משתמש:Hagaritas/דנה יואלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דנה יואלי
דנה יואלי
דנה יואלי
לידה 1979 (גיל: 45 בערך)
סיאטל, ארה״ב
מקום לימודים בצלאל אקדמיה לעיצוב ואמנות ירושלים
תחום יצירה רב תחומית
https://www.danayoeli.net/

דנה יואלי (נולדה ב-1979 בסיאטל, ארצות הברית) [1] היא אמנית רב תחומית. חיה ויוצרת בתל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנה יואלי היא אמנית רב תחומית. בוגרת תואר ראשון ושני באקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ו-HAW, המבורג, גרמניה.

היא הציגה תערוכות יחיד במוזיאון הרצליה, מוזיאון בית ביאליק, גלריה שלוש בתל אביב, גלריה CIRCLE-1 בברלין, סדנאות האמנים בתל אביב, גלריה קו 16 בתל אביב, גלריה דנה בקיבוץ יד מרדכי, גלריה בצלאל בתל אביב וגלריה טבי דרזדנר. יואלי השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות בישראל ומחוצה לה, ביניהן במוזיאון תל אביב, Kunstraum Kreuzberg/Bethanien בברלין, בית האמנים בירושלים, מוזיאון פתח תקווה, מוזיאון אשדוד, מוזיאון חיפה, מוזיאון נחום גוטמן, מוזיאון בת ים, גלריה KUBUS הנובר, GSA גלאזגו, וחללים מרכזיים נוספים.

עבודותיה נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים בישראל ומחוצה לה.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יואלי עוסקת בהיבטים שונים של זיכרון והנצחה, ובוחנת איך שימוש באלמנטים ויזואליים מופשטים מוביל ליצירת שפה משותפת ומקובלת של זיכרון והנצחה, שיוצרת בסופו של דבר אתוס ממלכתי-מדינתי. יואלי טוענת כי באמצעות האומנות ניתן לפרק ולמפות את התהליכים הממלכתיים האלו לגורמים ולשאול את השאלות, להעמיד במבחן את הקודים שאנחנו מקבלים ואת בניית תהליך ההנצחה.

מתחילת דרכה עסקה יואלי בהיבטים של זיכרון וארכיטקטורה והקשרים המתקיימים ביניהם. בתערוכה “לויתן” (2011) שהוצגה בגלריה "קו 16", בנתה יואלי מיצב שנראה כעשוי בטון, באסתטיקה המאפיינת אתרי הנצחה ואנדרטאות זיכרון, בשילוב עם אלמנטים ארכיטקטוניים המזוהים עם מבנים כמו חדרי אוכל או בתי-עם קיבוציים, המתייחסים למסורת ההנצחה.[2] העיסוק בנושאים אלה נמשך גם בתערוכה "אוטמוטון" (2012) שהוצגה בקיבוץ יד-מרדכי, במבנה מוזיאון "משואה לתקומה", העשוי זוויות של 60 מעלות היוצרות מגן דוד, אותן בחרה יואלי ליישר בדגמים שהציגה.[3]

בתערוכה "אשוחית" (2015) מוצגים אספקטים שונים של זיכרון וחיבורם לעולם הפיזי, אליהם מגיעה יואלי דרך הקלטות של שיחות שניהלה עם סבה שנפטר.[4] סבה של יואלי, פנחס יואלי, עלה בגפו לישראל בשנת 1936 והפך ברבות השנים לקרטוגרף. בשיחותיו המוקלטות הוא מתאר בפירוט רב מקומות מנוף ילדותו מתוך הזיכרון, מקומות אותם איתרה יואלי בהמשך, וליקטה בהם צמחים ופרחים אותם צילמה, תיעדה את המקומות, והציגה אותם בספר הנושא את אותו שם (אשוחית) ביחד עם הקואורדינטות המדויקות של המקומות מהם נאספו.

בהמשך עוסקת יואלי בזיוף, תצוגה ואשליה והיחסים ביניהם, באמצעות דיאלוג עם עבודותיו של האמן המנוח גדעון גכטמן, אותו לא הכירה יואלי בחייו, בתערוכה הזוגית "קרדנצה" (2016).[5]

סרטה של לני ריפנשטהאל במאית סרטי התעמולה של המפלגה הנאצית, "אולימפיה" משנת 1938, מהווה את הבסיס לתערוכה של יואלי באותו שם משנת 2017. בתערוכה ממשיכה יואלי לעסוק בזיכרון והנצחה ובאתוס הצומח מתוך השפה הוויזואלית של ההנצחה. בעבודת הווידאו הראשונה שהוצגה בתערוכה, יואלי מייצרת פרפרזה על סצנת הפתיחה בסרטה של ריפנשטהאל, בה מוצגת העלייה לאולימפוס ויצירת האתוס הארי מתוך הריסות האימפריה היוונית. יואלי מפרקת את תהליכי האתוס וההנצחה הנאציים והופכת אותם לשיטוט אינסופי ללא יעד בין שרידי התרבות היוונית, שיטוט שמכניס אי-סדר ואף הרס בתהליך בניית האתוס שביקשה ריפנשטהאל להציג. בעבודה השנייה מציגה יואלי רצף של טקסים. את התערוכה הזו הציגה יואלי במוזיאון הרצליה, וכך הציעה נוסף על השיח האוניברסלי, גם דיאלוג פנים - ישראלי עם ההיסטוריה של המוזיאון, שהוקם בשילוב עם בית "יד-לבנים" ובעברו אף הציג ממצאים ארכאולוגיים שנמצאו בחפירות בעיר.[6]

בתערוכה "תפנים" (2018) שהוצגה בבית ביאליק הציגה יואלי קופסאות עץ המכילות סצינות מוקטנות המזכירות חדרי בובות או דגמי תפאורת תיאטרון אותם יצרה בעזרת תמונות של משפחה יהודית גרמנית מתוך אלבומים אותם רכשה בברלין, גרמניה. התערוכה הושפעה מיצירתו של חיים נחמן ביאליק.[7]

באותה שנה יצרה יואלי את התפאורה למחזה הרומי "תיאסטס" מאת סנקה בשיתוף עם נעמי יואלי, דורון תבורי, יוסי מר-חיים, ונדב ברנע.

דנה יואלי המשיכה לפתח את מגוון הטכניקות שלה לרישום ופיסול, ואף הציגה עבודות קרמיקה בתערוכה "קריפטה" (2019) בגלריה שלוש בתל אביב. בחלק הראשון של התערוכה שחזרה יואלי בעיפרון את אחד מציורי הצייד המפורסמים של אמן הבארוק פטר רובנס, "ציד האריות". הציור המקורי פוצל לשמונה מקטעים נפרדים על מנת ליצור שיבוש ונקודת מבט חדשה ושונה על הציור שחושפת את האופן שבו הדרמטיות והיופי שלו הם חלק ממנגנון תרבותי, אשר הופך את הסצנה האלימה לקלה לעיכול. בחלק אחר של התערוכה הציגה יואלי דיוקנאות על ידי רישומי פרחים של "זרים בלתי אפשריים", המשלבים פרחי קיץ וחורף ופרחים מאזורים שונים ואקלימים ושנים. חלק נוסף של התערוכה הוקדש לעבודות הקרמיקה הראשונות של יואלי, פסלים ששילבו יצירה באבניים ועבודה ביד, שילוב של קרמיקה קלאסית עם מודלים מקרמיקה של ידיה של יואלי המפסלות את היצירה.

יצירותיה מהוות חלק מאוספים פרטים ומוסדיים בישראל ומחוצה לה.[8]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2005-2002 - תואר ראשון (BFA), בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, המחלקה לאמנות

2005-2004 - חילופי סטודנטים לסמסטר במסגרת התואר הראשון, פוליטכניקום HAW, המבורג, גרמניה

2010-2008 - תואר שני (MFA), בצלאל אקדמיה לאמנות תל אביב

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

2008 - צלמון, תערוכה זוגית עם יונתן שילה, חדר הפרויקטים בטבי דרזדנר, תל אביב.

2010 - waiting for love’s first kiss, תערכות גמר, MFA בצלאל, תל אביב.

2011 - לויתן, גלריה קו 16, תל אביב.

2012 - אוטומטון, גלריה דנה בקיבוץ יד מרדכי.

2015 - טימיון, בית תמי, תל אביב.

2015 - אשוחית, סדנאות האמנים, תל אביב.

2016 - קרדנצה, גלריה שלוש, תל אביב.

2017 - אולימפיה, מוזיאון הרצליה, הרצליה.

2018 - תפנים, בית ביאליק, תל אביב.

2019 - קריפטה, גלריה שלוש, תל אביב.

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2009 – מקסימליזם במסגרת הביאנלה לאמנות תל אביב, ARTLV.
  • 2009 - מכירים, גלריה שי אריה, תל אביב.
  • 2009 - פעולה מוגבלת, בצלאל לימודי ההמשך, תל אביב.
  • 2009 - התנערות, ויצ"ו חיפה, חיפה.
  • 2009 - האמנות המנוונת, גלריה דן, תל אביב.
  • 2009 - פקטורי, מוזיאון בת ים, תערוכה בינלאומית דו-מוקדית, אזור התעשייה בת ים .
  • 2009 - צבע טרי 2, יריד לאמנות צעירה, מתחם התחנה, תל אביב.
  • 2009 - בית הרוחות של מאני, בית מני-לאומי, תל אביב.
  • 2009 - צייר-צייד, הניצודים - חלק א', מוזיאון נחום גוטמן, תל אביב.
  • 2009 - האמנות הסודית 4, בית מני-לאומי.
  • 2009 - A4, GSA, Glasgow, Scotland
  • 2010 - שכנות, גלריה בית הגפן, חיפה.
  • 2010 - אשר עשה בצלאל, הגלריה העירונית בכפר סבא.
  • 2010 - קרח דק, גלריה בקיבוץ יד מרדכי.
  • 2010 - לחם ושושנים, גלריה מנשר, תל אביב.
  • 2010 - realpresence10, Belgrade,Serbia
  • 2010 - A Way from no Way Opera Gallery, New York
  • 2011 - מרחבים חדשים, בית מני-לאומי, תל אביב.
  • 2011 - אבני רוח, גלריה דניאל, תל אביב.
  • 2011 - באופן פורמלי, ומה לעשות עם ציור במאה העשרים? מוזיאון חיפה.
  • 2012 - הינשופים אינם מה שהם נראים, גני עומר, עומר.
  • 2012 - רנדום, גלריה באאד, תל אביב.
  • 2013 - תערוכת הזוכים בפרסי משרד התרבות, מוזיאון אשדוד.
  • 2013 - שוד ושבר! גלריה שי אריה, תל אביב.
  • 2014 - שיח, Städtische Galerie KUBUS הנובר, גרמניה.
  • 2014 - טאבולה ראסה, בית קופפרמן, קיבוץ לוחמי הגיטאות.
  • 2014 - פלסטר, גיוס תרומות לרופאים למען זכויות אדם, נמל יפו.
  • 2014 - בטון בולימיה, בית בניימיני, תל אביב.
  • 2015 - התלוש, מוזיאון תל אביב, תל אביב.
  • 2015 - HOST, סדנאות האמנים, תל אביב.
  • 2015 - מאסף, בית האמנים, ירושלים.
  • 2015 - התערוכה החקלאית, מוזיאון פתח תקווה, פתח תקווה.
  • 2015 - שחיית פרפר, גלריה אינדי, תל אביב.
  • 2015 - אחרי עשרים שנה, המכון הטכנולוגי בחולון.
  • 2016 - Girls Just Wanna Have Fun הגלריה החדשה - סדנאות האמנים, אצטדיון טדי, ירושלים.
  • 2016 - יריד ספרי אמן בארטפורט ארטפורט, תל אביב.
  • 2016 – המשולש אחוזת יערות הכרמל.
  • 2016 – התלוש מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב.
  • 2017 - יריד ספרי אמן ארטפורט, תל אביב.
  • 2017 - הינשופים אינם מה שהם נראים 2 בית רומנו, תל אביב.
  • 2017 - הצד האחר גלריה שלוש לאמנות עכשווית, תל אביב.
  • 2018 - ממחטה ופודריה נולובז - חלל שיתופי לאמנות, תל אביב.

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

2019 - מענק עבודה ומחקר עם סוזה באואר, אגף התרבות עיריית המבורג (Projektförderung Hamburg)

2019 - שהות אמן באטליה שמי, קיבוץ כברי

2017 - מענק מפעל הפיס ליצירת "אולימפיה"

2016 - מענק קרן משפחת אוסטרובסקי

2015 - מענק קרן האמנויות של עיריית תל אביב וקרן יהושע רבינוביץ' לפרויקטים מיוחדים

2015 - מענק וסדנא לאמנים ACDP, בשיתוף Asylum arts, ארטפורט וארטיס

2014 - מענק קרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות

2013 - מענק ושהות אמן בהנובר, IDA Hanover, Schir organization

2013 - מענק מפעל הפיס להוצאת ספר

2012 - פרס האמן הצעיר של משרד התרבות והספורט

2010 - שהות וסדנא רעיונית, real presence 10, בלגרד, סרביה

2005 - פרס ע"ש נועם שודופסקי לאמן ישראלי צעיר, המחלקה לאמנות ע"ש בלנש ורומי שפירו, בצלאל ירושלים

2004 - מענק DAAD

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשוחית, ספר אמן (2015)

אולימפיה, קטלוג (2017)

א׳-ב׳ - ספר אמן (2020)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר של דנה יואלי

העמוד של דנה יואלי באתר "the art lab"

דף האמן של דנה יואלי באתר מוזיאון ישראל


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טלי תמיר, מסע והרפתקה באמנות ישראלית בעקבות נחום גוטמן ולובנגולו מלך זולו, ירושלים: כתר ספרים, 2005
  2. ^ סמדר שפי, ״לויתן״, מיצב פיסולי של דנה יואלי, בוחן את מעמדו של המודרניזם באמנות הישראלית, באתר הארץ, ‏29/03/2011
  3. ^ דניאל ראוכוורגר, אלי ערמון אזולאי, יובל סער, תערוכות חדשות, באתר הארץ, ‏01/01/2012
  4. ^ יהונתן ה. משעל, "האתוס נוצר כדי לאפשר לדברים מחרידים להתרחש כאן", באתר ערב רב, ‏15/07/2015
  5. ^ רעות ברנע, התערוכה "קרדנצה": זיוף, אשליה ואמן מת, באתר כלכליסט, ‏14/11/2016
  6. ^ אודות מוזיאון הרצליה, באתר מוזיאון הרצליה
  7. ^ מיטל שרעבי, תפנים, באתר המקומון מעריב, ‏27/12/2018
  8. ^ TheArtLab - דנה יואלי, באתר TheArtLab