מי שפיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עובר בן 10 שבועות אשר מוקף במי שפיר בתוך שק שפיר

מי השפיראנגלית: Amniotic fluid) הוא נוזל המצוי בשק השפיר שברחם במהלך ההיריון ומטרתו להגן על העובר. מי השפיר מיוצרים ממקורות שונים, ונספגים בעיקר על ידי בליעת העובר באופן בו מי השפיר עוברים תהליך של ייצור וספיגה במהלך ההריון.

מקור מי השפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שק השפיר מתחיל להתמלא, בעיקר על ידי מים, בערך כשבועיים לאחר ההפריה. כ-10 שבועות לאחר מכן הנוזל מכיל חלבונים, פחמימות, שומנים ופוספוליפידים, אוריאה ואלקטרוליטים, אשר מסייעים בתהליך הגדילה של העובר.

  • במהלך השליש הראשון של ההיריון, המקור העיקרי למי השפיר הינו הדם האימהי שעובר תהליך של סינון (פילטרציה).
  • במהלך השליש השני של ההיריון, המקור העיקרי של מי השפיר הוא בנוזל חוץ-תאי שפעפע החוצה מעור העובר.
  • במהלך השליש האחרון של ההיריון, עיקר מי השפיר הינם ממקור של שתן עוברי, ומקורות נוספים כגון הריאות ונוזל שעבר סינון מהשליה. ההפרשות מהריאות והשליה תורמים עד 20% מכמות מי השפיר בשליש האחרון של ההיריון.

מחקרים שבוצעו על ידי חוקרים בראשות אנתוני אטלה (Anthony Ataka) באוניברסיטת Wake Forest בשיתוף עם צוות מאוניברסיטת הרווארד מצאו שנוזל מי השפיר הוא מקור עשיר בתאי גזע שאינם שייכים לעובר. תאים אלה הוכחו כבעלי יכולת התפתחות לתאים אחרים מסוגים שונים, כולל תאי מח, כבד ועצם.

שתן עוברי מכיל אוראה, קריאטינין, תאים עובריים שנשרו, ורמיקס, ולנוגו. הכליה מייצרת שתן החל מהשבוע השנים-עשר להיריון, כאשר שיא יצור השתן הינו בשבוע 32, רמת ייצור הנשמרת עד שבוע 36. לאחר מכן יש ירידה ביצור השתן עד שבוע 40 ולאחר מכן יש ירידה חדה יותר.

ספיגת מי השפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנגנון העיקרי בו נספגים מי השפיר הינו בבליעה עוברית, החל משבוע 18. קרוב למועד הלידה, העובר בולע בין 200-500 סמ"ק ביום של מי שפיר. דרכים נוספות לספיגת מי השפיר הינו על ידי ספיגה דרך השליה לדם האימהי ולכלי הדם העובריים.

תפקיד מי השפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

למי השפיר מספר תפקידים, ובהם:

  • הגנה מחבלה בטנית.
  • מי השפיר מאפשרים התפתחות של שלד ושרירים- במנגנון של תנועה בתוך מי השפיר (ללא תנועה לא יתפתחו איברים בגוף העובר). מי השפיר מאפשרים התפתחות של לב וריאות, וכן מערכת העיכול- העובר בולע ו"נושם" מים ובכך מאפשר את התפתחות האיברים הללו.
  • שמירה על טמפרטורה קבועה.
  • מי השפיר מכילים גורמי גדילה שונים כגון EGF, PTHrP.

הערכת כמות המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערכת כמות מי השפיר יכולה להיעשות במספר דרכים.

הערכה על ידי בדיקה פיזיקלית: במישוש הבטן ניתן להעריך האם קיים ריבוי מי שפיר, במצב כזה יהיה קושי במישוש רגליים והראש למשל. במיעוט מי שפיר תהיה בטן קטנה יחסית למועד ההריון. עם זאת, בדיקה בטנית אינה כל כך מדויקת בהערכת כמות מי השפיר.

בדיקת נפח מי השפיר (או AFI): בדיקה בה משתמשים באולטראסאונד, מחלקים את הבטן ל-4 רביעים דמיוניים לפי היחס לטבור, ובודקים את הכיס הגדול ביותר של מי שפיר בכל רביע. סוכמים את כל הכיסים ומתקבל מספר בס"מ, כאשר מספר הנמוך מ-5 ס"מ מעיד על מיעוט מי שפיר ומספר הגדול מ-24-25 ס"מ מעיד על ריבוי מי שפיר.

סיבוכים הקשורים למי השפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיעוט מי שפיר או ריבוי מי שפיר עלולים להוות אינדיקציה למחלה או לבעיה אצל העובר והאם. בחלק גדול מן המקרים ההריונות מתקדמים באופן נורמלי והעובר נולד בריא, אולם ישנם מצבים בהם אין זה כך ועלולות להיות מחלות קשות המקושרות לריבוי או למיעוט מי השפיר.

פקיעת קרומים מוקדמת (ירידת מים מוקדמת, premature rupture of membranes, או PROM), המהווה מצב שבו קרום מי השפיר נקרע טרם התחלת תהליך הלידה, כאשר בחלק מן המקרים פקיעת הקרומים הינה בשבוע מוקדם יחסית של ההריון. הסיבות לכך יכולות להיות רבות, וכוללות זיהום או בעיה כלשהי של השק, הרחם או צוואר הרחם. במרבית המקרים של פקיעת מים מוקדמת, תתפתח לידה תוך זמן קצר ולכן קיימת חשיבות לשבוע ההריון, סיבת פקיעת הקרומים, וניהול הטיפול בהריון (לידה או טיפול שמרני הכולל טיפול אנטיביוטי ומתן סטרואידים להבשלת ריאות העובר).

קיימת חשיבות גם לצבע מי השפיר עצמם: מי שפיר ירוקים יעידו על תוכן מקוניאלי, מי שפיר צהובים יעידו על מחלה המוליטית ומי שפיר חומים לעתים מרמזים על זיהום תוך רחמי.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.