משתמש:אריה יונה/הודאה לבורא (מצווה) בבנייה
היהדות רואה בהודאה לבורא יסוד חשוב, ומטרה של מצוות רבות.
חשיבות ההודיה לה'[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתוב בנביא ישעיהו (מ"ג, כ"ג)” עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו”. מבואר שיצירת עם ישראל ביסודה היא כדי לשבח את הקב"ה.
בנוסף חז"ל מגלים ששורש צדקות הצדיקים ורשעות הרשעים, היא מידת הכרתם בחסדי ה' והודאתם עליהם. במדרש תנחומא[1] נאמר: ”רשע בחייו חשוב כמת, מפני שרואה חמה זורחת - ואינו מברך 'יוצר אור', שוקעת - ואינו מברך 'מעריב ערבים', אוכל ושותה - ואינו מברך עליה. אבל הצדיקים מברכין על כל דבר ודבר שאוכלין ושותין ושרואין וששומעין. ולא בחייהם בלבד אלא אפילו במיתתן מברכין ומודין לפני הקב"ה, שנאמר "יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם”.
חשיבות זו גם מוזכרת על ידי הרמב"ם[2] שכתב: ”כללו של דבר, לעולם יצעק אדם על העתיד לבא ויבקש רחמים, ויתן הודיה על מה שעבר, ויודה וישבח כפי כוחו, וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד הרי זה משובח”. מבואר בדבריו שאף על פי שחז"ל תקנו ברכות, הברכות הם המינימום הנדרש שכל יהודי חייב בו. אבל ודאי שצריך להוסיף מעצמו הודאה על כל דבר ודבר שמקבל מהקב"ה.
האבן עזרא כתב שבעצם האדם היה אמור להיות חייב להודות לה' בכל רגע, כיון שחסדי ה' פרוסים עליו כל הזמן. אולם מכיוון שאי אפשר להתעסק כל הזמן בהודאה, כי צריך גם לעבוד, אז נקבעו תפילות בזמנים קבועים, שממצות את חיוב ההודאה.[3]
מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור המצווה בתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצוות רבות בתורה מטרתם היא ההודאה לבורא. ביניהם: ברכת המזון, כיבוד הורים, ביכורים, קרבן יולדת[4] ברכות התורה.[5]
בפירוש הספורנו על התורה.[6] כתוב שגם שלושת הרגלים הם שלשה זמני הודאה. פסח נועד להודיה על החירות ועל האביב שבועות להודיה על הקציר וסוכות להודיה על האסיף בסוכות כי ממנו הכל.
הרמב"ן בפירושו לתורה העמיד את ההודיה כתכלית כל המצוות. כך הוא כותב:”וכוונת כל המצוות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה ראשונה, ואין לעליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו”{הערה|רמב"ן על שמות פרק יג פסוק טז}}
מקור המצווה בדברי חכמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חכמים תקנו מצוות רבות שמטרתם היא ההודאה לבורא עד שההודאה מלווה את היהודי במשך כל מהלך היום. בקומו בבוקר דבר ראשון שאומר זה 'מודה אני' על החזרת הנשמה. לאחר מכן פותח בסדרה של ברכות השחר - ברכות הודיה על כל דבר טוב שיש לנו.
בתפילת שחרית תקנו חכמים לומר פסוקי דזמרה – פסוקי הודאה ושבח לבורא, הפותחים בפתיחה: 'הריני מזמן את פי להודות ולהלל ולשבח את בוראי'. ומסיימים באמירת שירת הים להודות לה' על נס יציאת מצרים וקריעת הים.
בתפילת שמונה עשרה תקנו חז"ל את ברכת מודים - בספר תורת חיים[דרושה הבהרה] כתב שהסיבה שתיקנו את הברכה היא: ”לפי שהוא מן הנמנע שהאדם ישבח ויודה לבורא יתברך מבוקר ועד ערב, לכן תקנו חז"ל את ברכת ההודאה בתפילת ערב בוקר וצהרים, שבה כוללים כל הטובות שעושה עמנו הקב"ה.”[7] עם סיום התפילה מודה היהודי על הזכות להתפלל בתפילת עלינו לשבח.
במהלך היום ישנם מאה תזכורות של הודיה, מאה ברכות – להודות לה'. תקנה זו מיוחסת לדוד המלך מחמת מעשה שהיה בימיו, שהיו מתים כל יום מאה נפשות מישראל, ולא היה ידוע למה. וחקר דוד ברוח הקודש הסיבה ונתברר לו כיון שלא משבחים ומודים כראוי. לכן תיקן לומר מאה ברכות ביום, ומאז פסקו למות.[8]
חשיבות המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההודאה לבורא על טובותיו וחסדיו מהווה בסיס ויסוד לכל מטרת הבריאה שהרי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו.[9] כלומר, תכלית בריאת העולם היא לכבד את הבורא, והאופן הראוי והשלם ביותר לכבדו הוא על ידי שהאדם בחיר הנבראים, נזר הבריאה ותפארתה, ישבח ויודה לאלוקיו, כפי האמור בנביא ישעיהו: "עם זו יצרתי, לי תהילתי יספרו".[10]
ההודאה לבורא מהווה תנאי ליצירה, כמובא במדרש: "אמר הקדוש ברוך הוא, אפתח לשון פה של כל בני בשר ודם, כדי שיהיו מקלסין לפני בכל יום וממליכין אותי בארבע רוחות העולם, שאלמלא שירה וזמרה שהם אומרים לפני בכל יום לא בראתי את עולמי.[11]
קיום המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיום המצווה בשגרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתב 'החפץ חיים', חובה על כל יהודי בכל יום לקיים מצות אהבת ה' מתוקף הציווי "ואהבת את ה' אלוקיך", על כן פעם אחת ביום יקיים דברי 'חובת הלבבות' להתבונן בהתמדת טובותיו של הבורא מיום היותו על הארץ ומתוך כך תתחדד בלבו אהבת ה'.[12]
הדרך אשר על ידה יוכל כל אחד לפַתֵּחַ את מצוות ההודיה וההלל לה', היא לקבוע לעצמו זמן מיוחד מדי יום להודיה לה' על כל החסדים שהוא נותן.[13]
קיום המצווה בזמנים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפילה היא זמן של הודאה, אמר הגרש"ז אויערבך כדאי לעבור על כמה חסדים לפני התפילה, ובברכת מודים להיזכר בדברים הטובים ולהודות עליהם.
שבת קודש נקבע על ידי חז"ל כיום בו "טוב להודות לה'",[14] ניתן לעבור על כל החסדים שהיו במשך השבוע. למנות אחד לאחד את חסדי ה' משבת שעברה ועד ליום השבת הזה ולהודות עליהם.[15]
ראש חודש נתקן לומר בו את פרקי ההלל, כדאי לפני אמירת ההלל, לעבור על כל הדברים הטובים שהיו החודש, ואז לומר את ההלל ברגשי שמחה ואהבה.[16]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספר חי בתודה, הרב יעקב לוגסי.
- ספר שערי הודיה, הרב שטיינהויז דוד.
- ספר השמחה וההודיה, הרב יהודה טאוב
- ספר טוב להודות, הרב יהודה סמט.
- ספר הברכה על המרור – כיצד צריכים להודות על היסורים, עם סיפורים ועובדות נפלאות מגדולי ישראל, נתנאל טאוב, תשע"ט.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סוף פרשת וזאת הברכה
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק י', הלכה כ"ו
- ^ אבן עזרא על קהלת פרק ה פסוק א
- ^ ראה בחינוך מצוות ת"ל, ל"ג, תר"ו, צ"א, קס"ח
- ^ מצוה טו במניין המצוות לרמב"ן
- ^ ספורנו שמות פרק כג פסוק יז
- ^ תורת חיים על מסכת בבא קמא דף טז ע"א
- ^ במדבר רבה פרשה יח סימן כא
- ^ ברייתא אבות פרק ו'
- ^ ישעיהו מ"ג, כ"א
- ^ מדרש אותיות ר' עקיבא אות ת'
- ^ הכהן, ר' ישראל מאיר מראדין חתימת ס' שמירת הלשון פ"ב
- ^ שערי הודיה,עמ' ע"ב
- ^ תהילים צ"ב ובתפילת שחרית של שבת
- ^ חי בתודה
- ^ מתוך ההקדמה לפנקס ההודיה בהוצאת לעולם אודך, אדר תשע"ט