משתמש:Bravo123/שמואל וילנברג
שמואל וילנברג (16 בפברואר 1923) הוא צייר ופסל ישראלי, אחרון הניצולים בארץ ממחנה המוות טרבלינקה. לקח חלק במרד ורשה וזכה במספר אותות ועיטורים מטעם ממשלת פולין, ביניהם אות מסדר ההצטיינות הפולני שהוענק לו על ידי לך קצ'ינסקי. פרסם ספר זיכרונות מימי המלחמה בשם "מרד בטרבלינקה" שיצא לאור בעברית, פולנית ואנגלית בין השנים 1986-1991.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמואל וילנברג נולד בצ'נסטוחובה. אביו, פרס וילנברג היה מורה בבית ספר יהודי בעיר ואמן שנהג לקשט ולעטר בתי כנסת. אימו, מניאפה פופוב, הייתה נוצריה אורתודקסית שהתגיירה לאחר חתונתה עם פרס. המשפחה חיה בצ'נסטוחובה במשך מספר שנים ולאחר מכן עברה לוורשה.
במהלך פלישת גרמניה הנאצית לפולין, ב-6 בספטמבר 1939, וילנברג נמלט לכיוון לובלין על מנת להצטרף לשורות הצבא הפולני כמתנדב. בתוך מספר ימים, ברית המועצות פלשה לפולין מהמזרח. וילנברג נפצע אנושות ב-25 בספטמבר בלחימה מול הצבא האדום ליד חלם ונלקח בשבי. שלושה חודשים לאחר מכן, הוא ברח מבית החולים וחזר למשפחתו. בשנת 1940, וילנברג, אימו ושתי אחיותיו נסעו לעיר אפטא כדי לפגוש את אבי המשפחה, שביצע שם ציורי קיר על בית הכנסת. אולם, בתקופה זו הנאצים החלו לרכז את היהודים בגטאות ברחבי פולין. גטו אפטא (נוסד באביב 1941) שלא הוקף בחומה, הפך במהרה לאזור מסוכן. יהודים שגורשו משלזיה נשלחו לגטו זה. התפרצות של טיפוס פרצה במהרה ברחובות הגטו. וילנברג סחר בציורי אביו על מנת לרכוש מוצרי בסיס, ואף עבד במפעל פלדה במשך מספר חודשים יחד עם מאות עובדי כפייה שסופקו על ידי היודנרט.
מבצע ריינהרד, מבצע נאצי סודי שעיקרו היה חיסול היהודים בגנרלגוברנמן, יצא לפועל בשנת 1942 והיווה נקודת הסלמה בשואת יהודי אירופה. בני משפחתו הצליחו להשיג תעודות מזויפות שהציגו אותם כ"ארים" וחזרו לעיר הולדתם. גטו צ'נסטוחובה הוקם ב-9 באפריל 1941 ונדחסו לתוכו 40,000 יהודים. אחיותיו של וילנברג, איטה ותמרה נלקחו לגטו זה. אימו ניסתה להצילן ושלחה את שמואל חזרה לאפטא. ב-20 באוקטובר 1942 וילנברג הועלה על טרנספורט יחד עם כ-6,500 יהודים נוספים מגטו אפטא, והם נשלחו למחנה המוות טרבלינקה.
מחנה טרבלינקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחנה, שנבנה בעקבות פתיחת מבצע ריינהרד (בו עברו הנאצים מירי ביהודים ביערות ובמקומות מסתור לרצח מתועש והמוני במחנות מוות), פעל מיום 23 ביולי 1942 ועד ליום 19 באוקטובר 1943. במהלך תקופה זו נרצחו במחנה מעל 800,000 יהודים - גברים, נשים וטף. לפי הערכות מחמירות יותר, במחנה טרבלינקה נרצחו למעלה מ-1,000,000 קורבנות.
עם הגיעו לטרבלינקה, וילנברג קיבל עצה מצילת חיים מהאסירים שעבדו ברמפות הכניסה למחנה: להציג את עצמו כאיש עובד-כפיים. למזלו, הוא לבש את חלוק העבודה המוכתם של אביו והדבר סייע ביצירת הרושם שהוא אכן מתאים לעבודה מאומצת. וילנברג הוא האדם היחיד מכל האנשים שהועלו עמו לטרנספורט לטרבלינקה שניצל ממשלוח לתאי הגזים.
בתחילה, נכפה עליו לעבוד במיון חפצי האסירים שעברו תהליך "קליטה" במחנה. הוא טען שזיהה בין החפצים ופריטי הלבוש את בגדיהן של אחיותיו. בהמשך, קיבל את המספר "937" ונשלח לעבוד ביחידת זונדרקומנדו במחנה שתפקידה היה להסוות את גדרות התיל של המחנה בענפי עצים. ב-2 באוגוסט 1942, וילנברג השתתף במרד הגדול במחנה יחד עם עוד 200-300 אסירים נוספים. שלא כמו רובם, הוא הצליח לשרוד את הקטל והירי שספגו המורדים ונמלט מהמחנה בחיים. הוא נפצע בחוזקה ברגלו, חזר לורשה ואיתר את אביו שחי בצד ה"ארי" של העיר. היה מעורב בתנועת המחתרת הפולנית ופעל להשגת נשקים עבורה. כאשר פרץ מרד ורשה, הוא התחבא בבית מסתור ברחוב נטולינסקה בעיר.
בספרו האוטוביוגרפי "מרד בטרבלינקה", וילנברג כתב שביום הראשון של פרוץ המרד בורשה הוא הצטרף לארמייה קריובה. לאחר כניעת העיר, עזב אותה יחד עם יתר האוכלוסייה האזרחית.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1945-1946 וילנברג היה סגן בצבא פולין. בשנת 1947 סייע לאתר ילדים יהודים שהוסתרו בשואה על ידי משפחות פולניות גרות. בשנת 1950, כאשר הקומוניזם שלט בחוזקה בפולין, הוא היגר יחד עם אימו ואשתו לישראל. עבד בתור מודד עבור משרד הבינוי ולאחר פרישתו למד אומנות. במסלול לימודים לבני הגיל השלישי, למד פיסול בירושלים ובמהרה החל ליצור יצירות הקשורות לשואה. רוב פסליו עשויים חימר וברונזה. 15 יציקות ברונזה שיצר ושתיארו אנשים ואזורים ממחנה טרבלינקה, יחד עם מפות ואיורים אחרים של המחנה, הוצגו במיצג בינלאומי.
בשנת 2003, הגלריה הלאומית לאומנות בורשה "זצ'טה", הציגה מגוון מיצירותיו. פסליו אף הוצגו בשנת 2004 במוזיאון צ'נסטוחובה. הוא תיכנן את האנדרטה לזכר 40,000 קורבנות גטו צ'סטנחובה שהוצבה בעיר באוקטובר 2009. בשנת 1986 הוציאו לאור את ספרו "מרד בטרבלינקה". הספר יצא לאור בפולנית וכלל הקדמה מאת ולדיסלב ברטושבסקי. משנת 1983 הוא עוזר בארגון מסעות של בני נוער מהארץ למחנות בפולין.
שמואל וילנברג זכה באותות ובעיטורים הגבוהים ביותר של מדינת פולין, ביניהם "צלב האומץ", "צלב מרד ורשה", מדליית צבא פולין ואות מסדר ההצטיינות הפולני שהוענק לו על ידי לך קצ'ינסקי. וילנברג הוא אחרון הניצולים ממחנה טרבלינקה במדינת ישראל, לאחר מותו של הניצול קלמן טייגמן באוגוסט 2012 שהיה גם חברו הקרוב. סרט תיעודי שנקרא "העד האחרון" בו וילנברג הוא הדמות המרכזית, זכה במדליית כסף בתחרות סרטים דוקומנטריים שנערכה בסטוקהולם בשנת 2002.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעקב ויירניק - ניצול טרבלינקה ומחבר הספר "שנה בטרבלינקה"
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטגוריה:זונדרקומנדו
קטגוריה:טרבלינקה
קטגוריה:יהודים פולנים
קטגוריה:פסלים ישראלים
קטגוריה:ציירים ישראלים