נמל יפו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 32°03′10.12″N 34°44′56.56″E / 32.0528111°N 34.7490444°E / 32.0528111; 34.7490444

נמל יפו מהאוויר, דצמבר 2012
נמל יפו

נמל יפו הוא נמל בחופה של יפו, ונחשב לאחד הנמלים העתיקים בעולם. הוא מוזכר כבר בספר יונה, כנמל שדרכו ברח יונה הנביא לתרשיש:

וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ...

יונה, פרק א', ג

נמל יפו היה הנמל הראשי של ארץ ישראל עד לאמצע תקופת המנדט הבריטי.

בכניסה לנמל נמצא סלע אנדרומדה.

בעידן העות'מאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל יפו, רציף העברת נוסעים ומטענים לספינות ואוניות מפרש וקיטור העוגנות במים העמוקים. שלהי המאה ה-19 ראשית המאה ה-20
לוחית זיכרון על ביקורו של הרצל בנמל יפו, אוקטובר, 1898

נמל העליות הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם ראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל היווה הנמל שער כניסה לארץ ישראל, דרכו נקלטו: רבים מאנשי העליות הקדומות, וכן מהעליות הראשונה, השנייה ואחרי מלחמת העולם הראשונה גם השלישית והרביעית. מי נמל יפו היו רדודים, הספינות עגנו מערבית לסלעי החוף (לא היה שובר גלים), והעולים הורדו מן הספינות לחוף בסירות.

קווי האוניות שעברו בנמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע המאה ה-19, לאחר שהוקם ביפו מגדלור והותקנו קווי טלגרף תקינים, מלבד שרותי הדואר שכבר פעלו קודם לכן, עברו בנמל יפו אניות משש חברות ספנות וכל שבוע פקדו אותו חמש אוניות נוסעים. אלו כללו:‏[1]

בחוף ימה של יפו, מול הנמל, הופיעו אוניות מלחמה לצורך הפגנת כוח. אוניית מלחמה מארצות הברית הופיעה לאחר רצח משפחת מתיישבים אמריקאיים, והקונסול של ארצות הברית קבל הבטחה להגנת נתיניו במושבה שלהם ביפו. גם רוסיה שלחה אוניית מלחמה כאשר גבר מספר הצליינים הרוסים שהגיעו לעיר, עד לאומדן משוער עד עשרת אלפים לשנה. הקונסול הרוסי, הברון פיטר יוסטינוב, קיבל הבטחה להגנת עולי הרגל בדרכם לירושלים.

בימי המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרברט סמואל - הנציב העליון הבריטי הראשון מגיע לנמל יפו - יולי 1920
המגדלור של נמל יפו
פנים מבנה האנגר מקורי בנמל יפו המשמש כיום לפרקים להצגת אמנות
נמל יפו בחורף 2008
נמל יפו בקיץ 2009

בשנת 1920 נערך בנמל יפו טקס חגיגי עם עלותו לחוף של הנציב העליון הראשון, הרברט סמואל. שלטונות המנדט שיפצו את הנמל ובנו שובר גלים מבטון על סלעי החוף ועל טבלאות הגידוד. בנוסף הוקמו מחסנים גדולים, מגדלור ובית מכס ומנהלה שהוקם בסגנון הבינלאומי.

באוקטובר 1935 הגיע לנמל משלוח שלישי של נשק עבור "ההגנה". לאחר שעברו בנמל 500 רובי "מאוזר" ונשק נוסף הגיעו 537 חביות מלט. אחת החביות נשמטה ונפלה. כך התגלה כי המטען כלל כדורים. כל המטען הוחרם ומשלוח הנשק לארץ ישראל במסלול זה פסק‏[3].

ענף ייצוא ההדרים היה בראשית ימי ההתיישבות היהודית ענף הייצוא העיקרי של ארץ ישראל. נמל יפו שימש כנמל המשלוח של ייצוא זה, ועל שמו נודעו התפוזים הארץ ישראלים בעולם כ"תפוזי Jaffa".

נמל יפו לא היה נמל עמוק מים, נמל שאוניות עוגנות ליד רציפים בתוכו. האוניות עגנו מחוץ לנמל, בים הפתוח. עבודות הפריקה והטעינה נעשו לדוברות שהוכנסו למעגן בעזרת ספינות גרר קטנות, ספינת "לונץ'" (Launch boat) בשפת הנמל. גם הנוסעים הורדו לספינות קטנות בים הפתוח, מחוץ למעגן שהיה חשוף לסערות ולפגעי מזג האוויר. עבודות הפריקה והטעינה יכלו להתבצע רק כשהים לא סער, בימים שבהם הים סער מאוד, האוניות שהגיעו לנמל נאלצו לצאת ללב ים כדי שלא להסתכן בהיסחפות אל החוף.

בשנת 1933 נחנך נמל חיפה, שנבנה כנמל עמוק מים, שהאוניות עגנו בו ליד רציפים בתוך הנמל. מאז הופנו אוניות הנוסעים מנמלי תל אביב ויפו לחיפה. עולי העלייה החמישית כבר הגיעו דרכו.

בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט נסגר נמל יפו בפני היישוב היהודי וכתוצאה מכך נבנה נמל תל אביב שנחנך בשנת 1936.

במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת מדינת ישראל עבר הנמל לניהול אוצר מפעלי ים ושימש כנמל עזר. ב-2 בנובמבר 1952 הועבר הנמל למעמד של יחידה עצמאית במשרד התחבורה. לנמל העצמאי הועברו 380 עובדים של אוצר מפעלי ים ועליהם נוספו עוד כ-70 עובדים עד שנת 1957, מלבד עובדים יומיים. הנמל פעל כנמל פתוח ללא שובר גלים והופעל בעזרת דוברות ברזל וגוררות. בשנים 1952-1957 עברו בו כ-220 טון בשנה. אחד משימושיו העיקריים היה לייצוא פרי הדר‏[4].

מאז פתיחת נמל אשדוד בנובמבר 1965 הופסקה פעילותם של נמל יפו יחד עם נמל תל אביב כנמלי ספנות לטעינת ופריקת סחורות. חלק מעובדיהם עקרו לאשדוד כדי לעבוד בנמלה. מנהל הנמל האחרון היה אפרים דקל, שהיה בתקופת היישוב מפקד הש"י במחוז תל אביב וממפקדי תנועת הבריחה.

נמל דייגים ומרכז אמנות ובילוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סגירתו של נמל יפו כנמל ספנות הוא הפך לנמל דיג. כיום מהווה הנמל מקום היסטורי ותיירותי. ניתן למצוא בו אטרקציות כגון סיורים מודרכים, הפלגות קבוצתיות, מסעדות וברים, שוק דגים בהקמה בשיתוף עם ועד הדייגים הוותיקים, גלריות קבועות ומתחלפות, מרכז עירוני לחינוך ימי ושבט צופי ים יפו, השוכן ליד הכניסה הצפונית לנמל.

נמל יפו עבר לפני מספר שנים לאחריות עיריית תל אביב-יפו בעקבות עסקת החלפת שטחים שעשתה עם מינהל מקרקעי ישראל. בנמל החלו עבודות פיתוח שעדיין לא הסתיימו, והוא עתיד להפוך למרכז של מסחר תרבות ופנאי, תוך התחשבות בעתיקותיו ושמירתו כנמל דיג פעיל. הנמל אמור להשתלב ברצף הטיילות של חופי של אביב ויפו. כיום הנמל חובר לטיילת שמצפון לו, ומדרום לפארק שהוקם במדרון יפו. מנהלת הנמל החדשה עוסקת מזה מספר שנים בפיתוח הנמל ותפעולו השוטף וכן בפעילויות ואירועים המכוונים לקהל יהודי וערבי. תמצית חזון הפעילות הוא הרצון לשמר את אופיו המיוחד במסגרת הפיתוח הנרחב שמבוצע, לשמר את המחסנים ואת מעגן הדייגים בהתערבות מועטה. בין העבודות שמבוצעות: החלפת תשתיות, פתיחת הטיילות, שיקום המעגנה ושדרוג פעילות הדייג, האמנות, ההסעדה והבילוי. מנכ"ל הנמל הוא רן וולף המנהל מזה מספר שנים מטעם הרשות לפיתוח כלכלי את התקציב העירוני להקמת נמל פעיל וחי.

בכניסה הדרומית לנמל יפו הוקמה כיכר ועליה מפת יפו והמרחקים בינה לבין מקומות שונים בים התיכון. כמו כן שופץ מבנה עתיק לטובת הקמת תיאטרון "נא לגעת" - במה לחירשים-עיוורים שיתחבר אל ההאנגר שמימולו באמצעות גשר להולכי רגל.

בתחילת העשור השני של המאה ה-21 שופץ האנגר מספר 1 לטובת הקמת מרכז מסחרי. חלק מהחללים נמסרו לייזמים להקמת בתי קפה, מסעדות וברים.

יפו העתיקה
ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות.
כנסיית פטרוס הקדוש מסגד מחמודיה מגדל השעון (יפו) כיכר השעון רחוב יפת כנסיית מר מיכאל כנסיית גאורגיוס הקדוש רחוב רזיאל בית הקברות הפרוטסטנטי ביפו כיכר קדומים גן המדרון נמל יפו סלע אנדרומדה שוק הפשפשים חוף תל אביב הים התיכון תחנת המשטרה ביפו בנק אנגלו-פלשתינה בית הספר טביתא גבעת אנדרומדה קולג' האחים מגדלור יפו בית שמעון הבורסקאי בית הכנסת לעולי לוב מוזיאון אילנה גור תיאטרון הסימטה בית החולים הצרפתי (יפו) בית העולים בית מרכז האמנויות מאפיית אבולעפיה בית הסראייה סביל אבו נבוט ב' מסגד הים מנזר ניקולאס הקדוש מיומנה נא לגעת בית הסראייה הישן (יפו) רחוב יהודה הימית גן הפסגה טיילת יפו בית המכסOld giaffa map.png
אודות התמונה

(1) מגדלור יפו (2) בית שמעון הבורסקאי (3) כנסיית מר מיכאל (4) כנסיית פטרוס הקדוש (5) מנזר ניקולאס הקדוש (6) מסגד הים
(7) החמאם ובית הסראייה הישן (8) בית מיומנה (9) בית הכנסת לעולי לוב (10) מוזיאון אילנה גור (11) תיאטרון הסימטה
(12) כנסיית גאורגיוס הקדוש (13) בית העולים (14) בית הספר טביתא (15) קולג' האחים (16) בית הקברות הפרוטסטנטי
(17) תחנת המשטרה ביפו (18) מאפיית אבולעפיה (19) בית הסראייה (20) סביל אבו נבוט ב' (21) בנק אנגלו-פלשתינה
(22) בית החולים הצרפתי (23) גבעת אנדרומדה (24) בית מרכז האמנויות, (25) בית המכס בנמל יפו, (26) נא לגעת


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נמל יפו בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל אביצור, נמל יפו בגאותו ובשקיעתו 1865 - 1965, הוצאת מלוא, 1972.
  2. ^ גור אלרועי, אימיגרנטים ההגירה היהודית לארץ ישראל בראשית המאה העשרים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים 2004, עמ' 102
  3. ^ אורי מילשטיין, תולדות מלחמת העצמאות (ספר) כרך ג' עמ' 149
  4. ^ אפרים דקלנמל יפו בלבטיו, דבר, 17 בדצמבר 1958