משפט השופטים בגרמניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גביית עדות במהלך משפט השופטים בגרמניה

משפט השופטים בגרמניה ובשמו הרשמי ארצות הברית נגד יוזף אלטסטוטר ואח'אנגלית: The United States of America vs. Josef Altstötter, et al.) היה השלישי בסדרת משפטי נירנברג הנוספים, בהם הועמדו לדין נאשמים בפשעי מלחמה בפני בתי דין של צבא ארצות הברית בארמון הצדק בנירנברג, גרמניה, עם תום מלחמת העולם השנייה. המשפט התנהל בשנת 1947.

במשפט השופטים הועמדו לדין 16 שופטים ועורכי דין גרמנים. תשעה מן הנאשמים היו בעלי משרות במשרד המשפטים של גרמניה הנאצית, אחרים היו תובעים ושופטים בבתי משפטי מיוחדים (בגרמנית: Sondergericht) ובבתי דין עממיים (Volksgerichtshof) בגרמניה הנאצית. בין היתר הואשמו הנידונים במשפט בכך שקידמו את תוכנית טוהר הגזע בחקיקת חוקי גזע ובאאוגניקה.

אב בית הדין במשפט היה קרינגטון מרשל, אשר היה נשיא בדימוס של בית המשפט העליון של אוהיו, ג'יימס ברנד שהיה שופט בבית המשפט העליון של אורגון, מלורי בלייר שופט בית המשפט לערעורים בטקסס ועורך הדין ג'סטין הרדינג שימש כשופט מחליף. ב-19 ביוני 1947, עוד במהלך המשפט, נאלץ אב בית הדין לפרוש עקב מחלה. השופט ברנד היה מאותה עת לאב בית הדין ואילו השופט המחליף הרדינג הפך לשופט הרכב. התובע הראשי במשפט היה בריגדיר גנראל טלפורד טיילור. כתב האישום הוקרא ב-4 בינואר 1947 וההליכים התקיימו מה-5 במרץ ועד 4 בדצמבר 1947. עשרה מתוך הנאשמים נמצאו אשמים, ארבעה מתוכם נידונו למאסר עולם ויתרתם לתקופות מאסר שונות. ארבעה מן הנאשמים זוכו מכל אשמה.

האישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. השתתפות בתוכנית משותפת או קשירת קשר לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.
  2. פשעי מלחמה באמצעות ניצול לרעה של ההליך השיפוטי והפלילי אשר תוצאתו הייתה רצח המוני, עינוי, ובזיזת רכוש פרטי.
  3. פשעים נגד האנושות מסיבות דומות, כולל האשמה בעבדות.
  4. חברות ארגון פשע, המפלגה הנאצית או האס אס.

הנאשמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם גזר דין
יוזף אלטסטוטר (Josef Altstötter) 5 שנות מאסר בהפחתת תקופת מעצרו. שוחרר בשנת 1950. מת בשנת 1979 בנירנברג.
וילהלם פון אמון (Wilhelm von Ammon) 10 שנות מאסר בהפחתת תקופת מעצרו. שוחרר בשנת 1951 בחנינת הנציב העליון ג'ון מק'קלוי. מת בשנת 1992.
פאול ברניקל (Paul Barnickel) זוכה. מת בשנת 1966 במינכן.
הרמן קוהורסט (Hermann Cuhorst) זוכה. מת בשנת 1991 בקרסברון אם בודנזי (Kressbronn am Bodensee).
קארל אנגרט (Karl Engert) משפטו הופסק עקב מצב בריאותו. מת ב-8 בספטמבר 1951.
גונתר יואל (Günther Joel) 10 שנות מאסר בהפחתת תקופת מעצרו. שנת מותו אינה ידועה.
הרברט קלם (Herbert Klemm) מאסר עולם. שנת מותו אינה ידועה.
ארנסט לוץ (Ernst Lautz) 10 שנות מאסר בהפחתת תקופת מעצרו. מת בשנת 1979 בלובק
וולפגנג מתגנברג (Wolfgang Mettgenberg) 10 שנות מאסר בהפחתת תקופת מעצרו. מת בשנת 1950 בכלא לנדסברג
גונטר נבלונג (Günther Nebelung) זוכה. מת בשנת 1970 בססן
רודולף אושי Rudolf Oeschey מאסר עולם. מת בשנת 1980 בנויס (Neuss)
האנס פטרסן (Hans Petersen) זוכה. מת בשנת 1963.
אוסוואלד רוטאוג (Oswald Rothaug) מאסר עולם. שוחרר ב-22 בדצמבר 1955. מת בקלן בשנת 1967.
קורט רוטנברגר (Curt Rothenberger) 7 שנות מאסר בהפחתת תקופת מעצרו. מת בשנת 1959 בהמבורג
פרנץ שלגלברגר (Franz Schlegelberger) מאסר עולם. שוחרר בשנת 1950. מת בשנת 1970 בפלנסבורג
קארל וסטפל (Carl Westphal) התאבד בשנת 1946 לאחר הגשת כתב האישום, אולם בטרם נפתח משפטו.

בכירי מערכת המשפט בגרמניה הנאצית נכללו בין הנאשמים במשפט זה ולא הועמדו לדין כלל. פרנץ גרטנר (Franz Gürtner) שהיה שר המשפטים, מת בשנת 1941. אוטו גאורג טירק, אשר היה שר המשפטים החל משנת 1942, התאבד בשנת 1946. רולנד פרייזלר, נשיא בית הדין העממי, אשר כונה "השופט התליין", נהרג בעת הפצצה על ברלין בשנת 1945. איש מאלה אשר הועמדו לדין ונמצאו אשמים בפשעי מלחמה, לא ריצה את מלוא עונשו והם שוחררו אחרי תקופת מאסר קצרה.

משפט השופטים שימש השראה לסרט משפטי נירנברג (1961).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]