שארל הקירח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שארל הקירח

שארל השני "הקירח" (בצרפתית: Charles II le Chauve) ‏(13 ביוני 823 - 5 באוקטובר 877), בן לשושלת הקארולינגים, מלך על פרנקיה המערבית מ-843 עד מותו.

שארל היה בנם של מלך הפרנקים לואי "החסיד", ושל אשתו השנייה, יהודית מבוואריה. עם לידתו אביו רצה לצרף את שמו לרשימת יורשי האימפריה הרומית הקדושה, אך נתקל בהתנגדותם של בניו מאשתו הראשונה: לותאר, לודוויג (או לואי) ופפין. ב-831, בהיותו בן שמונה שנים בלבד, הכתיר אותו אביו ליורשו כקיסר האימפריה הרומית הקדושה, ולמלך איטליה. ב-833 הביסו שלושת האחים את אביהם, כלאו אותו ואת שארל, ושלחו את יהודית, אמו של שארל, למנזר, אך ב-835 חזר לואי החסיד לכס המלוכה. ב-838, עם מותו של אחיו פפין, שארל הוכתר למלך אקיטן על ידי אביו, אך האצילים בחרו למלך אקיטן את בנו של פפין. ב-840, אחרי מותו של המלך לואי החסיד, פרצה מלחמה על הירושה בין שארל לשני אחיו הנותרים. המלחמה נסתיימה בחוזה ורדן, (אוגוסט 843) שעל פיו חולקה האימפריה בין השלושה.

שארל ירש את ממלכת פרנקיה המערבית בשם שארל השני. ממלכה זו השתרעה על שטח דומה לזה של צרפת של ימינו, בתוספת אזור הגבול עם ספרד עד נהר האברו. לותאר, אחיו הבכור של שארל, ירש את ממלכת פרנקיה התיכונה - רצועה בין הממלכות המערבית והמזרחית, שכללה את פלנדריה, את אזור נהר הריין, את בורגונדיה ואת צפון איטליה, ואחיו לודוויג הגרמני ירש את ממלכת פרנקיה המזרחית (גרמניה כיום). שנות שלטונו הראשונות של המלך שארל הקירח עברו בשקט יחסי, עד מותו של אחיו לותאר ב-855, כאשר החל מאבק על נחלותיו בין שארל ללודוויג הגרמני. ב-858 פלש לודוויג לממלכתו של שארל בפרנקיה המערבית. שארל נמלט לבורגונדיה וזכה בתמיכתם של הבישופים שהתנגדו לשלטונו של לודוויג הגרמני. ב-869 ניסה שארל לכבוש את נחלותיו של לותאר, אך על פי הסכם מירסן (870) נאלץ להתחלק בהן עם לודוויג הגרמני.

שארל הקירח נלחם נגד הנורמנים שהשחיתו את צפונה של ממלכתו, בעמק הנהר סן ובעמק הנהר לואר, והגיעו עד לגבולו של חבל אקוויטניה. הוא ניסה להילחם בהם באמצעות הקמת גשרים מבוצרים על הנהרות, אולם פעמים רבות נאלץ לשלם להם עבור הסכמתם לסגת. ב-875 נסע שארל הקירח לאיטליה וקיבל את התואר קיסר האימפריה הרומית הקדושה מידי האפיפיור יוחנן השמיני (29 בדצמבר). באותו זמן פלש לודוויג הגרמני פעם נוספת לפרנקיה המערבית, ושארל נאלץ למהר ולחזור לממלכתו. ב-876, לאחר מות לודוויג הגרמני, פלש שארל לפרנקיה המזרחית, אך ללא הצלחה. האפיפיור יוחנן השמיני קרא לו לשוב לאיטליה שהותקפה על ידי המוסלמים. ב-877, בדרכו בחזרה לממלכתו נפטר שארל הקירח, ובנו לואי ירש את הכתר בשם לואי השני.