באר יעקב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
באר יעקב
Beer Yaakov COA.png
כיתוב תמונה
כיכר בבאר יעקב
שם בערבית סרפנד אל ח'רב או ואדי למון
מחוז המרכז
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה ניסים גוזלן
גובה ממוצע ‎75‏ מטר
תאריך ייסוד 1907
סוג יישוב יישוב עירוני בעל 10 - 20 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 16,316 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎13.2%‏ בשנה עד דצמבר 2012
  - צפיפות אוכלוסייה 1,902 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 8,580 דונם
מיקום באר יעקב
באר יעקב
באר יעקב
דירוג חברתי-כלכלי 6 מתוך 10
מדד ג'יני 0.3905
פרופיל באר יעקב נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.b-y.org.il// אתר המועצה
בניין המועצה המקומית באר יעקב, 11/07
גן המייסדים

באר יעקב היא מועצה מקומית בשפלה הדרומית בישראל בקרבת הערים נס ציונה, רמלה וראשון לציון, ובנוסף, סמוכה לבסיס צריפין. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. ראש המועצה הנוכחי הוא נסים גוזלן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היוזמה להקמת המושבה באה מחברת "גאולה" של מאיר דיזנגוף שקנתה ב-1906 2,000 דונם קרקע ממושבת הגרמנים הלותרניים חוות שפון (שמבנה האבן שלה נשתמר בקיבוץ נצר סרני השכן). בכינוס שנערך בספריית שערי ציון שביפו לפני העלייה לקרקע הוחלט לחלק את השטחים המיועדים למושבה לשניים: חלקות אדמה של 50 או 100 דונם, שיימכרו לקבוצה של עולים (מרוסיה, מפולין, מרומניה, מבולגריה, מארגנטינה ומאיראן) שהתגוררו בארץ כמה שנים שבמהלכן קיבלו ניסיון בחקלאות במושבות השונות, ואילו המחצית השנייה מסך הקרקעות יימסרו לעולים מדאגסטן שהגיעו לארץ באותה שנה ועוד לפני עלייתם התקיימו מחקלאות. בראשם עמד הרב יעקב יצחקי, שלימים נקראה המושבה על שמו. המושבה הוקמה על ידי שתי קבוצות אלה בשנת 1907 באזור שנקרא בערבית "ואדי למון"‏[1]. הרב יעקב יצחקי רכש כ-200 חלקות עבור היהודים הקווקזים.

בתחילה לא היה למושבה מקור מים והמתיישבים הראשונים נאלצו לסחוב כדי מים מראשון לציון (מרחק הליכה של כשעה וחצי) ומנס ציונה. מאוחר יותר אורגנה עגלה להבאת המים. כיוון שאספקת המים לא סיפקה את צרכי התושבים, הוחלט לשאוב מים מבאר צלבנית ששכנה בקרבת מקום. בעומק של 45 מטרים נמצאו לבסוף מים ולכבוד זאת הוחלט לקרוא למושבה "באר יעקב".

בשנת 1909 היו בבאר יעקב 25 משפחות של אשכנזים וקווקזים שהזיווג ביניהם לא עלה יפה והיו סכסוכים רבים בין 7 המשפחות הקווקזיות, שהחזיקו בכמחצית האדמות בישוב, לאשכנזים ‏[2].

בשנת 1910 הוקם בית הספר היסודי הראשון לאחר ויכוחים ובעקבות החלטה של ועדה בהשתתפות חיים חיסין וחיים נחמן ביאליק.

לאחר מלחמת העולם הראשונה וכיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים, נוסד בסמוך לשטחי המושבה מחנה "צריפין" ששמו נלקח משמו הערבי של כפר ערבי נטוש בשם "סרפנד אל ח'רב" (צריפין החרבה). בזמן בניית המחנה חנו שני גדודים בריטיים בקרבת המושבה, ונתנו לשכונה שתבוא על מקומם אחר כך את שמה הלא רשמי, "תוניס קאמפ" (Tunis camp) (מחנה תוניס), שכן הגדודים הגיעו לארץ מתוניס.

במלחמת העצמאות, בשל קרבתו לרמלה סבל היישוב מהתקפות של ערבים, שבראשן עמד חסן סלאמה. היישוב היה בסיס מבצעים חשוב ל"מבצע דני" ולאחר סיום המלחמה והכרזת העצמאות היה היישוב הבית הראשון בארץ ישראל לעולים חדשים רבים בעיקר מצפון אפריקה, רבים מהם מלוב ומתוניס, דבר שגרם לטעות הנפוצה כי המעברה נקראה "תוניס קאמפ" (Tunis camp) בשל מוצא העולים.

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קום המדינה הוקמה בסמוך לבאר יעקב מעברת העולים הגדולה אשר נקראה "מעברת חוטר" והיא צורפה לבאר יעקב בשנת 1965. כן צורפו לישוב: כפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי, בתי החולים אשר הוקמו במחנות בריטיים שפונו ובנוסף סופח לשטחה של המועצה המקומית מושב תלמי מנשה אשר הוקם ב-1953 מזרחה לבאר יעקב. המושב הוא אומנם חלק משטח השיפוט המוניציפלי של באר יעקב אך הוא מקיים אורך חיים עצמאי: מתקיימת בו אגודה חקלאית שיתופית המאגדת את יושבי המקום, ובנוסף מתקיימים בו חיי קהילה לבני המושב, עד שנות האלפיים שמר היישוב על אופי כפרי למחצה.

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות היישוב עובר מהפכה ישובית, חזותית ותחבורתית, במיוחד מאז פתיחת כביש 431 המקשר בין עורקי התנועה העיקריים של המדינה: כביש 1, כביש 6, כביש 4 וכביש 20, פתיחת הכביש הפכה את באר יעקב מיישוב הנמצא בעורפו של מחנה צריפין ליישוב הממוקם במרכז המדינה, בנוסף בבאר יעקב עתודות גדולות של קרקע לבנייה הדרושות לפתרון מצוקת הדיור במרכז המדינה, בעקבות זאת החלו להבנות בבאר יעקב מספר פרויקטי בינוי גדולים המכילים אלפי דירות.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים בבאר יעקב 16,316 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎13.2%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, המועצה המקומית מדורגת 6 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 53.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 9,088 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[3]


להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום שיפוט המועצה נמצאים בתי החולים אסף הרופא, שמואל הרופא ובית חולים פסיכיאטרי באר יעקב. כן נמצא ביישוב מפעל מלמ של התעשייה האווירית לישראל, העוסק בפיתוח וייצור טיל החץ, מערכות חימוש טקטיות מדויקות, משגרי לוויינים ומכלולי חלל, מערכות אימון ותחקור, רשתות נתונים, מערכות תקשורת שליטה ובקרה.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביישוב פועלים בתי ספר יסודיים אחדים, תיכון דתי באר יעקב, וכפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי, שהוקם בשנת 1949 על ידי תנועת בית"ר, ומנוהל כיום בידי רשת מכללות עתיד.

ישיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות ניתוקה היחסי מהערים החרדיות, נחשבת באר יעקב "בירת" הישיבות החרדיות באזור. ביישוב פועלות 4 ישיבות:

קבוצות ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבע וסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באר יעקב שוכנת בנוף של גבעות כורכר וחמרה חוליות המנוקז על ידי ואדי למון שנתן למושבה את שמה הראשון, ממזרח לבאר יעקב מתחיל עמק לוד, המקדים את מישורי ההצפה של נחל איילון ויובליו וממערב נמצא רכס גבעות הכורכר של נס-ציונה. בין גבעות החמרה באזורים לא מנוקזים קיימים כתמים של אדמת סחף כבדה. מכיוון שהאזור היה נתון במשך אלפי שנים למשטר של עיבוד חקלאי הצמחייה המקורית הושמדה ואין לדעת מה הייתה חברת השיא המקורית.

צומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבעות הכורכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלנית צולם בשדות באר יעקב ממז לביה"ס יוענה

לפי מדריך ישראל חברת השיא של גבעות הכורכר היא גריגה של קידה שעירה ולוטם, באזור באר יעקב מתלווים אליהם גם רותם המדבר וסירה קוצנית המלווים בגאופיטים כגון כלנית מצויה, על פי סקר החברה להגנת הטבע קיימת על גבעות הכורכר חברה בתה עשבונית של דרדר הקורים, קורטם דק ועכנאי שרוע.

מרבית הגבעות נהרסו עקב הבנייה המאסיבית אך מערבית לכפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי שרדו בשטח מצומצם שרידים מחברות אלו ושרידים גדולים יותר שרדו בגבעת האירוסים בנס ציונה.

הכורכר באזור באר יעקב הוא כורכר רך (בשונה מהכורכר הקשה של נס-ציונה) וחברת הצמחים הנפוצה בו כיום היא בתה של שברק מצוי ושמשון סגלגל. שרידים של גריגת רותם המדבר וקידה שעירה מצויים במספר מקומות. בגבעות הכורכר ניתן למצוא גאופיטים כגון הכלנית המצויה, סתוונית היורה, חצב מצוי, צבעוני השרון, בן-חצב סתווני, לוף מנומר והמין האנדמי - שום תל אביב.

קרקעות החמרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומעת ראש הסוס, צולם בשדות באר יעקב
תורמוס ארצישראלי צמח אנדמי צולם בשדות באר יעקב

החברה האופיינית כיום לקרקעות החמרה היא חברת חילף החולות ודרדר הקורים היוצרת בתה עשבונית שמרובים בה הצמחים החד שנתיים שחלקם אנדמיים כגון דרדר הקורים, תורמוס ארצישראלי ומקור חסידה תל אביבי. בן-שיח אנדמי באזורים אלה הוא גלונית פלשתית, הגדלה בצל שיחים ועצים. גאופיטים אופייניים לשטחים אלה הם לופית מצויה, סחלב קדוש וצבעוני השרון. באזורים מסוימים התפתח נוף דמוי סוואנה המורכב מעצי שיזף המלווים בזקנן שעיר.

מרבית שטח קרקעות החמרה מעובד או היה מעובד ונשתלו בו פרדסים, בפרדסים שננטשו צומחים שרביטן, אספרג (החורש, ארוך-עלים ומנוצה), לנטנה ואזדרכת.

בגבול ראשון לציון מצויים שרידי דיונות מיוצבות, בהן גדל הפרח האנדמי חומעה עטויה, (היוצר מרבדי פריחה אדמדמים) ופרח אנדמי נוסף - פשתנית יפו.

בגבול רמלה ישנם כיסי אדמה כבדה, בהם גדלים צמחי עמקים. ביניהם כלך מצוי, נץ-החלב הצרפתי וסיפן התבואה.

שטחי ביצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטח הביצה העיקרי באזור היא ביצת רחובות שמדרום למושב ישרש, בריכות חורף נוספות מצויות בגבול רמלה. במקומות אלו צומחים כף הצפרדע האזמלנית, בצעוני מצוי וורבנה שרועה. מספר בריכות חורף נהרסו עקב הרחבת היישוב.

שיטה מלבינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרומית לבאר יעקב מצויה גבעה (שמורת ישרש) שבה צומחת חורשה שרידית של שיטה מלבינה, הבונה באפריקה את נוף הסוואנה. הגבעה עשירה במינים אחרים של צומח נדיר, כגון זוטה מעורקת, בן-סירה מיובל וסחלב פרפרני.

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור באר יעקב חיים מספר מיני יונקים. טורפים: שועל מצוי, נמיה, וסמור. תנים מזדמנים מהאזורים השכנים (בעיקר עמק לוד). מכרסמים: דורבן, חולדה מצויה, חולדת החוף, עכבר הבית, חולד מצוי, נברן השדות ואחרים. עטלפים: עטלפון לבן-שוליים, אשף מצוי, עטלף-פירות מצוי ואחרים. אוכלי חרקים: חדף מצוי, קיפוד מצוי, קיפוד חולות (שניהם שכיחים למדי). יונקים נוספים: ארנבת השדה, בגבולות המזרחיים של השטח מזדמנים חזירי בר.

עופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית העופות עשירה יחסית. בגבעות הכורכר והחמרה מקננים השרקרק והשלדג לבן חזה. בשטחים פתוחים מקננים בין השאר חוגלת הסלעים, הכרוון, הסיקסק, הפשוש, עפרוני מצוייץ ואחרים. בחורשות והמטעים מקננים עורב אפור וקוקייה מצוייצת, נקר סורי, עורבני, שחרור ואחרים. את עדרי הכבשים המקומיים מלוות אנפיות בקר. בין הדורסים, שכיחים הבז המצוי, הנץ המצוי, התנשמת וכוס החרבות. מינים אחרים מזדמנים.

עופות רבים חורפים וחולפים דרך באר יעקב. עופות נודדים, כגון השליו והדיה המצויה, נפוצים באביב. בריכות החורף מהוות תחנות עצירה לעופות כדוגמת הברכיה, כחול-החזה, החופית הקטנה ועוד.

זוחלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלטאות: זיקית מובהקת, לטאה זריזה, שנונית שפלה, חומט גמדי, נחושית עינונית, חומט מנומר, קמטן החורש, שממית הבתים, שממית עצים, מניפנית מצויה, חרדון מצוי ואחרות.

מהנחשים: נחשיל מצוי, חנק משריץ, זעמן זיתני, זעמן שחור, ארבע-קו מובהק, תלום-קשקשים מצוי, צפע ארצישראלי ואחרים.

מהצבים: צב יבשה מצוי וצב ביצות (בבריכות החמצון).

בבריכות החורף מתרבים הדוחיים: אילנית מצויה וקרפדה ירוקה. בביצת רחובות מצטרפת אליהן החפרית, הנמצאת בסכנת הכחדה.

פרפר זנב הסוס צולם בשדות באר יעקב

חסרי חוליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבריכות החורף מצויים מינים רבים של חסרי חוליות מימיים (סרטנים, פשפשי מים, חיפושיות שחייניות וכו').

מבחר מייצג של מיני חרקים אופייניים לנופי באר יעקב:

פרפראים: דובון הקורים, סס-גפן ירוק, נמפית החרשף, נמפית הסרפד, לבנין ירוק ואחרים.

גמלי שלמה: גמל-שלמה מקלי, גמל-שלמה משובץ, גמל-שלמה ירוק ואחרים.

חיפושיות: מושית השבע, שחאורית משובצת, רצה סגלגלה, קברנית החלזונות, חדקונית הקיפודן ואחרות.

מרושתי-כנף: ארינמל אפור, מחושית ענקית ואחרים.

החלזון האופייני ביותר לאזור הוא דרחול השיח. בשטחי הכורכר נפוצים החלזונות שיננית, שבלולית הכורכר וברשנית. בקרבת האדם נפוצים שבלול הגינה, שבלול השדה ונזירית דו-גוונית.

בין סרטני היבשה נפוצים מיני טחביות וטליטרידים (Talitridae - שטצדאים יבשתיים. מין פולש בארצנו).

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריחת סביונים בשטח המיועד לשימור בכפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי

מרבית שטחה של באר יעקב צפוי להיבנות, יוצא מכלל זה הוא השטח שממערב לכפר הנוער יוענה המתחבר למסדרון שמשני צדדי כביש 431 שעתיד להישאר שטח פתוח, בכפר הנוער יוענה מוקם מרכז שימור, רבייה והפצה של הצמחייה המקומית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "באר של תקווה", סיפורה של באר-יעקב מאת אריה קרישק (הוצאת "רשפים",1995)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ * אינג'ניר גולדמן, באר יעקב, הפועל הצעיר, 9 בדצמבר 1907
  2. ^ אליהו מונציק, ישובנו החדש בבאר יעקב, הפועל הצעיר, 29 ביולי 1909, המשך המשך
  3. ^ פרופיל באר יעקב באתר הלמ"ס


קואורדינטות: 31°56′33.14″N 34°50′1.5″E / 31.9425389°N 34.833750°E / 31.9425389; 34.833750