דלוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 37°24′00″N 25°16′00″E / 37.40000°N 25.26667°E / 37.40000; 25.26667

דלוס
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Delos Panorama1.jpg
מראה כללי מהר קינתוס לעבר רובע התיאטרון והנמל המודרני
מדינה Flag of Greece.svg  יוון
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1990, לפי קריטריונים 1, 3, 4, 6
האיים הקיקלאדיים

Map greek sanctuaries-he.svg
התיאטרון בדלוס
רובע האריה
שרידי פסל הפאלוס

דלוס (יוונית Δήλος) הוא אי יווני בים האגאי, השוכן במרכזו של ארכיפלג הקיקלאדיים, כשלושה ק"מ דרומית-מערבית לאי מיקונוס אליו הוא שייך מבחינה מנהלתית. גודלו של האי הוא רק שלושה קמ"ר, אורכו מצפון לדרום כ-5 ק"מ ורוחבו 1.3 ק"מ לכל היותר, אך הוא מילא תפקיד חשוב מבחינה מדינית, דתית ותרבותית ביוון העתיקה. האי תופס תפקיד חשוב במיתולוגיה היוונית בשל כך שנחשב למקום לידתם של האלים אפולו וארטמיס. כיום מושך אליו האי תיירים רבים בשל עושרו באוצרות ארכאולוגיים, אך אלה מגיעים בסירות ממיקונוס בשעות הבוקר ועוזבים את האי בשעות הצהרים. באי מתגוררים רק עשרה עד עשרים איש המופקדים על שמירת האתר הארכאולוגי ועל תחזוקתו. בשנת 1990 הוכרז דלוס כאתר מורשת עולמית.

האי דלוס במיתולוגיה היוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המיתולוגיה היוונית, כשלטו, בתם של הטיטאנים פויבה וקואאוס ומאהבתו של זאוס כרעה ללדת, לא הסכים אף אחד מהאיים היוונים לקבל אותה מפחדה של הרה אשת זאוס. רק האי דלוס, אי קטן ועלוב שצף על פני הים והתנודד עם הגלים, קיבל אותה. לאחר שילדה לטו את התאומים אפולו וארטמיס, בתום צירי לידה שנמשכו תשעה ימים ותשעה לילות, עלו מתחתית הים עמודים גדולים שהתחברו אליו והחזיקוהו במקום. כל שנות קיומה של הדת היוונית העתיקה נחשב האי למקום מקודש ולמרכז פולחנו של אפולו לצד דלפי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי יושב בדלילות בתקופה הנאוליתית, החל באלף ה-3 לפנה"ס, ובמידה רבה יותר בתקופה המיקנית, במחצית השנייה של האלף השני לפנה"ס. בתחילת האלף ה-1 לפנה"ס כבר נודע האי כמקום לידתם של אפולו וארטמיס, והיה לבירתה של אמפיקטיונה של מספר איים סמוכים. החל בימי הרודן האתונאי פייסיסטראטוס שכן האי דלוס בתחום השפעת אתונה, והוא הורה על טיהורו הראשון של האי. לידות ומיתות באי נאסרו, אנשים על ערש דווי פונו לאי סמוך.

בשנת 490 לפנה"ס נכבשה דלוס על ידי הפרסים במרד האיוני, כחלק ממלחמת יוון-פרס. הפרסים שמרו על קדושתו של האי ולא פגעו במקדש אפולו. דלוס השתחררה מעול הפרסים עם ניצחונם של היוונים בשנת 479 לפנה"ס, ושנה לאחר מכן נקבעה כמקום מושבה של הליגה האטית-דלית אשר החליפה את האמפיקטיונה. האי שימש כמשכנה של קופת הליגה המשותפת, עד שבשנת 454 לפנה"ס הועבר האוצר מדלוס לאתונה, ובשל כך הפך האי הקטן לתלוי במעצמה היוונית הגדולה. בשנת 426 לפנה"ס טוהר האי בשנית וקברים ששכנו בו רוקנו ותכולתם הועברה לאי הסמוך. שנתיים לאחר מכן גורשו מרבית תושביו לגלות שנמשכה למעלה ממאה שנים. האתונאים ייסדו את הפסטיבל הדלי שנערך אחת לארבע שנים בחודש מאי עד שנת 316 לפנה"ס, וזה נחשב לאחד האירועים החשובים ביוון העתיקה. דלוס השתחררה משלטון אתונה לאחר המלחמה הפלופונסית, אך שבה לחסותה בשנת 378 לפנה"ס. אנטיגונוס מונופתלמוס, אחד הדיאדוכים שהתחרו על השלטון במוקדון לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון, שחרר את האי משליטתה של אתונה באופן סופי, ובשנת 314 לפנה"ס איפשר לצאצאי התושבים הגולים לשוב אל האי.

עצמאותה של דלוס ניטלה ממנה באופן סופי על ידי הרפובליקה הרומית בשנת 166 לפנה"ס בשל תמיכתה במוקדון. עם זאת הרומאים הפכו את דלוס לנמל חופשי, והיא הפכה למוקד משיכה לסוחרים, בנקאים ואלי ספנות מכל רחבי האגן המזרחי של הים התיכון. בתחילת המאה ה-1 לפנה"ס מנתה אוכלוסיית האי כ-25,000 תושבים. תקופה זו הייתה לתור הזהב של האי שהפך ממרכז דתי למרכז מסחרי חשוב. תושביו התארגנו באגודות וכל אגודה הקימה מקדש לאליה. באי היו מקדשים לאלים המצרים ולאלים הסורים אשר שכנו על מורדות הר קינתוס, ובית כנסת הוקם בחלקו הצפוני של היישוב. דלוס נבזזה על ידי מיתרידטס השישי, מלך פונטוס בשנת 88 ועל ידי שודדי ים בשנת 69 לפנה"ס, ומאז ירדה מגדולתה ולא שבה אליה עוד. חשיבותם של השוק ושל הנמל ירדה, בעיקר בשל שינוי נתיבי המסחר, והאי עמד בשיממונו כמעט לחלוטין במאות הראשונות לספירה. עם זאת הוא היה למקום מושבו של בישוף בתקופה הנוצרית המוקדמת. הכובשים הרבים שהשתלטו על האי הפכו אותו למחצבה, ומקדשיו ובתיו חרבו. כאשר כבשו הוונציאנים את דלוס, הם נטלו ממנו יצירות אומנות רבות והעבירו אותן לוונציה, ואוצרות אחרים מצאו את דרכם ללונדון ולרומא.

אתרי האי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חופיו של דלוס מפורצים ונופו צחיח ושומם. הוא מגיע לשיא גובהו בהר קינתוס שנישא לגובה של 112.6 מטר. שטחו של האתר הארכאולוגי הוא כ-950 דונם, והוא משתרע לאורך חופו המערבי של האי. אורך האתר כקילומטר ורוחבו כחצי קילומטר לכל היותר, והוא נחלק לשלושה חלקים עיקריים - במרכז שוכן המתחם הקדוש, מצפון לו רובע האריה שהוקם בתקופה ההלניסטית, ומדרום לו רובע התיאטרון שהוקם החל במאה ה-2 לפנה"ס, בתקופת הזוהר של האי. החפירות והמחקר הארכאולוגי באתר החלו ב-1872.

אורכו של המתחם הקדוש הוא 250 מטר ורוחבו זהה. הוא שוכן בצמוד לנמל העתיק של האי, וגם הנמל המודרני הנמצא מעט דרומה לקודמו בשל שינוי קו החוף סמוך לו. המתחם נחצה מדרום לצפון על ידי "הדרך הקדושה". רוחבה 13 מטר והיא שימשה לתהלוכות עולי הרגל בדרכם אל המקדשים. משני צדדי הדרך השתרעו ארקאדות והיא הובילה אל הפרופילאה (מבנה שער) שהוליך אל שלושת מקדשיו של אפולו ואל מקדש ארתמיס.

מצפון משתרע רובע האריה שזכה לשמו בשל שדרת פסלי האריות. חמשת הפסלים עשויים משיש והם הוקמו על ידי תושבי האי הסמוך נקסוס בסוף המאה ה-7 לפנה"ס. במקור היו לפחות ארבעה פסלים נוספים, ואחד מהם נמצא בוונציה. סמוך לשדרת האריות שוכן האגם הקדוש אשר יובש ב-1924 בשל יתושי המלריה. האגם היה בית גידולם של הברבורים המקודשים לאפולו. עוד שוכנים ברובע מקדש ללטו ומספר מבנים הלניסטים.

רובע התיאטרון קיבל את שמו מהתיאטרון שבו 43 שורות ואשר יכול היה להכיל כ-5,000 צופים. רובע זה הוא המאוחר מבין השלושה ובו השתמרו בתיהם של תושבי דלוס שהגיעו מרחבי העולם העתיק. ממזרח לרובע שוכן הר קינתוס שעל מורדותיו נמצאת טראסת האלים הזרים, ובה המקדשים לאלים הסורים ולאלים המצרים וכן מקדש קטן מהמאה ה-6 לפנה"ס אשר הוקדש להרה (איראון). על פסגת ההר שרידים של מקדשים לזאוס ולאתנה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה פנורמי של דלוס
Magnify-clip.png
מראה פנורמי של דלוס


דגל יוון
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית ביוון

האקרופוליס באתונההאתר הארכאולוגי בוורגינההאתר הארכאולוגי בדלפיהאתר הארכאולוגי במיסטרסהאתר הארכאולוגי באולימפיה • האתרים הארכאולוגיים במיקנה ובטירינסדלוסהמרכז ההיסטורי, מנזר יוחנן הקדוש ומערת האפוקליפסה בפטמוסעיר ימי הביניים ברודוסהעיר העתיקה בקורפוהמבנים מהתקופה הנוצרית המוקדמת והביזנטית בסלוניקיהפיתגוריון וההריון בסאמוס • מקדש אסקלפיוס באפידאורוסמקדש אפולו אפיקוריוס בבאסאי • המנזרים של דפני, הוסיוס לוקאס ונאה מוני בכיוסמטאורההר אתוס