הנרי השביעי, מלך אנגליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנרי השביעי
מלך אנגליה, אדון אירלנד
Henry Seven England.jpg
תקופת שלטון מ-22 באוגוסט 1485 עד 21 באפריל 1509
הקודם ריצ'רד השלישי
יורש הנרי השמיני
בת זוג

אליזבת, נסיכת אנגליה

צאצאים

ארתור, מרגרט, הנרי, אליזבת, מרי, אדמונד וקתרין

שושלת בית טיודור
אב אדמונד טיודור, רוזן ריצ'מונד
אם ליידי מרגרט בופור
תאריך לידה 28 בינואר 1457
טירת פמברוק, וויילס
תאריך פטירה 21 באפריל 1509
ארמון ריצ'מונד, אנגליה
מקום קבורה מנזר וסטמינסטר

הנרי השביעי (28 בינואר 145721 באפריל 1509), מלך אנגליה ואדון אירלנד (החל מה-22 באוגוסט 1485), היה מייסדה של שושלת המלכים לבית טיודור, ונחשב לאחד ממלכיה המוצלחים ביותר של אנגליה.

תקופת ילדותו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי טיודור היה בנו היחיד של אדמונד טיודור, רוזן ריצ'מונד, אחיו למחצה של המלך הנרי השישי מצד אמו, קתרין דה ולואה, אלמנת המלך הנרי החמישי, שנישאה לאחר מות בעלה הראשון לאוון טיודור, איש חצר וולשי. אמו הייתה ליידי מרגרט בופור, חימשית של המלך אדוארד השלישי מג'ון מגונט, דוכס לנקסטר ומאהבתו קתרין סווינפורד[1]. מאביו, ירש הנרי את התואר רוזן ריצ'מונד, ומאמו - תביעה מעורפלת לכתר האנגלי.

הוא נולד בטירת פמברוק, ויילס, חודשיים אחרי מות אביו, ואת השנים הראשונות בחייו בילה בטירת הרלץ', אשר הוחזקה על ידי בית לנקסטר, והושמה במצור על ידי בית יורק בזמן מלחמת השושנים. שבע שנים עמדה הטירה במצור, אך לבסוף נפלה. יושביה ששרדו קיבלו חנינה, וביניהם הנרי בן השתים עשרה. לאחר נפילת טירת הארליץ' יצא הנרי לגלות בבריטני. נראה היה כי ידו של בית לנקסטר, שאליו הייתה נתונה נאמנותה של משפחת טיודור בשנות המלחמה, הינה על התחתונה, וכאדם בעל תביעה מסוימת לכתר (גם אם חלשה ביותר), ידע הנרי כי השהות בגלות עדיפה על הסיכון של שהייה באנגליה תחת שלטונם של אדוארד הרביעי וריצ'רד השלישי מבית יורק, שניתבו את דרכם אל הכתר בשחייה בנהרות של דם, ולא ידעו רחמים כלפי טוענים לכתר, או מי שדימו בלבם כי יש לו טענה לכתר.

עלייתו לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצ'רד השלישי היה מלך בלתי אהוד. את שלטונו ביסס לאחר רציחתם של אחייניו הנסיכים אדוארד החמישי, ואחיו דוכס יורק, שהיו בני שתים עשרה ותשע. גם לאחר רציחת הנסיכים לא שקט ריצ'רד והחל במסע הרג בו הרג את גדולי תומכיו לאחר שהעלה נגדם חשדות אמיתיים, או מדומים. העם האנגלי לא יכל עוד לשאת אדם זה וציפה למושיע. אך מלחמות השושנים הכריתו למעשה את מרבית ענף לנקסטר, ומספרם של בעלי טענה ראויה לכתר היה מועט מאד. נסיון מרידה כושל, באוקטובר 1484 הביא למות דודנו של הנרי, הנרי סטאפורד, הדוכס השני מבקינגהאם, וזאת לאחר שנחת בחופי פלימות' בראש צבא קטן, אך משפוזר המרד בשאר חלקי הממלכה הפליג בחזרה לבריטני. לאחר נסיון כושל זה היה הנרי לטוען הראשי לכתר מטעם בית לנקסטר. הנרי שהה בבריטני בלוויית חבורה של אצילים גולים, שמספרם הלך וגדל ככל שמשטרו הרודני והכושל של ריצ'רד המשיך בהקזת הדמים באנגליה. בחודש אוגוסט 1485, לאחר שזכה בתמיכת משפחתה של אלמנת המלך אדוארד הרביעי, נחת הנרי בויילס בראש צבאו וצעד לאנגליה בלוויית דודו, ג'ספר טיודור. ויילס הייתה באופן מסורתי מאחז של תומכי בית יורק, והנרי חב את התמיכה שקיבל למוצאו הוולשי מצד אביו, צאצא לשליט ולשי קדום בשם ריס. הוא אסף צבא של 5000 חיילים ועלה צפונה.

בצפון, הביס הנרי את ריצ'רד השלישי בקרב בוזוורת, במהלכו החליפו אחדים מתומכיו המרכזיים של ריצ'רד השלישי את נאמנותם, ואחרים נטשו את שדה הקרב. הקרב סיים למעשה את "מלחמות השושנים" הארוכה בין בית יורק לבית לנקסטר. טענתו של הנרי לכתר הייתה שנויה במחלוקת, כיוון שמוצאו היה מנכד ממזר של אדוארד השלישי, אך מרבית הטוענים האחרים לכתר כבר היו בין המתים, או חלשים מכדי לקרוא עליו תיגר.

לאחר עלייתו לשלטון דאג הנרי השביעי תחילה לביסוס כוחו. נותרו מעט טוענים אחרים לכתר לאחר מלחמת האזרחים הארוכה (כגון פרקין וורבק שהתחזה לדוכס יורק, אחיו הצעיר של אדוארד החמישי שנעלם בטאואר), שזכו בתמיכתם של אצילים ממורמרים. לבסוף הצליח הנרי השביעי לבסס את שלטונו, בין היתר באמצעות פילוג בין האצילים וחתירה תחת כוחם. מעשהו הראשון היה להכריז על עצמו כמלך מהיום שקדם לקרב בוזוורת, ובכך דאג כי אלה שלחמו נגדו יוכרזו כבוגדים מבחינה חוקית, ולפיכך ראויים להוצאה להורג. למרות זאת חס הנרי על חיי ג'ון דה לה פול, רוזן לינקולן, אחיינו ויורשו המיועד של ריצ'רד השלישי. המעשה התברר כשגיאה שנתיים מאוחר יותר, כשלינקולן מרד במלך וניסה להכתיר במקומו את למברט סימנל (סימנל התחזה לאדוארד רוזן ווריק, בנו של ג'ורג' דוכס קלארנס ואחיינם של אדוארד הרביעי וריצ'רד השלישי, בעוד שרוזן ווריק האמיתי היה אסיר בידיו של הנרי השביעי). לינקולן נהרג בקרב סטוק, אך חייו של סימנל ניצלו והוא נעשה למשרת מלכותי.

דרך נוספת בה נקט הנרי לביסוס שלטונו, הייתה לעמוד בהבטחתו להינשא לאליזבת מיורק, בתו הבכירה של אדוארד הרביעי, והשניים נישאו ב-18 בינואר 1486 במנזר וסטמינסטר. נישואין אלה העניקו לו זכות נוספת לכתר בשל קו הירושה של אליזבת (אם כי ישנה טענה כי אדוארד עצמו נולד כממזר), וסימלו את קץ מלחמות השושנים, ואת איחוד השושנה הלבנה של בית יורק עם השושנה האדומה של בית לנקסטר לכלל סמלו של בית טיודור - שושנה לבנה המשולבת בשושנה אדומה.

שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניותו הכלכלית של הנרי השביעי נחלה הצלחה. אוצר הממלכה, שנתרוקן בימי אדוארד הרביעי וריצ'רד השלישי, נתמלא מחדש באמצעות ייעול דרכי המיסוי. בעניין זה זכה הנרי לתמיכת ראש ממשלתו, הארכיבישוף ג'ון מורטון, שייסד את "שיטת המזלג" כדי להבטיח שהאצילים ישלמו את מסיהם המוגברים (למזלג היו שתי שיניים: אלה ששילמו מעט עד עתה, יכולים, לפיכך, לשלם כעת הרבה, ואלה ששילמו הרבה עד עתה, וודאי יכולים לשלם כעת אף יותר). שינויים נערכו גם בממשל, והוקמה מועצת המלך שנועדה לפקח על האצילים.

מדיניותו של הנרי דגלה בשלום ויצירת שגשוג כלכלי, וניתן לומר כי הצליח בשתי מטרותיו. הוא לא היה איש צבא, ולא מצא עניין בהשבת השטחים שהפסידה אנגליה לצרפת במלחמת מאה השנים; לפיכך, לא התנגד לכרות עם צרפת הסכם שלום, שזיכה את ממלכתו ברווחים נוספים, באופן ישיר ועקיף. כמו כן מימן בניית ספינות נוספות, ובכך חיזק את הצי ושיפר את אפשרויות הסחר הימי. עד יום מותו צבר הנרי השביעי הון עצמי של מיליון וחצי פאונד, סכום שיורשו, הנרי השמיני, הצליח לאבד תוך זמן קצר.

מלבד חתימת ההסכם עם צרפת, חיזק הנרי את קשריו עם ספרד באמצעות נישואי בנו ארתור לקתרינה מאראגון, בתם של המלכים הקתוליים פרננדו ואיזבלה, עם סקוטלנד, דרך נישואי בתו מרגרט למלך ג'יימס הרביעי, ועם האימפריה הרומית הקדושה, תחת הקיסר מקסימיליאן הראשון.

שנותיו המאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1502 חווה הנרי אובדן כפול, ממנו לא התאושש מעולם: יורשו ארתור מת במגפה בטירת לדלו, וחודשים ספורים לאחר מכן מתה אשתו לאחר נסיון לידה כושל. מאחר שלא רצה שהמשא ומתן עם ספרד, שהוביל לנישואי בנו עם קתרינה מאראגון, יהיה לשווא, ביקש להשיא את בנו הצעיר לאלמנת אחיו. כיוון שהכנסייה הקתולית אסרה על נישואי קרובים, היה עליו לבקש אישור כנסייתי לנישואין. על אף שקיבל אישור כזה מהאפיפיור יוליוס השני, היה עדיין חלוק בדעתו לגבי הנישואין הללו, ולא אפשר להם להתרחש בימי חייו. לאחר מות אשתו תכנן הנרי להינשא שנית ולהוליד יורשים נוספים, אך תוכנית זו לא יצאה לפועל. הוא נפטר ב-21 באפריל 1509 ונקבר במנזר וסטמינסטר. בנו, הנרי השמיני, ירש את כסאו.

צאצאיו של הנרי השביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ילדיו של הנרי השביעי, מלך אנגליה

ילדיהם של הנרי ואליזבת היו:

בתו הגדולה של הנרי השביעי, מרגרט, נישאה לג'יימס הרביעי, מלך סקוטלנד; בנם היה ג'יימס החמישי, מלך סקוטלנד, אביה של מרי, מלכת הסקוטים. באמצעות נישואין אלה ניסה הנרי לשבור את הברית הקדומה בין צרפת לסקוטלנד. נישואיה השניים של מרגרט היו לארצ'יבאלד דאגלס, רוזן אנגוס; נכדם, הנרי סטיוארט, רוזן דרנלי, נישא לדודניתו מרי, מלכת הסקוטים. מנישואין אלה נולד המלך ג'יימס השישי, העתיד לרשת את כתר אנגליה לאחר מות אליזבת הראשונה ולהיות לג'יימס הראשון, מלך אנגליה. בתו השנייה של הנרי השביעי, מרי, נישאה תחילה ללואי השנים עשר, מלך צרפת, שהיה מבוגר ממנה בכשלושים שנה ונפטר שנה בלבד לאחר נישואיהם, ולאחר מכן נישאה שנית לצ'ארלס ברנדון, דוכס סאפוק. בתם, פרנסס ברנדון, נישאה להנרי גריי, מרקיז דורסט, ובתם הבכורה הייתה ג'יין גריי, אותה ניסו להמליך באנגליה לאחר מות אדוארד השישי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג'ון מגונט הוא אביו של ג'ון בופור, רוזן סומרסט; האחרון הוא אביו של ג'ון בופור, דוכס סומרסט; האחרון הוא אביו של ליידי מרגרט בופור, אמו של הנרי.