משתמשת:Jacquelinela/טיוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של עדינה כהנסקי.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של עדינה כהנסקי.
עדינה כהנסקי
Adina Kahansky
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1882
וילקוביש, פלך סובלק (ליטא)
פטירה 7 במאי 1950 (בגיל 68 בערך)
כ' באייר תש"י
ראשון לציון
תאריך עלייה 1902
מקום מגורים 1882-1894 ליטא, 1884-1902 ארגנטינה, 1902-1950 ראשון לציון
כינויים נוספים Eide Kagansky, Kohansky
פעילות בולטת סגן יו"ר מועצת ראשון לציון וחברת מועצה לבמשך 15 שנה
ידועה בשל מאבקה למען שוויון זכויות לנשים ביישוב.
תקופת הפעילות 1917–1950 (כ־33 שנים)

עדינה כהנסקי (1882 תרמ"ב ליטא - 7 במאי 1950 כ' אייר תש"י ראשון לציון) הייתה איכרה סופרז'יסטית ופעילת ציבור בראשון לציון. אחת משתי הנשים הראשונות שנבחרו למועצת עיר בארץ ישראל, כיהנה כסגנית יו"ר המועצה המקומית ראשון לציון החל מ־1919 והייתה חברת נבחרת במועצה למשך 15 שנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהנסקי נולדה בוילקובישק, פלך סובאלק שבליטא, בשנת 1882, לשיינע-טריינה אברמסון ויעקב יהושע כהנסקי. בשנת 1894, בהיות בת 11 היגרה עם משפחתה לארגנטינה במסגרת ההתיישבות החקלאית שיזם הברון הירש.[1] המשפחה התיישבה במחוז אנטרה ריוס, תחילה בקולוניה 'סאן אנטוניה' ומאוחר יותר בקולוניה 'קלרה'. את לימודיה היא עשתה תחילה בבית הספר היסודי של הקולוניה ומאוחר יותר בבית ספר תיכון בעיר הבירה בואנוס איירס. בגיל 19, בשנת 1902, בעקבות רצונו של אביה לעלות לארץ ישראל ולעבוד את אדמתה, עלתה עם משפחתה והשתקעה בראשון לציון. אביה חלם לעבוד ביקב אך לא התקבל לעבודה על כן המשפחה פתחה חנות מכולת ומאפייה שכללה מסעדת פועלים. אביה נפטר כעבור חצי שנה. לאחר מותו סייעה כהנסקי לאמה בהפעלת העסק המשפחתי. בנוסף החזיקה חנות ספרים קטנה בצריפה הקטן שהיה ממוקם ברחוב ירושלים. שם מכרה לתלמידי בית הספר העברי הראשון[2] את ספרי הלימוד. הצריף כלל גם אכסניה לאורחים שהגיעו לעיר. בית משפחת כהנסקי והמסעדה היוו מוקד לרבים מאנשי העלייה השנייה ומחיי השפה העברית שהיו מגיעים לעיר. ביניהם: דוד בדר, יצחק בן-צבי, נחום טברסקי, יוסף חיים ברנר, יוסף ויתקין, אלימלך דבורקין, אליעזר בן-יהודה, יוסף לישנסקי ואנשי השומר.[3]

כפי שהיא מעידה על עצמה במכתב ברכה ליום הולדת שישים למשורר חיים נחמן ביאליק בשנת 1933, כהנסקי למדה עברית בהשפעת היצירה בְּעִיר הַהֲרֵגָה של ביאליק וכדי שתוכל לקרוא יצירות מאת סופרים עבריים.[4] מכתביה ניתן להיווכח כי היא למדה עברית במהירות וברמה גבוהה, סייע לה המורה יוסף ויתקין אשר עודד אותה לפרסם את כתביה, תחילה בעיתון "הפועל הצעיר" ובהמשך בירחון "האשה", בעיתון "הארץ" וב"הבוקר".

עם היוסד המושבה באר יעקב, ב־1907, רכשה כהנסקי יחד עם בני משפחתה 50 דונם קרקע במושבה. כהנסקי הייתה מגיעה על המושבה בה התגוררה אחותה טובה לעבוד את האדמה ולנטוע עצים על אף שהיא עצמה לא התגוררה בה. כהנסקי הלכה לעולמה ב-7 במאי 1950, בראשון לציון.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט ברחוב ע"ש עדינה כהנסקי בראשון לציון

כהנסקי הייתה חברה באגודת נשים בראשון לציון ובהסתדרות נשים עבריות. היא לקחה חלק פעיל במאבק הנשים בראשון לציון להשגת זכות לבחור ולהיבחר, זכות שעד אז לא הייתה קיימת בארץ ישראל.[5] היה זה המאבק הראשון בארץ ישראל להכרה בזכות הנשים שהוכתר בהצלחה. כתוצאה מפעילות זו, הובילה עם נשים נוספות מאבק על זכות ההצבעה לנשים במושבה ראשון לציון. המועצה החליטה לתת זכות הצבעה לנשים בבחירות שהתקיימו אותה שנה. ב-6 דצמבר 1919 יצאו כל נשות המושבה אל הקלפי להצביעה. שתי נשים קיבלו את מספר הקולות הרב ביותר לוועד המושבה: נחמה פוחצ'בסקי ועדינה כהנסקי אשר זכו ברוב קולות המצביעים, פוחצ'בסקי במקום הראשון עם 173 קולות וכהנסקי במקום השני עם 167 קולות.[6] נחמה פוחצ'בסקי ויתרה על זכותה לעמוד בראשות המועצה אך כהנסקי כיהנה כסגן יו"ר וועד המושבה והמשיכה לכהן כחברת וועד המושבה למשך 15 שנה. בנוסף לחברותה בוועד המושבה היא כיהנה כיושבת ראש ועדת הבחירות. כמו כן, היא הייתה חברה בוועד בית הספר העברי הראשון, בהסתדרות נשים עבריות שעסקה בטיפוח האם והילד, ובהתאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות, שהגנה על האישה בכל הנגע לחיי המשפחה. הייתה פעילה בוויצו וחברה בוועד "הלוואה וחיסכון" של המושבה. בצעירותה הייתה כהנסקי חברה ב"הפועל הצעיר" ומאוחר יותר בחרה להיות חברה בברית הצה"ר (ברית הציונים הרוויזיוניסטים). בשנת 1936 חתמה על מגילת היסוד להקמת מוזיאון רוטשילד במושבה. בסוף ימיה בחרה להתרחק מכל פעילות פוליטית והקדישה עצמה לעבודה חקלאית וללימוד עברית.

יצירה וכתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבתה של כהנסקי התמקדה במכתבים למערכת ובמאמרי ביקורת בעיתונות העברית. כך ניתן למצוא מצד אחד מכתב לרגל מלאות 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק לצד מאמר המבקר בנחרצות את חברת פיק"א.[7] כהנסקי בחרה לעיתים לפרסם מאמרי עיתונות תחת שם העט: איקס.[8]

לקריאה נספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך עדינה כהנסקי באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו

עדינה כהנסקי באלבום המשפחות - מוזיאון ראשון לציון

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך סקר מתיישבים משנת 1895 שנערך בקולוניה קלרה שבאנטרה ריוס, ארגנטינה.
  2. ^ עריית ראשון לציון, בית הספר העברי הראשון, באתר בית הספר העברי הראשון
  3. ^ ערך עדינה כהנסקי באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו
  4. ^ עדינה כהנסקי, כיצד קוראים את ביאליק?, מכתב ברכה למלאות 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק, 1933
  5. ^ מרגלית שילה, המאבק על הקול: נשות היישוב וזכות הבחירה 1926-1917, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי; שדה בוקר: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב - מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2013. עמ' 40.
  6. ^ יפה ברלוביץ, "בית משפט של אישה אחת: סיפורה של נחמה פוחצ'בסקי כהיסטוריה מקומית של נשים (ראשון לציון 1934-1889)", חוקה אחת ומשפט אחד לאיש ולאישה, נשים, זכויות ומשפט בתקופת המנדט, עורכים: אייל כתבן, מרגלית שילה, רות הלפרין קדרי, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א 2010, עמ' 328.
  7. ^ עדינה כהנסקי, ‘פיק״א ואיכרותיה׳, האשה ד-ה, 15-13, תמוז-אב תרפ״ו.
  8. ^ איקס ‘ידיעות מכל הארץ: ראשון לציון׳, האישה, ירחון מוקדש לחייה ולענייניה של האישה בארץ ישראל, 38, 1926.