משתמשת:לאן/פסיפס

יחה של הסרט, תלמידי כיתתו של אנטואן מעבירים ביניהם תמונת עירום של אישה.

נוכחי

פסיפסים בעת העתיקה

הפסיפסים הראשונים בתרבות המערבית (מהמאה ה-6 לפנה"ס) נמצאו בגורדיון (טורקיה של היום) והיו עשויים חלוקי נחל בלתי מסותתים. בטכניקה זו יוצרו בתחילה צורות גאומטריות פשוטות אך במהרה התפתחה השיטה לכדי תיאור אילוזיוניסטי צבעוני על טהרת האבן הטבעית.

פסיפסים שנמצאו מסוף המאה ה-3 לפנה"ס עשויים כבר קוביות אבן מסותתות ומשוייפות.

לקראת המאה הראשונה לספירה מתחילות המוזאיקות לעטר קירות ולא רק רצפות. בעקבות התפתחות זו מתפתח גם השימוש באבני מוזאיקה- טסרה מזכוכית. דבר המאפשר פלטת צבעים רחבה בהרבה וייצור טסרות זהב.

פסיפסים בימי הביניים

במעבר הדרגתי עולות המוזאיקות מהרצפה לקירות ותקרות, לא מעט בעקבות קודקס תאודוסיאנוס (427 לספירה) שאסר הצבת סמלים דתיים על רצפות. בתקופה זו החומר השלט נעשה טסרת הזכוכית, אבן משמשת בעיקר ליצירת עור הפנים והידיים של הדמויות. התיאור נהיה קאנוני יותר ופחות אילוזיוניסטי.

שלי

רצפות פסיפס

ביוון העתיקה

הריכוז הגדול ביותר של פסיפסים מהמאה הרביעית לפני הספירה נמצא בעיר אולינתוס שבחצי האי כלקיציקי. העיקר נחרבה בידי פיליפוס השני ממוקדון בשנת 348 לפני הספירה, וכך ניתן לקבוע בבירור שכל הממצאים אשר נתגלו בה קדומים לשנת 348 לפני הספירה. פסיפסי אולינתוס אופייניים לפסיפסים היווניים העתיקים. נושאי הפסיפסים לקוחים בעיקר מן המיתולוגיה היוונית ומקור סגנונם בציורי כלי חרס ולא בציורי קיר. הפסיפסים עשויים חלוקי נחל בצבעי אדום ושחור.

פסיפסים אחרים מן המאה הרביעית לפני הספירה נמצאו במקדש זאוס באולינתוס, גם הם מתארים דמויות מהמיתולוגיה היוונית ועשויים חלוקי נחל אדומים ושחורים. ייתכן שיוצרו גם פסיפסי קיר באותה תקופה, אך הם לא שרדו.

פסיפסים המייצגים את שלב המעבר בין אמנות הפסיפס היוונית הקלאסית לבין הפסיפסים המשוכללים של התקופה ההלניסטית הם הפסיפסים שנתגלו בפלה, מסוף המאה הרביעית ותחילת המאה השלישית לפני הספירה. גם הם עשויים חלוקי נחל, אך צבעיהם מגוונים והם דומים לציורי קיר יותר מאשר לציורי כלי חרס. התיאורים מורכבים ומדויקים יותר, ופסי עופרת דקים מציינים את קווי המתאר של הדמויות ומחלקים את הפסיפס בחלוקה פנימית.

הפסיפס מוזכר לראשונה במקור ספרותי מן המאה ההלניסטית. בתיאור ספינתו של תלמי השני מלך מצרים, מסופר שאחד מאולמות המשתה היה מרוצף ב"ליתוסטרטוס", כלומר, שברצפתו היו משובצות אבנים אשר הצטרפו לתמונות. אזכור נוסף מופיע בספרו של [[פליניוס הזקן], "תולדות הטבע": "היוונים היו הראשונים שעיטרו רצפות בפסיפסים. אמן הפסיפס הגדול ביותר הוא סוסוס, אשר עיטר את רצפתו של בית בפרגמון... באחת הפסיפסים שיצר תיאר יונה נהדרת שותה מתוך גביע וראשה מפיל צל במים. יונים אחרות נראות מתהדרות בנוצותיהן לאור השמש על שפת הגביע." העיר פרגמון אכן היתה מרכז חשוב לאמנות הפסיפס. מרכזים חשובים נוספים היו האי דלוס והעיר אלכסנדריה. פרט טכני מעניין המשותף לכל הפסיפסים ההלניסטיים ולפסיפסים הרומיים שבאו אחריהם הוא שהפסיפס יוצר בבית מלאכה והובא בשלמותו למקום שבו נועדה הרצפה להיות, ואז קובע במקומו בתוך מסגרת רחבה, או בתוך רצפה פשוטה. לעתים קרובות היו הפסיפסים הגיאומטריים העתק של תקרת הבית, כדי ליצור רושם של השתקפות התקרה על הרצפה.

באימפריה הרומית

בתקופת האימפריה הרומית התפשטה אמנו הפסיפס בכל רחבי האימפריה. המרכז העיקרי היה איטליה, אך גם הערים ההלניסטיות החשובות אנטיוכיה שבסורי ואלכסנדירה שבמצרים שימשו כ_. בהדרגה הגיע הפסיפס עד לאזורים השוליים של האימפריה, כגון אפריקה, גאליה, גרמניה ובריטניה.

מה1001

ספרים מיוחדים המוזכרים בספר

ספרים יוצאי דופן שמופיעים באוסף הם:

• "קרוב רחוק" מאת רותו מודן - זהו הקומיקס הישראלי היחיד בספר. קומיקס זה מספר על נוֹמי - חיילת המשרתת בקצין העיר תל אביב- החוששת שאלמוני שנהרג בפיגוע הוא מאהבה המבוגר שנעלם מחייה. לצורך החיפוש אחריו היא מאתרת את בנו קובי, נהג מונית צעיר שהקשר הבעייתי שלו עם אביו נותק שנתיים קודם, ויחד השניים יוצאים למסע לאיתור האב והמאהב הנעלם. העלילה מתרחשת בתקופת האינתיפאדה השנייה כאשר מחבלים ביצעו פיגועים רבים. הפוליטיקה המהולה בסיפור, העלילה הסבוכה שמתקדמת בצורה יעילה וטובה והציורים בסגנון ארז'ה הבלגי זיכו את רותו מודן בפרס אייזנר לקומיקס ומקום בספר 1001 קומיקס. הספר יצא בשנת 2007 על ידי 'הוצאת עם עובד' ומופיע בשם האנגלי "exit wounds" (בעברית: פצעי יציאה).
• "מטרו" מאת מגדי א-שאפעי - זהו הקומיקס הערבי היחיד בספר, והוא קומיקס פוליטי מצרי שמספר על כאשר שחאב, מעצב תוכנה צעיר, המתמודד עם כריש הלוואות, ונראה כי כל דרכי הבריחה במצרים המושחתת והכאוטית של מובארק סגורים בפניו. קבלת עזרה מהבנק בלתי אפשרית ללא קשרים, ודודה של שחאב בחו"ל לא רוצה שום קשר לצרותיו. איש עסקים רב עוצמה מציע סיוע, אך למחרת שחאב רואה אותו נדקר בסמטה ― ומילותיו האחרונות של האיש מרמזות על קונספירציה המשתרעת על גבהו של המשטר. זהו הקומיקס המצרי הראשון ויכול להיות גם האחרון, שכן לא הרבה לאחר פרסומו השלטון המצרי החרים את כל העותקים והוריד את הספר מהמדפים בחנויות הספרים.
• "עכבר - סיפורו של ניצול" מאת ארט ספיגלמן - זהו קומיקס פורץ דרך ועטור פרסים המתאר שני סיפורים, את סיפורו של ולדיק האב בשואה ושל בנו שחי בצל השואה כחלק מהדור השני. הבן מראיין את אביו על חייו בשואה כדי להפוך את זה לספר בסופו של דבר, והאב מגולל בפניו את סיפורו: העלייה של היטלר לשלטון, גירוש היהודים והפתרון הסופי. ולדיק ואהובתו אנה בורחים יחד מהמשטר ובמשך למעלה משנתיים הם במרדף עם הנאצים. הספר מסתיים בתפיסתם על ידי הנאצים והבאתם למחנה ההשמדה אושוויץ. כל אותו הזמן העלילה מתחלקת לאב ולבן, כאשר עלילתו של הבן מתארת את התמודדותו הנפשית עם תסמונת הדור השני. זהו ספר פורץ דרך מכיוון שלפניו לא היה מעולם ספר קומיקס שהתייחס לשואה, וקומיקס היה נחשב רק לספרים מצחיקים. "עכבר" אינו מצחיק בכלל אלא מתאר את הזוועות של השואה באופן הכי בוטה וישיר שאפשר. הספר מצויר בצורה ריאליסטית לגמרי מלבד פרט אחד - ראשי הדמויות אינם בני אדם אלא חיות, וכל חיה היא בעצם משל על מצבם של המדינות באותו הזמן. למשל, היהודים הם עכברים, שנרדפים על ידי הנאצים החתולים. האמריקאים הלוחמים בנאצים הם כלבים אשר רודפים אחרי החתולים, הסובייטים הם דובים, הבריטים הם דגים וכו' וכו'.

דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור	ציון
Goodreads	4/5
Amazon	5/5

• "הילד הצהוב" מאת ריצ'רד פלטון אווטקאלט - ספר זה הוא פורץ דרך מכיוון שהוא נחשב לספר הקומיקס הראשון בהיסטוריה. הספר יצא לאור בארצות הברית בשנת 1889 והוא מגולל את סיפוריהם של ילדים עניים ברחובות ניו יורק של סוף המאה התשע עשרה. את הקומיקס החל לצייר ריצ'רד פ. אווטקאלט כבדיחות בשביל תלמידיו ובתחילה לא רצה לפרסם את הסיפורים המצוירים שלו. אחרי שתלמידיו לחצו עליו הוא החל לפרסם אותם בעיתון "עולם ניו יורק". על אף שהוא נחשב לקומיקס הראשון, בספר מופיע קומיקס מוקדם יותר בשם "the adventures of mr. obadian oldbuck" tck vut" אבל חלק מהאנשים אינם מחשיבים אותו לקומיקס מכיוון שהוא אינו בנוי בצורה המסורתית של הקומיקס ולכן הילד הצהוב הוא הקומיקס הראשון.

מג

המתמטיקה בגרמניה הנאצית הושפעה מהמדיניות הגזענית שהובילה הממשלה הנאצית, ובפרט מהחוק לשיקום שירות המדינה המקצועי, שמנע מיהודים וממתנגדי המשטר לשמש כפרופסורים או מרצים באוניברסיטאות הגרמניות.

רקע

שני המרכזים העיקריים למתמטיקה בגרמניה, בתחילת המאה ה-20, היו אוניברסיטת גטינגן ואוניברסיטת הומבולדט של ברלין. אוניברסיטת גטינגן, בפרט, נהנתה ממוניטין בינלאומי בתחומי המתמטיקה.