פסוקי דזמרא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פסוקי דזמרה הם חלק מתפילת שחרית שתיקנו חז"ל הנפתחים בברכת "ברוך שאמר" ומסתיימים בברכת "ישתבח". התפילה במתכונתה כיום מורכבת מפסוקים הלקוחים מהתנ"ך - מספר שמות, משלי, דברי הימים ובעיקר מספר תהילים.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם פסוקי דזמרא מופיע לראשונה בתלמוד הבבלי:

אמר רבי יוסי: 'יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום'. איני? (האמנם?) והאמר מר: הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף! כי קאמרינן בפסוקי דזמרא.

שבת קיח, ב

מקור השם הוא כנראה בכך שעיקר גופם של פסוקי דזמרה הוא (בלשון רש"י) "מזמורי הלולים".

על פי המקובלים[1], השם פסוקי דזמרה אינו נגזר מזִמְרָה (במובן של שיר), אלא מזְמִירָה (במובן של קיצוץ) משום שחלק זה של התפילה, הקודם לקריאת שמע ותפילת שמונה עשרה, תפקידו לסלק ו"לקצץ" את כל כוחות הסטרא אחרא הרוצים למנוע את קבלת התפילה.

אצל הספרדים והאיטלקים לא מקובל השם "פסוקי דזמרה" אלא "זמירות". לעתים קרובות שם זה כולל את כל קטעי התפילה הנאמרים עד לתפילת יוצר (כולל פרשת הקרבנות).

מבנה "פסוקי דזמרה" בימי החול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדר המובא להלן הינו לפי נוסח אשכנז. לפי נוסח הספרדים (ובהשפעתו גם לפי נוסח ספרד) מקדימים את "הודו" לפני "מזמור שיר חנוכת הבית", ומוסיפים פסוקים מסוימים וכן את המזמור "למנצח בנגינות". לפי נוסח תימן הבלדי לפני "ברוך שאמר" יש "המהולל".

מזמור שיר חנוכת הבית לדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מזמור שיר חנוכת הבית

פרק ל' מספר תהילים. מקור אמירתו כנראה בנוסח הספרדים, שאמרוהו תוך השמטת הפסוק הראשון של המזמור ("מזמור שיר חנוכת הבית לדוד") והתחלה מן הפסוק השני - "ארוממך ה' כי דיליתני". עם הזמן חדרה אמירת המזמור גם לנוסח ספרד, אלא שנתווספה אמירת הפסוק הראשון (שהושמט בנוסח עדות המזרח). בסידורי האשכנזים לא נמצא המזמור לפני תקמ"א, ולא ברור לחלוטין מתי מנהג זה חדר לנוסח אשכנז. בנוסח איטליה ובתכלאל עד היום מזמור זה אינו נמצא, וגם לפי הגר"א, לא אומרים.

חלק מהספרדים, וכל קהילות גאורגיה נוהגים בחנוכה להוסיף את הפסוק הראשון, המושמט בשאר השנה, אך בקהילות אחרות לא נהוג כך.

המהולל[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו קטע קצר שנמצא בסדורי התפילה של יהודי תימן (תכלאל) שמתאר את אחדותו רוממותו וגדולתו של אלוהים, ועוד על אמינותו של עם ישראל ואמונתו באל, "המהולל" נאמר בכל הימים [גם בשבת] בשחרית לפני "ברוך שאמר". "המהוּ‏לל לעולם ולעולמי עולמים אנו עבדיך לך מודים יודעים ומעידים ומגּ‏ידים שאין אלוהּ‏ בלתך ואין אלוהּ‏ זולתך ואין אלוהּ‏ כערכך ואין אלוהּ‏ כיוצא בך ואין אלוהּ‏ אלא אתה לבדך ככתוב בתורתך "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוהים אין עוד מלבדו".

ברוך שאמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכת הפתיחה של פסוקי דזמרה. פותחת בסדרה של ברכות "ברוך... ברוך... ברוך...".

"ברוך שאמר" נזכרת לראשונה אצל ר' משה גאון (שנת 825 בערך). חוקרי ליטורגיה (צונץ, אלבוגן) משערים שזמנה מתקופת הסבוראים. על פי מקורות קבליים, תפילה זו נתקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה, שהעתיקו אותה מפתק בן שמונים ושבע מילים שנפל מהשמים.

מקורות אשכנזיים קדומים גרסו כי התפילה אמורה להכיל שמונים ושבע מילים, בהתאם לדרשה הגימטראית על הפסוק: "ראשו (כלומר תחילת פסוקי דזמרא) כתם פז", ופוסקים שונים השתמשו בטענה זאת כדי לדחות נוסחאות שונות של התפילה. דעה זו התקבלה בנוסח אשכנז ובנוסח איטליה. בנוסח הספרדים הקדום (וכך עד היום בקהילות הספרדיות של מערב אירופה), וכן בתכלאל, נוסח פרס, וחלק מהסידורים בנוסח הרומניוטים מובאים נוסחים ארוכים בהרבה, ואף שונים זה מזה. לפי נוסח פרס למשל נמצא נוסח ארוך במיוחד לפי סדר האלף-בית. בנוסח הספרדים הקדום גם נהוג להוסיף קטע מתאים בשבת ("ברוך המנחיל מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קודש") ובחגים (למשל בפסח "ברוך שנתן לעמו ישראל את יום חג המצות הזה את יום טוב מקרא קודש הזה"). בנוסח הספרדי חל שינוי רק לאחר התפשטות קבלת האר"י בקהילות הספרדיות. האר"י העדיף את הנוסח האשכנזי, הקצר, ובכך נדחק הנוסח הספרדי הקדום לטובת הנוסח האשכנזי כמעט בכל הקהילות הספרדיות.

לפני ברוך שאמר יש הנוהגים (בעיקר בנוסח ספרד, וקצת מנוסח אשכנז) לומר "הריני מזמן את פי להודות להלל ולשבח את בוראי. לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל". בקהילות גאורגיה,נוהגים לומר נוסח "לשם יחוד" ,בנוסח אחר. כפי הנדפס בסידור "תפילת רפאל" (שהוא כמנהג העדה).

בעת אמירת ברוך שאמר נהוג לעמוד. יש הנוהגים לאחוז בפתילות הציצית הקדמיות‏[2], ובתום הברכה לנשקן.

הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, על פי נוסח אשכנז, "הודו" נאמר לאחר ברוך שאמר, ואילו על פי נוסחי ספרד, האיטלקים והספרדים והתימנים (בלדי ושאמי), הוא נאמר לפניו.

תפילת "הודו" מורכבת משני חלקים, כאשר החלק הראשון לקוח מפרק טז של דברי הימים א' (פסוקים ח - לו), בתור תפילה שנאמרה על ידי דוד המלך בעת העלאת ארון הברית לירושלים. על פי סדר עולם רבה[3], תפילה זו המשיכה להאמר בכל יום, עד לבניית המקדש.

החלק השני של "הודו" מורכב מלקט פסוקים מתהילים.

על פי ספר המנהיג ומחזור ויטרי היו אומרים "הודו" בבית המקדש בעת הקרבת קורבן התמיד של שחר, ולכן אומרים אותה בכל יום לעומת זאת, בסדר עמרם גאון ובאבודרהם, "הודו" מופיע בתור תוספת לשבת, ובסידור רס"ג ושיבולי הלקט הוא אינו מוזכר כלל.

מזמור לתודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מזמור לתודה

בשיבולי הלקט מובאים שני מנהגים הפוכים לגבי אמירת מזמור לתודה - פרק ק' מתהילים. מנהג אחד, המבוסס על המסורת שמזמור זה הושר בעת הקרבת קורבן התודה, ולכן יש לאומרו בכל יום חול, אך לא בשבת, בה אין מקריבים קורבן זה (על סמך דעה זו כותב הלבוש כי יש לשיר מזמור זה).

הדעה השנייה גורסת כי יש לומר את המזמור דווקא בשבת ולא בחול, משום שהשבת היא "יום הודאה" (כדוגמת הפסוק "מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות ...").

דעה שלישית מובאת באבודרהם ולפיה אומרים מזמור לתודה בכל יום, בין בשבתות וחגים, ובין ביום חול, ומסתבר שכך נהגו בספרד בתקופתו.

למעשה נהוג ברוב הנוסחים (אשכנז, ספרד, ספרדים ותימן) לומר שיר זה ביום חול בלבד, ובשבת הוא מוחלף ב"מזמור שיר ליום השבת". לעומת זאת האיטלקים נוהגים לאומרו רק בשבתות ולא בימות החול.

יש שכתבו שאין לאומרו גם בערב פסח, משום שגם אז לא הוקרב קורבן תודה (משום שהוא מוקרב עם חמץ, ובאותו יום אסור להשהות חמץ מאמצע היום). כן יש הסוברים שאין אומרים מזמור זה בערב יום כיפור, מחמת שזמן אכילת קרבן תודה הוא יום ולילה, ואסור להקריב קרבן תודה בערב יום כיפור משום שממעט בזמן אכילתו. כפי דעה זו נוהגים האשכנזים וחלק מן הספרדים, אם כי רוב הספרדים נוהגים לאומרו גם בימים אלו.

יהי כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

"יהי כבוד ה' לעולם" - לקט של 21 פסוקים המופיע כבר בסדר רב עמרם גאון. יש שכתבו שהוא הקדמה למזמור "תהילה לדוד" (ובעצם הוא מסתיים בפסוקים "אשרי יושבי ביתך" וכו'). לעומת זאת היו שסברו שזהו הגרעין המקורי של פסוקי דזמרה, כנרמז משמם - פסוקים, ולא מזמורים.

בקבלה מובאת חשיבות עצומה למזמור זה כאשר כל פסוק מכוון לאחת מאותיות השם "ש-ד-י" (השם מופיע באופנים שונים שבע פעמים).

אשרי יושבי ביתך ומזמורי "הללויה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אשרי יושבי ביתך

החלק העיקרי של פסוקי דזמרה הם מזמורי התהילים, שהראשון הוא המזמור "תהילה לדוד" (הידוע יותר בשם "אשרי יושבי ביתך", על שם שני הפסוקים שמקדימים לו) ולאחריו מזמורים קמ"ו - ק"נ, הפותחים ומסיימים במילה "הללויה".

הסיבה לאמירת מזמורים אלו, היא משום שמזמורים אלו עוסקים בגדלות הבורא ועל ידי הכרת גדלותו, מפנים המתפלל לפני מי הוא עומד בתפילתו, וזאת כדי להדגיש שהמטרה העיקרית בתפילה איננה בקשר הצרכים האישיים, אלא ההתקרבות לקב"ה. בגמרא מבואר שמזמור המסודר בסדר הא-ב הינו מזמור חשוב יותר, וכן מזמור שיש בו משבחי הקב"ה על המזונות שהוא מספק לכל חי, ובמזמור תהילה לדוד יש את שניהם ועל כן אומרים אותו שלוש פעמים בכל יום.

בנוסף לכך, חז"ל לומדים שהסדר הנכון של התפילה הוא להקדים דברי שבח לבקשה, ולפיכך בתקנם את הליטורגיה, הם מיסדו זאת.

דרש רבי שמלאי 'לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל'. מנלן? (מנין לנו) ממשה - דכתיב: (דברים ג, כג) "ואתחנן אל ה' בעת ההיא" וכתיב: "ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך" וכתיב בתריה: אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון"

תלמוד בבלי, ברכות לב, א

בתקופת התנאים אמירת פסוקי דזמרה נחשבה למנהג חסידות, כמאמרו של רבי יוסי (מצוטט לעיל) אולם במהלך השנים פשט המנהג לומר פסוקים אלו בכל יום בתפילה וכיום הם נחשבים כמנהג המחייב את כל קהילות ישראל.

"ויברך דוד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום מזמורי "הללויה" נהוג להוסיף פסוקי שבח, הפותחים בתפילתו של דוד המלך "ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל" עד "ומהללים לשם תפארתך" (דברי הימים א' פרק כ"ט י'-י"ג). לאחר פסוקים אלו פותחים בסדרת פסוקים מספר נחמיה (פרק ט' ו'-י"א) "אתה הוא ה' לבדך", המתארים את השתלשלות ההיסטוריה עד לקריעת ים סוף. פסוקים אלו נאמרים כהקדמה ל"שירת הים".
חלק זה תוקן בתפילה על ידי הגאונים.‏[4]

שירת הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסוקי דזמרה נחתמים בפסוקים מספר שמות (פרק י"ד פסוק ל' - פרק ט"ו פסוק י"ט) שכוללים את שירת הים, השירה שנאמרה על ידי "משה ובני ישראל" לאחר קריעת ים סוף. שני הפסוקים החותמים את סיפור קריעת ים סוף (הפותחים במילים "ויושע ה'") נאמרים תחילה, ולאחר מכן נאמרת "שירת הים", הפותחת במילים "אז ישיר משה ובני ישראל" ומסיימת במילים "ד' ימלוך לעולם ועד", ואת הפסוק האחרון כופלים, ואומרים אותו אף בלשון ארמית. נהוג להוסיף לאחר מכן את הפסוק "כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב ה' עליהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" שאף הוא מהתורה, אכן הגר"א הביא ממקורות ע"פ הקבלה, שצריך להיות עשרים ושמונה שמות הקודש בשירת הים, ועל כן השמיט תוספת זו.

זוהי תוספת מאוחרת, יחסית לשאר פסוקי דזמרא, ויוחסה על ידי הרוקח לר' משה הזקן בן המאה ה-10. הרמב"ם (הלכות תפילה ז,יג) כותב כך: "יש מקומות שנהגו בהן לקרות בכל יום אחר שמברכין ישתבח שירת הים". בימינו מנהג כל העדות לומר את שירת הים לפני ברכת ישתבח.

חלק זה הוא החלק היחיד של פסוקי דזמרה הלקוח מן התורה.

פסוקים נוספים נאמרים מיד עם סיום שירת הים ולפני אמירת ישתבח והם "כי לה' המלוכה ומושל בגויים" (תהילים כ"ב). "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והייתה לה' המלוכה" (עובדיה א'). "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה י"ד).

שירת מרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נוסח תימן, לאחר שירת הים נאמרת שירת מרים והמשכה בפסוקים (פרשת מי מרה) ולאחר מכן קטע "רפאני", שהוא עוד רצף פסוקי שבח, בדומה ל"יהי כבוד".

ברכת ישתבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסוקי דזמרה נחתמים בברכת ישתבח, שהיא ברכה החותמת את אמירת פסוקי דזמרה, אשר עניינה הוא האמירה שכל השבחים שבעולם ראויים להיות מופנים כלפי הקב"ה.

הברכה מוזכרת כבר בתלמוד הירושלמי.‏[5]

מנהג האשכנזים לעמוד בעת אמירת ברכה זו ואילו מנהג הספרדים והתימנים לשבת.

בסיומה נוהגים הספרדים להוסיף אמן ומוזכרת דעה זו בגמרא "כל העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח" וביארו בגמרא שהכוונה אחר סוף סדרת ברכות כגון ברכותיהם של פסוקי דזמרה ויעוין בתוספות ברכות מה:, אך מוסיף שם התוספות שלא נהגו לענות אמן אחר עצמו אלא בברכת בונה ירושלים- וזהו מנהג האשכנזים והתימנים.

פסוקי דזמרה בשבת וחג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמורי תהילים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשבת ובחג נהוג להוסיף מזמורים שונים בפסוקי דזמרה, ברוב הנוסחים לפני אמירת "ברוך שאמר" (למעט "מזמור שיר ליום השבת" שנאמר מיד אחרי ברוך שאמר) ובנוסח אשכנז אחרי "ברוך שאמר" ו"הודו" ולפני "יהי כבוד". הסיבה לכך שברוב המנהגים התוספת היא לפני "ברוך שאמר" היא שהוספת המזמורים הינה מנהג מאוחר יחסית, ולכן חששו להפסק בין ברכת "ברוך שאמר" ל"נשמת כל חי". ישנם מספר מנהגים באשר לאילו מזמורים נוהגים להוסיף. לפי נוסח ספרד בסיום מזמורים אלו, לפני "ברוך שאמר" מוסיפים את הפיוט "האדרת והאמונה" המושר בחזרת הש"ץ של שחרית של יום הכיפורים. הספרדים נוהגים גם כן להוסיף אותו בראש השנה.

נשמת כל חי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נשמת כל חי

נשמת כל חי הינו פיוט הכלול בתפילת שחרית בשבתות וחגים. תפילת "נשמת כל חי" נאמרת גם בליל הסדר וכלולה בהגדה. תפילת נשמת כל חי נאמרת גם על ידי יחידים אשר ניצלו מצרה. במקורות רבים נאמר שההתחייבות לומר את נשמת כל חי בעת צרה היא סגולה להנצל מצרה.

ידועה גם בתור ברכת השיר (אם כי ישנן פרשנויות נוספות למונח זה, המופיעות במסכת פסחים).

סדר החשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסקים השונים תפסו חלקים שונים של פסוקי דזמרה כבעלי חשיבות רבה יותר, כמו שנובע מהנחיותיהם למאחר לבית הכנסת, אשר צריך לדלג על חלקים מפסוקי דזמרה כדי להספיק להתפלל בציבור קריאת שמע ושמונה עשרה (על פי הקבלה קיימת בעיה לדלג ויש הנוהגים בכל מקרה לומר את כל התפילה על הסדר):

  • החשיבות הכי גדולה היא להתפלל שמונה עשרה עם הציבור. לשם כך ניתן לדלג על כל פסוקי דזמרה ולא לאומרם כלל.
  • אם יש לאדם מעט יותר זמן יאמר אף את המזמור אשרי יושבי ביתך.
  • אם יש לאדם מעט זמן יאמר הברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח", שכן אותם אם לא אמרם קודם התפילה, שוב אינו יכול לאומרם.
  • אם יש לאדם יותר זמן - יאמר את כל מזמורי הללויה ואם לא יוכל את כולם שיאמר את המזמור השלישי "הללו את ד' מן השמים" והמזמור החמישי "הללו א-ל בקודשו". (לפי הפוסקים, ראוי שישלים האדם מזמורים אלו לאחר התפילה, אם כי לפי תשובות הגאונים - אין צורך בהשלמה זו, אכן במשנה ברורה לא הביא את דין ההשלמה כלל)
  • ואם יש לו יותר זמן יאמר המזמור "מזמור לתודה"
  • ואם יש לו יותר זמן שיאמר אף את שירת הים, ויותר יאמר גם "ויברך דוד".
  • ואם יש לו יותר זמן יאמר "יהי כבוד".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מופיע לראשונה בתחילת "שערי אורה" לרבי יוסף ג'יקטיליה
  2. ^ משנה ברורה סימן נ"א, א'
  3. ^ סדר עולם רבה, פרק יד: "בשחר היו אומרים: "הודו לה' קראו בשמו וגו'" עד: "אל תגעו במשיחי וגו'", ובין הערבים היו אומרים: "שירו לה' כל הארץ וגו'" עד: "ואמר כל העם אמן והלל לה'". וכך היו אומרים כל מ"ג שנה בציון לפני הארון, עד שהביאו שלמה לבית העולמים".
  4. ^ כך מביאים האבודרהם והטור
  5. ^ בית המדרש הווירטואלי


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.