המלך ארתור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל שמציג את דמותו של המלך ארתור בשריון מימי הביניים

המלך ארתוראנגלית: King Arthur) הוא גיבור מספר אגדות אנגליות מימי הביניים, שהפך למיתוס. כמה היסטוריונים סוברים שהמיתוסים על המלך ארתור מבוססים על דמות אמיתית של מלך או מצביא בעל שם דומה שפעל בבריטניה לאחר נסיגת הרומאים ממנה, בתחילת המאה ה-5 לספירה.

סיפור האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מספר גרסאות למיתוס של המלך ארתור. הגרסה הקנונית של המיתוס נכתבה במאה ה-15 (סוף ימי הביניים) על ידי סר תומאס מלורי שאיגד את הרומנסות על המלך ארתור ואבירי השולחן העגול לידי ספר המתאר את חייו מעלילות הוריו עד ליום מותו. גרסתו של מלורי היא כיום הנוסח הקנוני והמקובל של המיתוס.

מבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארתור הוא בנם של אותר פנדרגון ושל איגריין. אותר היה אחד האריסטוקרטים החזקים בבריטניה (אלביון) הטרום אנגלית, לכן בחר בו הקוסם מרלין כמלך שינסה לאחדה ואף נתן בידו את אקסקליבר - חרב המלכים. בעצת מרלין, חתם אותר על הסכם שלום עם יריבו העיקרי, צעד שהיה הכרחי בדרך לאיחוד בריטניה. במסיבת השלום, התאהב אותר באשתו של יריבו, אגריין. הוא לא הצליח להתגבר על יצרו והתחנן למרלין שיעזור לו לממש את תאוותו. מרלין, שראה בהתנהגות זו של אותר הוכחה לכך שאינו כשיר להיות מלך, החליט להענות לבקשתו ולתלות את תקוותיו ביורשו, לכן התנה את עזרתו לאותר בכך שיקבל לידיו את בנו הבכור. אותר הסכים לעסקה ובאמצעות כישוף חדר לטירתו של יריבו ושכב עם אגריין לעיני מורגן הקטנה, בתה מבעלה החוקי.

ארתור, שנולד בטירת טינטאגל, נלקח על ידי מרלין ביום היוולדו ונמסר לאביר בשם הקטור, כדי שיגדל בבטחה ויזכה לחינוך נאות. אותר לא שרד זמן רב: מעשה בגידתו הביא לשבירת הסכם השלום ואנגליה נקלעה שוב לסכסוך דמים פנימי. אותר נהרג במהלך אחד הקרבות ומאחר שלא רצה לאבד את חרבו אקסקליבר לאציל אחר, נעץ אותה בחוזקה בסלע.

ע"פ גרסה נוספת אביו של ארתור היה האחרון בשושלתו של יוליוס קיסר, לאחר שנפלה האימפריה הרומית, הגיע אביו של ארתור לבריטניה ושחרר אותה. לאחר קרב עקוב מדם החליט האב לשים קץ למלחמות והשליך את חרבו, אשר לימים נקראה החרב אקסקליבר. לאחר שגדל ארתור מצא את החרב התקועה באבן, שחרר אותה ועמד בראש אבירי השולחן העגול.

החרב שבסלע וההכתרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר נקרא האביר הקטור ושאר אבירי אנגליה בחג המולד ללונדון הקטור לקח איתו את בנו סר קיי ואת ארתור. בחג המולד נערך טורניר שסר קיי היה אמור להשתתף בו, אך סר קיי שכח את חרבו בבית. ארתור, שהיה נושא כליו, רכב חזרה על מנת להביא את החרב וכאשר הגיע מצא את הבית נעול, ארתור תהה מה יעשה ונזכר בחרב שבאבן. החרב שבאבן הייתה לפלא העיר כאשר הופיעה לפתע בכנסייה ועליה היה כתוב "מי שיחלץ חרב זו מן האבן הוא המלך האמיתי של אנגליה כולה". הרבה אבירים ניסו לחלץ את החרב אך כשלו. ארתור יצא לכיוון הכנסייה ומשך בחרב וחילצה בקלות ורכב בחזרה לסר קיי. הקטור ובנו לא הבחינו באמת המדהימה, אך המילים שכתובות על האבן היו אמת. בחג השבועות הוכתר ארתור למלך ולאביר ונשבע למלוך בצדק כל ימיו.

ביסוס הממלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארתור נמשח בטקס דרואידי עתיק בידי מרלין. בטקס זה נקשר אונו של המלך בפריון האדמה.

על ארתור היה להלחם קרבות רבים על מנת לבסס את ממלכתו. באחת מהמלחמות בעת שטייל במסדרונות הארמון של האציל קמילארד שמע נגינה על נבל ששבתה את ליבו. ארתור הלך בעקבות המנגינה ופגש את בתו של האציל, גוויניבר, ארתור התאהב בנגנית המוכשרת היפה והעצובה. כאשר הגיע זמנו של ארתור לשאת אישה בחר בבת המלך גוויניבר. מרילין ניסה להניא אותו מכך בטענה שהשידוך הזה ימיט עליו אסון, אך ארתור התעקש. אביה של גוויניבר היה מאושר ונתן לארתור לא רק את בתו אלא גם 100 אבירים לשרתו ואת השולחן העגול והגדול. אל האבירים האלו מצטרף האביר לנסלוט, אשר מובא בעקבות התגלות שחווה מרילין, המורה לו ללכת לבית באחד הכפרים וליטול משם את האציל החי שם שהוא הראוי ביותר לשרת את ארתור. מרילין הולך אל הבית, אשר הוא ביתו של לנסלוט ומשפחתו ולוקח ממנו את לנסלוט, מבלי לדעת שכוונת ההתגלות הייתה שיקח את בנו התינוק, גלהאד.

לחתונתם של גוויניבר וארתור מופיעות שלוש נשים. מרילין אומר לארתור שהנשים האלה הן אחיותיו והאמצעית בעלת השיער השחור היא מורגן, אשר רוקמת בלבה תוכניות נקמה כלפי ארתור בגין חטאי אביו כלפי משפחתה. על אף אזהרותיו של מרילין ועל אף אהבתו לגוויניבר, הוא נמשך למורגן ושוכב איתה. כשמרלין שומע על כך הוא אומר לו שמורגן הרה ממנו והבן שיוולד להם, מורדרד עתיד להסב לו צער רב.

השולחן העגול היה יוזמה של ארתור להקמת חוג אבירים שהתחייבו לשרת את ארתור ולהלחם למען הצדק ולהיות אדיבים. האבירים התכנסו סביב שולחן עגול (שבו אין ראש וכולם שווים) וגדול באולם הראשי. אבירים רבים וטובים ישבו סביב השולחן העגול, אך האביר שהיה האהוב ביותר על ארתור היה לנסלוט איש האגם שאיש לא הצליח לגבור עליו בדו-קרב.

החיפוש אחר הגביע הקדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מהסיפורים הידועים על עלילותיהם של אבירי המלך ארתור היה החיפוש אחר הגביע הקדוש. לפי הפרשנות הנוצרית המסורתית זהו הגביע שממנו שתה ישו בסעודה האחרונה ועל פי האגדה הגביע הובא לאנגליה בידי יוסף הרמתי. אחוות השולחן העגול התרופפה כאשר יצאו אבירים לחפש אחר הגביע ורבים מהם מתו במהלך החיפוש. בסופו של דבר מצא גלהאד (לפי גרסאות אחרות: פרסיבל) את הגביע והשקה בו את ארתור על מנת לחדש את אונו.

נפילתו של ארתור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור מאת N. C. Wyeth המתאר את הדו-קרב בין ארתור למורדר

לפי הגרסה המקובלת של המיתוס, גוויניבר וארתור היו מתוסכלים מכשלונם להעמיד יורש למלך, ובעוד שארתור ישב בטירתו וביצע בעיקר עבודה מנהלתית חשובה אך אפורה להבטחת הסדר והשלום בממלכתו, האביר לנסלוט, שאף התמנה לאבירה של גוויניבר, ביצע מעשי גבורה מרהיבים שכבשו את לבה של גוויניבר. בסופו של דבר השניים לא יכלו לעמוד בפני תשוקתם ומימשו אותה בהסתר ביער. לפי גרסה אחרת הדבר קרה כאשר ארתור יצא למסע צלב ממושך. ארתור גילה את מעשה הבגידה ומרוב כעס נעץ את אקסקליבר באדמה וגירש את לנסלוט ממלכתו. ארתור שקע בדיכאון והארץ קמלה איתו.

לפי גרסה אחרת, תככיהם של אחייני ארתור סר אגרביין וסר מורדרד הרשע הביאו את קץ שלטונו של ארתור בכך שגילו או המציאו את סיפור אהבתם האסורה של גוויניבר ולנסלוט, והביאו את ארתור ולנסלוט למלחמה ביניהם, מלחמה שנהרגו בה רבים מאבירי השולחן העגול.

לפי גרסה נוספת אשת לנסלוט, איליין מאסטולאט (שנקראת גם "איליין הלבנה") שנותרה בביתם בכפר, שם נודע לה על הבגידה, התאבדה, כשהיא מניחה לגופתה להסחף בנהר בתוך סירה, כשבידה פרח השושן ובידה האחרת מכתב פרידה, וכך היא צפה אל ארמונו בקמלוט . הסירה הגיעה עד לארמון של ארתור ואבירי השולחן העגול וכך נודע דבר הבגידה.

את מצב נפל זה ניצלו מורגן ובנה מורדרד על מנת לכבוש את השלטון. מורדרד ניסה למלוך בעצמו במקום ארתור ואף להתחתן עם גוויניבר, אך ארתור התלכד עם מעט האבירים שנשארו ויצא לקרב האחרון שבו נהרגו מרבית האבירים וארתור בעצמו נפצע קשה כאשר מורדרד דקר אותו בחנית, אך ארתור הספיק לשפד את מורדרד ואת שריונו הקסום על ידי החרב אקסקליבר.

הפרחים הפסיקו לפרוח והארץ כולה התכסתה בחורף תמידי, עד לחזרתו של גלהאד, בנו של לנסלוט, שמשיבה את האביב.

ארתור הגוסס הגיע לכנסייה קטנה שהייתה על חוף הים והשליך את חרבו למים. בנוסף האגדה מספרת ששלוש מלכות הובילו את ארתור על פני המים מאבלון אל גן העדן וכי פצעיו עשוים להרפא. מקום הכנסייה משויך לגלסטונברי. המילים שהיו אמורות להיחרט על מצבתו הן - "פה נח ארתור, מלך לשעבר - ומלך לעתיד" (באנגלית: "Here lies Arthur. The once and future king"). כאשר תזדקק אנגליה לארתור יחזור המלך להנהיג שנית.

דמויות מפתח באגדות המלך ארתור[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת המלוכה:

  • המלך ארתור פנדרגון: מלך אנגליה האגדי ושליטה של קמלוט.
  • מרלין (בגרסאות מוקדמות נקרא גם מירדין): דרואיד רב עוצמה וכהנו של הדרקון. הוא יועצם של המלכים ושומר סוד עוצמת הדרקון.
  • אותר פנדרגון: אביו של המלך ארתור, קיבל ממרלין את האקסליבר אך איבד אותו כאשר נכנע לתאוותו היצרית ולקח את איגריין מבעלה החוקי ובכך הביא לעוד דור של מלחמה בבריטניה.
  • איגריין: נצר למשפחה דרואידית, אמם של ארתור ומורגן.
  • מורגן לה פיי: אחותו למחצה של ארתור, נהפכה למכשפה מרושעת ורבת עוצמה.
  • גוויניבר: אשתו של ארתור. ניהלה רומן עם לנסלוט דו לאק.
  • מורדרד: בנם הממזר של ארתור ומורגן. מנסה לקחת מארתור את השלטון.

אבירי השולחן העגול:

  • סר לנסלוט דו לאק: גדול אבירי בריטניה וחברו הטוב ביותר של ארתור. ניהל רומן עם אשתו של ארתור.
  • הקטור: אביו המאמץ של ארתור.
  • קיי: אחיו החורג של ארתור (בנו של הקטור).
  • גלהאד: בנו של לנסלוט.
  • הקטור דה מאריס

גרסאות האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסיונות למצוא את ההשראה ההיסטורית למלך ארתור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורות על המלך ארתור קיימות עוד מהמאה ה-6 לספירה. יש חוקרים הסבורים שדמותו של המלך ארתור מבוססת על מלך אנגלי מקומי שמלך בקורנוול או מצביא אנגלי שבעת שלטונו הייתה תקופת פריחה לבריטניה ושמו היה דומה ל"ארתור".

אחרים הציעו שהמקור למלך ארתור הוא מצביא רומאי בשם לוקיוס ארטוריוס קסטוס שחי במאה ה-2 ובמהלך חייו יש הקבלות רבות לאגדה על המלך ארתור.

"מות ארתור" מאת סר תומאס מלורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מות ארתור" מאת סר תומאס מלורי הוא בעצם האוסף הקנוני של אגדות המלך ארתור שעברו מפה לאוזן ואיגודם במסגרת סיפור אחד עם התחלה וסוף.

"קמלוט"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1960 נוצר מחזמר מצליח בברודוויי בשם "קמלוט" המבוסס על אגדת המלך ארתור כפי שעובד ברומן של ט.ה. ווייט, "המלך לשעבר ולעתיד". הוא זכה לגרסה קולנועית ב-1967 ולחידושי במה רבים.

"אקסקליבר" של ג'ון בורמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו סרט על אגדות ארתור שבוים ב-1981 על ידי הבמאי ג'ון בורמן ונחשב לאחד העיבודים היותר מוצלחים שיצאו לאגדות המלך ארתור בקולנוע. הסרט מבוסס על "מות ארתור" של סר תומאס מלורי, אך בהסרת אלמנטים קישוטיים וסיפורי חסד נוצרי, שלא נוגעים ישירות לעלילה. הסרט מתמקד באגדות ארתור כמיתוס ולא כסיפור היסטורי, ולכן הדגש הוא על העיצוב הפנטסטי והמיסטי, ופחות על תיאור היסטורי מדויק של התקופה. למשל: השריונות בסרט הם שריוני לוחות מלאים מסוף ימי הביניים למרות שהתקופה ההיסטורית של המיתוס היו בין 400 לספירה לבין 600 לספירה.

"ערפילי אבאלון" מאת מריון צימר ברדלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ערפילי אבאלון" מאת מריון צימר ברדלי הוא ספר המציג זווית ראיה שונה לגבי אגדות המלך הארתור. הגיבורה בספר זה היא דווקא מורגן לה פיי, דרואידית (כהנת דת קלטית) המנסה לשמר את פולחן הנשיות הקדושה אל מול הדיכוי הדתי של הכמרים הנוצריים, בכל מחיר. הספר מתמקד במאבקי הדת וביחסי האהבה, הנישואין והבגידות שמתרחשות במשפחת המלוכה המורחבת. הספר כתוב מנקודת מבט נשית, כאשר הוא מתחיל בתיאור חייה של איגריין (אמו של ארתור), עובר בתיאור תסכולה של גוויניבר (אשתו הנוצריה-חסודה של ארתור) ומתמקד בעיקר בחייה של מורגן, המנסה לאכוף על ארתור ציות לכהני אבאלון בעוד שהוא כבר אימץ את התרבות הנוצרית.

גרסת מונטי פייתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבורת מונטי פייתון הבריטית הפיקה בשנת 1975 את הסרט "מונטי פייתון והגביע הקדוש". הסרט הוא גרסה הומוריסטית בסגנון נונסנס של סיפור החיפוש אחר הגביע על ידי המלך ארתור אשר גולם על ידי גרהאם צ'פמן. הסרט זכה להצלחה רבה ובעקבותיו גם עלה המחזמר ספאמלוט המציג את סיפור המלך ארתור דרך פרודיה על מחזות הזמר של לונדון וברודוויי.

המלך ארתור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטו של הבמאי אנטואן פוקווה (על הכוונת) משנת 2004. סרט זה, בשונה מהפקות אחרות שנעשו על המלך ארתור, מנסה לשוות אופי היסטורי למאורעות, ואף בתחילת הסרט מופיע כיתוב, האומר כי האגדה מהמאה ה-15, אומנם גדולה מהמציאות, אך משמע שהייתה מציאות. במהלך הסרט מספר פעמים נקרא המלך ארתור בשם ארתוריוס, אולי לשוות את גיבור הסרט לאחד הדמויות ההיסטורית האמיתיות, שההיסטורינים מחשיבים אותו למלך ארתור האגדי. אף שדבר זה בעייתי מכיוון שבסרט כתוב שהמאורעות קורים במאה החמישית ולא במאה השנייה בה חי ארתוריוס.

אבלון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 הפיקה חברת דיסני סרט בשם תיכון אבלון על גלגולי הנשמות של הדמויות באגדות ארתור, המבוסס על ספר בעל שם זהה מאת מג קאבוט.

השראה ממקורות קדומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור שליפת החרב, מופיע באופן דומה על משה רבנו ששולף את המטה מגנו של יתרו, ובזכות זה נישא לציפורה. הסיפור מופיע בתרגום יונתן, פרקי דרבי אליעזר וילקוט שמעוני[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו כאן וכאן.


תשעת המכובדים באמנות ימי הביניים

הקטוראלכסנדר הגדוליוליוס קיסריהושע בן נוןדודיהודה המכביהמלך ארתורקרל הגדולגוטפריד מבויון