קיימת כמעט בכל חלקי הדיבר (שמות עצם, תואר השם/תואר הפועל, פעלים, מילות יחס וכו'), אם כי בכל קבוצה של מילים נרדפות ישתייכו כל המילים לחלק דיבר אחד.

להלן כמה דוגמאות לזוגות של מילים נרדפות בעברית:

• שמות עצם:

בננה, מוז

מסוק, הליקופטר

שמש, חמה

• שמות התואר:

לבן, צחור

בודד, ערירי

• תוארי הפועל:

מיד, לאלתר

• פעלים:

העדיף, ביכר

צעד, פסע

• מילות יחס:

בגלל, בשל

דוגמאות לשלשות של מילים נרדפות:

• שמות עצם:

נער, בחור, עלם

• פעלים:

חיבר, איגד, איחה

דוגמאות לרביעיות וחמישיות של מילים נרדפות:

• רביעיית שמות עצם:

אריה, לביא, שחל, ליש

• חמישיית שמות עצם:

עני, דל, רש, אביון, דלפון

[עריכה] תפקידן של מילים נרדפות

תופעת המילים הנרדפות היא לכאורה מעמסה על דוברי השפה, שכן היא פוגעת ביעילות של השפה כאמצעי תקשורת. אמצעי תקשורת יעיל הוא בדרך-כלל כזה שיש בו התאמה חד-חד-ערכית בין צורה לבין משמעות. אילו יחס כזה היה מתקיים בשפות טבעיות, הרי לכל מילה או מורפמה הייתה רק משמעות אחת, ולכל משמעות הייתה רק מילה או מורפמה אחת שמתאימה לה, ותופעת המילים הנרדפות לא הייתה מתקיימת.

תופעת המילים הנרדפות אכן נוצרה בחלקה כתוצאה מ"תאונות היסטוריות" בתולדותיה של שפה כלשהי. בעברית למשל, המילים "אווירון" ו"מטוס" נוצרו שתיהן באותה תקופה, בידי שני אנשים שונים, כשמות לכלי תחבורה חדש. שתיהן נכנסו לשימוש והפכו מילים נרדפות בשפה. אף על-פי-כן, ברוב המקרים תופעת המילים הנרדפות משרתת צורך חברתי או לשוני שאינו קשור ישירות בתפקידה של השפה כאמצעי תקשורת. בעברית ישראלית למשל, המילה "כעס", היא המילה לתיאור תחושה מסוימת של אי-נחת, אולם בצדה קיימות גם המילים "חרון" ו"חימה" ששימוש בהן מעיד על "לשון גבוהה" או על תחכום לשוני. שימוש במילים "חרון" או "חימה" מעיד על הדובר שהוא בעל יכולות לשוניות גבוהות, או מעיד על טקסט מסוים שהוא שייך לסוגה-עילית, כגון שירה.

בספרות המזרח הקדום נוצר סגנון שעודד שימוש במילים נרדפות כאמצעי סגנוני (ראו להלן). לפיכך, שפות שמיות רבות, בכלל זה עברית מקראית, אוגריתית וערבית קלאסית, כוללות קבוצות רבות של מילים נרדפות. חוקרי ספרות המזרח הקדום מעריכים שחלק מהקבוצות האלה נוצרו במכוון בידי סופרים כדי לשמר את האמצעי הסגנוני הזה.

[עריכה] הסיבות להיווצרות מילים נרדפות

אפשר למנות כמה סיבות להיווצרות מילים נרדפות:

1. קליטת מילים מרבדים היסטוריים שונים של השפה אל רובד אחד מאוחר יותר. למשל, עברית ישראלית שאלה את המילים "שמש" ו"ירח" מן העברית המקראית, ואת המילים הנרדפות "חמה" ו"לבנה" (בהתאמה) מלשון חז"ל. בעברית ישראלית המילים המקראיות והמילים מלשון חז"ל משמשות באותה משמעות בדיוק, אם כי המילים מלשון המקרא נחשבות "רגילות" בעוד המילים מלשון חז"ל מסומנות כ"שפה גבוהה".
2. שאילת מילה זרה בצד יצירת תחדיש באותה משמעות. המילה "הליקופטר", למשל, היא מילה שאולה ממקור זר, בעוד המילה "מסוק" היא תחדיש עברי מקורי. כיום שתי המילים משמשות זו בצד זו.
3. יצירת שני תחדישים בו-זמנית. בדרך כלל, במצב כזה, אחד התחדישים נדחק מפני התחדיש האחר, כך שרק אחד מהם שורד בשפה, אולם לפעמים שניהם ממשיכים לשמש בשפה כמילים נרדפות, כמו במקרה של "אווירון" ו"מטוס" המוזכר לעיל.
4. התמזגות של אוצר מילים משני ניבים (דיאלקטים) של השפה. למשל באנגלית המילים lorry ו-truck הן שתי מילים שמשמעותן "משאית", הראשונה משמשת בעיקר בבריטניה והאחרונה בעיקר באמריקה הצפונית. במקומות שבהם חיים דוברי אנגלית ממוצא בריטי וממוצא אמריקני יחד, שתי המילים ייחשבו כמילים נרדפות. במצבים כאלה העדפת מילה מסוימת על-פני האחרת עשויה להעיד על מוצאו של הדובר.

[עריכה] מילים נרדפות בספרות הקדומה

במזרח הקדום היה מקובל סגנון ספרותי שבו שימשו מילים נרדפות כאמצעי אמנותי מרכזי. סגנון זה ניכר היטב בתנ"ך ובשירה האוגריתית. הסגנון המובהק ביותר שמשתמש במילים נרדפות הוא התקבולת. יש סוגים שונים של תקבולות. הסוג שבו שני אגפי התקבולת זהים במשמעותם מכונה "תקבולת נרדפת" ובו מוצאים לעתים קרובות שתי מילים זהות או קרובות במשמעותן, כל אחת באגף אחר של התקבולת. לדוגמה:

"למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק" (תהילים ב, א)

בתקבולת זו המילה "גויים" היא מילה נרדפת למילה "לאומים", והביטוי "רגשו גויים" זהה במשמעותו לביטוי "לאומים יהגו ריק". פעמים רבות משמשות תקבולות נרדפות אמצעי להבנת משמעותן של מילים יחידאיות, בהנחה שיש להן מילה נרדפת מוכרת באגף האחר של התקבולת. יש להשתמש באמצעי זה בזהירות - אמצעי התקבולת היה נפוץ כל כך בשירת המזרח הקדום, עד שלפעמים השתמשו במילים בעלות משמעות קרובה אך לא זהה כמילים נרדפות רק לצורך יצירת התקבולת.

מילים נרדפות שימשו בספרות המזרח הקדום כאמצעי סגנוני גם בפרוזה. בתנ"ך יש לכך דוגמאות רבות: "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חיית הארץ" (בראשית, ט', ב'), "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" (בראשית, י"א, א').