מנזר גלסטונברי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנזר גלסטונברי

מנזר גלסטונבריאנגלית: Glastonbury Abbey) בגלסטונברי שבמחוז סומרסט באנגליה מחשיב עצמו היום ל"כנסייה הנוצרית העתיקה ביותר על פני האדמה" בהסתמך על ההתיישבות הראשונה של נזירים באזור בשנת 63, במקביל לסיפור על ביקורו של יוסף הרמתי בממלכת אבלון, שהביא עימו את הגביע הקדוש ונטע את דרדר גלסטונברי.

קהילת נזירים כבר חייתה בגלסטונברי כאשר המלך אין מווסקס הורה להקים במקום כנסיית אבן בשנת 712, ששרידיה מהווים כיום את חלקו המערבי של המנזר, אך במאה התשיעית נהרסה גלסטונברי בידי הדנים. הקדוש הסקסוני ניאוט היה שמש כנסייה בלגסטונברי בטרם עבר להקים קהילה משלו בסומרסט. במאה העשירית הורחבה כנסיית המנזר בידי ראש המנזר, הקדוש דנסטאן, שהיה גם זה שהנהיג את החוקים הבנדיקטיניים במנזר, לפני שהתמנה לארכיבישוף של קנטרברי בשנת 960. בתחומי המנזר נקברו אדמונד הראשון מלך אנגלייה, ואדמונד השני, שלאחר שהפסיד את אנגלייה לקאנוט הגדול שמר על תוארו כמלך ווסקס.

מנזר גלסטונברי הגיע לשיא הדרו במהלך הכיבוש הנורמני ב-1066. ראש המנזר הנורמני החדש, תורסטן, הוסיף מבנים לכנסייה והרחיק את מרכזה מבית הקברות הסקסוני העתיק. בשנת 1077 הודח תורסטן מתפקידו לאחר שמשרתיו החמושים טבחו בנזירים לפני מזבח הכנסייה. ב-1086, בעת פרסומו של ספר יום הדין, היה מנזר גלסטונברי העשיר ביותר במדינה. ראש המנזר הנרי מבלואה, הזמין את כתיבת דברי ימי המנזר מההיסטוריון ויליאם ממלמסברי בשנת 1125, שדברי האגדה ששילב בספרו הפכו את המנזר למוקד משיכה לעולי רגל, וסייעו לשמור על קיומו של המנזר.

ב-1184 כילתה שריפה רבים מהמבנים בתחומי המנזר, ובמהלך המאה ה-12 שוחזר רק חלק מהכנסייה המרכזית כדי שיוכל לשמש לתפילות, בזמן שכנסייה חדשה נבנתה. ב-1191 התגלו קבריהם של המלך ארתור והמלכה גוויניבר בבית הקברות וסיפקו סיבות נוספות למבקרים להגיע למנזר. הקברים התגלו בתיבת עץ אלון שנקברה בעומק של 5 מטרים, שכוסתה באבן שעליה נחקק "כאן נטמן המלך הנודע ארתור באי אבלון". חמש שנים לאחר מכן הבישוף סוואריק פיצג'לדויין מבאת' שכנע את האפיפיור סלסטינוס השלישי לצרף את מנזר גלסטונברי לתחומי בישופותו, והעביר לשם את מושבו כבישוף של גלסטונברי. עם זאת, הנזירים במנזר לא סרו למרותו וסירבו להתיר לו להיכנס למנזר. רק ב-1219 הוחזרה הבישופות למעמדה הקודם.

בשנת 1278 השתתפו המלך אדוארד הראשון והמלכה אלינור בטקס הקבורה מחדש של שרידי גופתו של המלך ארתור לרגלי מזבח הכנסייה בגלסטונברי, ושימרו את מעמדו של מנזר גלסטונברי כחשוב ביותר באנגליה לאחר מנזר וסטמינסטר. עדות לכך ניתן לראות בשרידים של מטבח המנזר, שכלל ארבעה תנורים גדולים. חפירות ארכאולוגיות באזור זה גם חשפו דירה שנבנתה במיוחד לרגל ביקורו של המלך הנרי השביעי במנזר, וחומה שהוקמה מסביב למנזר כדי להגן על יושביו בזמן מלחמות השושנים. בספטמבר 1539, בעקבות צו פיזור המנזרים של המלך הנרי השמיני, הוחרמו כל נכסי המנזר, וראש המנזר, ריצ'רד וויטינג הוצא להורג בתלייה באשמת בגידה במלכות.

ב-1908 רכשה הכנסייה האנגליקנית את חורבות המנזר, ובשנת 1924 נערכה בפעם הראשונה עלייה לרגל מטעם כמה כנסיות מקומיות לשרידי המנזר. העלייה לרגל עדיין מתקיימת בכל סוף שבוע שני של חודש יולי, ומושכת כיום מבקרים מכל רחבי מערב אירופה, המשתתפים בטקסי דת הנערכים על פי המסורות האנגליקנית, הקתולית והאורתודקסית.