משתמש:Itayba/ארגז חול

המהפכה האמריקנית היא מאורע פוליטי שהתרחש בחצייה השני של המאה השמונה עשרה בצפון אמריקה ובמהלכו כשלוש עשרה מושבות פרשו מן ה אימפריה הבריטית ויצרו מדינה עצמאית בעלת שיטת ממשל דמוקרטית - ארצות הברית. המהפכה כללה מספר שלבים שנוהלו במסגרות שונות לאורך שנים ארוכות, תחילתה של התודעה המהפכנית היא בשינוי הסטטוס קוו ביחסים שבין בריטניה והמושבות, שינוי שכלל מיסוי כבד על המתיישבים וחתירה תחת סמכותם של בתי הנבחרים המקומיים. המיסוי גרם להתמרמרות אזרחית שהובילה להפגנות והתכתשויות עקובות מדם כגון טבח בוסטון ומסיבת התה של בוסטון. ההתכתשויות הפכו למלחמה של ממש בשנת 1775: במהלך המלחמה הכריזו המושבות באופן פורמלי על עצמאותם בשנת 1776 ובכך דחו כל קשר לכתר הבריטי. המלחמה נסתיימה בפועל ב 1781 עם ניצחון המתיישבים בקרב יורקטאון ופורמאלית בחוזה פאריס משנת 1783 בו מכירה בריטניה בעצמאות ארצות הברית.

בד בבד עם הפעילות המלחמתית עסקו מנהיגי המהפכה באופי הממשל העצמאי שייסדו. המתישבים ביקשו ליצור מנגנון שישמור זכויותיהם הדמוקראטיות אך יחד עם זאת חששו ממשל חלש ולא אפקטיבי שיובל לאנרכיה והתפוררות. בשנת 1788 אושרה חוקה המגדירה את סדרי השלטון והיחסים שבין השלטון הפדראלי המרכזי ובין המדינות השונות. החוקה הושלמה בשנת 1791 במגילת הזכויות שכללו עשרה תיקונים לחוקה ואשר נועדו לאזן בין השמירה על זכויות האזרח לבין יצירת ממשל יציב ואפקטיבי.

ארצות הברית היא המדינה הדמוקראטית הראשונה מאז הוסבה אתונה העתיקה על ידי פיליפוס מוקדון, המהפכה שבאימוץ שלטון דמוקראטי על פני שלטון אריסטוקראטי ומלוכני גרמו לתמורות שלטוניות וחברתיות מרחיקות לכת בכל מקום אליו הגיע שיטת ממשל זאת.

אופי המושבות לפני המהפכה

התיישבות הקבע הראשונה של אנגליה בצפון אמריקה בעיירה ג'יימסטאון שבוירג'יניה עלתה לקרקע ב 1609. במשך שני השלישים הראשונים של המאה ה18 הכפילה עצמה אוכלוסיית צפון אמריקה פי 10. למרות שרוב המהגרים היו ממוצא אנגלי היו בהם גם אירופאים אחרים, חלקם נמלט מרדיפות דתיות מצרפת, הולנד ונסיכויות שונות בגרמניה. בנוסף יובאו לצפון אמריקה מספר גדול של עבדים אפריקאים.

כשני מיליון נתינים בריטים (כולל עבדים) חיו ב-13 במושבות הבריטיות לאורך החוף האטלנטי של צפון אמריקה בשנים שקדמו מהמפכה האמריקנית. למרות שרוב המתיישבים היו ילידי אמריקה ומעולם לא ביקרו באנגליה חשו המתיישבים רגש שייכות עז אליה. רגש השייכות התבסס על מורשת בשפה, התרבות ואהבה לחירות וסדר ציבורי. חשיבות רבה וגאווה הייתה בעיני המתיישבים למעמדם כנתינים בריטיים חופשיים, ככאילו היו יכולים המתייבשים לבחור את נציגיהם האספות הנבחרים והממשל המקומי. חשוב להדגיש כי בבריטניה ובמושבותיה זכות להצבעה (אצל גברים) הייתה פרבילגיה של בעלי הרכוש משלמי המיסים, מאחר שבניגוד לאנגליה גופה במושבות היו רוב הנתינים בעלי רכוש (אדמות, בתים או עסקים) הייתה זכות ההצבעה לכ 60%-80% מן הגברים החופשיים. למרות שבראש כל מושבה עמד נציב מטעם המלך ענייניה הפנימיים של המושבה ובכלל זאת מדיניות המיסוי נוהלו דרך כלל על ידי הנבחרים המקומיים. בניגוד לאופי השלטון בבריטניה שהתבסס על האריסטוקרטיה המולדת, במושבות לא הייתה אצולה גבוהה (דוכסים ורוזנים) לכן התאפשר שלטון אוטונומי דמוקרטי במידה מסוימת. שוני נוסף באופי החברה באמריקה עומת באנגליה נובעת מהשפעת הספר, רבים מן המתיישבים חיו בקהילות מרוחקות ובסביבה הכוללת אינדיאנים עוינים, השלטון המרכזי באזורים אלו היה חלש ולכן על מנת לשמור על ביטחונם נאלצו המתיישבים ליצור קהילייה מגובשת שבמקרה הצורך תוכל התחמש ולצאת לקרב להגנת הישוב.

מן הבחינה הכלכלית היו המושבות קשורות בריטניה באופן הדוק הרבה יותר מאשר היו קשורות אחת לשנייה. המרחק הפיזי הגדול והאופי השונה המתיישבים במושבות השונה הפך את היחסים בין המושבות השונות לרופפים הרבה יותר מן היחסים מדינה האם.

הדרך להתנתקות מבריטניה

המלחמה הצרפתית אינדיאנית ותוצאותיה

בעקבות המלחמה והאיום האינדיאני על מושבות הצפוניות התכנס בשנת 1754 קונגרס אולבני, לקונגרס לא הוזמנו המדינות הדרומיות ולא כל המדינות שהוזמנו הגיעו לקונגרס. למרות זאת הקונגרס הכין מזכר התומך באיחוד המושבות ובאיזון כוחו של המלך. לשם כך מציע הקונרס לקבוע מועצה קבועה בה ישתתפו נציגי כל המושבות והחלטותיה תהה כפופות לזכות וטו של המלך. המועצה תפקח על ההתפשטות לספר, העניינים האינדיאנים ומסחר בין המושבות והמדינה האם. למרות שהקונגרס אישר את התכנית בתי אספות המחוקקים לא אישרו את התכנית והתכנית ניגנזה.

ככלל עם סיום המלחמה היו המתיישבים במצב פטריוטי-פרו-בריטי מובהק, אך סיום המלחמה הוביל לשרשרת אירועים שבסופה שבר מוחלט בין המתיישבים ובריטניה. סיום המלחמה הצרפתית אינדיאנית הותיר גרעון בתקציב האימפריה הבריטית, בנוסף נאלצה ממשלת בריטניה להותיר במושבות חיל מצב קבוע ויקר שאמור להגן על המושבות מפלישה צרפתית נוספת.

חוק הסוכר והתגובה לו

בדיון תקציבי בפרלמנט של לונדון בשנת 1764 הוחלט כי המושבות פטורות מתשלום החוב הלאומי הבריטי אך עליהן לממן את חיל המצב על עשרת אלפי חייליו. כדי לממן את חיל המצב יעשו מספר שינויים באופי השלטון במושבות, ראשית הממשל הבריטי ילחם בתופעת ההברחות המונעת את גביית המכסים, מבריחים יועמדו לדין בבסיסי צבא בריטים במשפט ללא מושבעים. מוצרים זרים כמו יין צרפתי ורום ספרדי נאסרו ביבוא, עבור מוצרים אחרים הוטלו מסים כבדים ועבור מוצרים מהודו שעברו בבריטניה הוטלו מכסים כפולים. כפיצוי מסויים הופחת המיסוי על מולסה - החומר ממנו מיוצר הסוכר והרום. בתקנה נוספת בוטלה זכותם של המושבות להנפיק כסף משל עצמן על מנת שלא לערער את היציבות הפיננסית של האימפריה.

המתיישבים ראו בצעדים אלו התקפה ישירה נגד זכויותיהם, נראה היה כי העלייה במיסוי, ביטול המושבעים והאיסור להנפיק כסף פוגעות באופן ישיר ולא הדדי בחרויות המתיישבים כנתינים בריטיים. באופן עקרוני משמעות החוקים היא חיזוק שממשל המרכזי על חשבון הממשל המקומי תוך הענקת זכות בכורה לפרלמנט הבריטי על פני אספות הנבחרים המקומיות. גם קיומו של חיל מצב קבוע גרם אי נחת הקרב המתיישבים, במסורת הבריטית חיל מצב מקושר לעריצות ושליטה אריסטרוקרתית על חשבון האזרח הקטן.

ההתנגדות לחוקים התבטאה באספות מחאה שקטות, המושבה בה היו המחאות רבות ביותר הייתה מסצ'וסטס. בכל ההחלטות הודגשה הפרת זכויות המתיישבים כנתינים בריטים והפרת צ'רטר המושבות שלהם. ממשלת בריטניה לא התייחסה למחאות ובשנה הבאה העבירה את חוק הבולים.

חוק הבולים והתגובה לו

בול על סך פני אחד

בשנת 1765 חוקק הפרלמנט הבריטי את חוק הבולים. על פי החוק מסמכים רבים יחויבו בהנפקת בולים (המונפקים כמובן על ידי בממשל הבריטי) בין במסמכים תעודות קולג', מסמכים חוקיים, שטרי קרקע, שטרי מכירה, רישיונות לממכר משקאות חריפים, עיתונים, כרוזים, קלפי משחק ומסמכים רבים אחרים. מס הבולים הוא מס ישיר על כל המתיישבים בניגוד למכס שהוא מס עקיף שאותו משלם היבואן בלבד.

למרות שבשלב זה כיסתה ממשלת בריטניה רק כשליש מהוצאות הממשל הבריטי על ידי מיסוי היו המיסים החדשים ראו המתיישבים במס הבולים איום נוסף על חרותם כנתינים בריטיים. האיום לא נובע רק מן החובה לשלם מיסים חדשים אלא הוא נובע מן הקלות שבה יכולה הממשלה הבריטית לבטל כהרף עין וללא כל משא ומתן זכויות שהיו נהוגות מאות בשנים והבטיחה את מעמדם של המתיישבים כנתינים חופשיים. מאחר שהחירות במאה ה-18 הוגדרה כבעלות על רכוש ומי שלא היה בעל היה נחשב לעבד התלוי לחלוטין ברצון בעליו. היכולת למסות רכוש ללא הסכמה היה לכן איום ישיר על חרותם של המתיישבים.

לחוק הבולים הייתה השפעה בלתי צפוייה על השלטון הבריטי בצפון אמריקה: ראשית, כפיית החוק על כל המושבות איחדה את המושבות בהיתנגדות לו. שנית, המס הכביד באופן ממוקד על השכבות האינטיליגנציה ובעלי העסקים - עורכי הדין, עיתונאים וסוחרים - שהיו המשלמים העיקריים, ולאלו היו הכוחות למחות וגייס זעם עממי נגד החוקים הללו. דוגמה לזעם הוא נאומו של פטריק הנרי בפני אספת הנבחרים של ורג'יניה, בו הכריז: "תנו לי חרות או תנו לי מוות". בעקבות הדיון באספת הנבחרים של ורג'יניה הוחלט כי "ורג'ינאים עזבו את אנגליה תוך כדי שמירת זכויותיהם כנתינים בריטיים, לורג'נאים לבדם יש זכות למסות ורג'נאים ורק לנפגעים ממיסוי יש זכות לקבוע את אופן המיסוי."

החלטות אספת הנבחרים של ורג'יניה ופרסמו יחד עם שני החלטות רדיקליות יותר שמעולם לא הועברו, החלטות אלו הם כי בני ורג'יניה אינם כפופים כלל לכל החלטה המחייבת את מיסויים, וכי כל מי שמסכים למיסוי מסוג זה הוא אוייב המושבה. החלטות ורג'יניה מעודדות אספות נבחרים אחרות לנסח הצהרות דומות וביוני 1765 מזומנים נציגים מכל המושבות על מנת לנסח מחאה רשמית בפני המלך. קונגרס חוק הבולים התכנס במסצ'וסטס והיה הפעולה המאוחדת הראשונה של המושבות כנגד מדיניות בריטניה, העצומה שהוגשה למלך ג'ורג' השלישי הכריזה על נאמנותם של בני המושבות למלך, ועל היותם נתינים בריטיים נאמנים ושווי זכויות לתושבי אנגליה עצמה. ככאלו יש לקבל את הסכמתם למיסוי ויש לאפשר להם להישפט בפני מושבעים.

התנגדות עממית לחוק הבולים

בקיץ 1765 חבורה של בני בוסטון המכונים "בני החרות" מבצעים מספר סידרה של פרעות באנשי הממשל. אונדרו אוליבר הוא סוכן הבולים הרישמי, חבורת בני החרות שורפים את מחסן הסחורה שלו בנמל, שוברים את חלונות ביתו ודורכים על דיוקנו, בעקבות בפרעות מתפטר אולבר. זמן קצר לאחר מכן הורסים בני החרות את ביתו של סגן המושל. פרעות אלו חזרו במספר ערים נוספות ובנובמבר 1765 כאשר חוק הבולים אמור היכנס לתוקף כמעט שאין עוד סוכני בולים.

ההתנגדות העממית לחוק הבולים כללה גם חרם על מוצרים בריטיים שנועד לפגוע בכלכלה הבריטית. הפחד מפני פגיעה בכלכלה הבריטית והקושי באכיפת החוק הובילה את ממשלת בריטניה לבטל את חוק הבולים במרץ 1766.

ביטול חוק הבולים הובל למבוכה בשלטון הבריטי, על מנת להבהיר את עליונות הפרלמנט על המתיישבים עבר "חוק ההצהרה" ב 1766, בחוק זה קבע כי לממשלת בריטניה זכות לכפות כל חוק בני המושבות.

החוקי טאונשנד והתגובה להם

בשנת 1767 עולה ראש ממשלה חדש בבריטניה - צ'רלס טאונשנד. על מנת לזן את תקציב האמפריה מחליט טאונשנד לשוב ומסות את המושבות. הפעם להטיל מכס על תוצרי יבוא כזכוכית, משי, נייר ותה. המס אינו פנימי והתקבולים אמורים לשמש למימון ההוצאות השוטפות של הממשל הבריטי הצפון אמריקה.

ג'ון דיקנסון, עיתונאי מפנסילבניה כותב כרוזים כנגד חוקי טאונשנד. בכרוזיו טוען דיקנסון כי החוקים מהווים איום על חרותם של בני המושבות כיוון ש"איננו יכולים להיות מאושרים אם איננו חופשיים, איננו יכולים להיות חופשיים ללא ביטחון ברכושנו, איננו יכולים להיות בטוחים ברכושנו אם זרים יכולים לקחת אותו ללא הסכמתנו". רק על ידי פעולה תקיפה ומאוחדת ניתן לבטל את רועה הגזרה. אספת הנבחרים של מסצ'וסטס הוציאה מכתב גינוי למס החדש ובעקבותיה הוציאה ממשלת בריטניה להסכמת המלך צו המורה על פיזור האספה ואיום על כל אספה אחרת שלא לנהוג כמסצ'וסטס. צעדים אלו לוו בשינוע כוחות צבא מניו יורק לבוסטון ב1768 ותביעה לעצור את חברי האספה של מסצ'וסטס ולהובילם למשפט באנגליה בעוון בגידה.

האווירה המורעלת שנוצרה בבוסטון עקב פלישת הכוחות והאיומים הובילה לסדרה של התכחשויות אלימות ובסופן טווח בוסטון.

בשנת 1770 מבוטלים חוקי טאונשנד פרט למס על התה, חלקית מסיבות עקרוניות וחלקית מסיבות תקציביות. אך בעני המתיישבים כל הצעדים הללו מרמזים על התגבשותו של משטר עריצות המופנה נגדם.

טבח בוסטון

נוכחותם של כוחות צבא בבוסטון הובילה לסדרה של התכחשויות אלימות בין המתיישבים לחיילים בריטים, רובן נסתיימו במהלומות ופציעות קלות. החמישי במרץ 1770 החלה תגרה שגרתית בין חייל ואזרח, בערב התגרה ילד בחייל שהפיל אותו בתגובה, הילד קם והתלונן באוזני העוברים ושבים כי החייל הכה אותו. ההמון הנאסף ביקש לעשות שפטים בחייל אך הזקיף בפתח המחנה מונע את כניסתם. משהו מצלצל בפעמון העירייה והמון גדול של סקרנים יוצא לרחוב.

המתיישבים היו חמושים באלות אבנים וכדורי שלג, הם התקדמו לעבר החיילים תוך כדי התגרות ותקיפה של חיילים מבודדים. ההמון התקדם לבית המכס עליו שמר זקיף יחיד. יחידת צבא קטנת נשלחה להגן על בית המכס וגם הם הותקפו באלות אבנים וכדורי שלג. החיילים שהרגישו בסכנה פתחו באש על הפורעים והרגו חמישה בוסטונאים.

מלחמת העצמאות האמריקנית

מאפייני הלחימה

מלחמת העצמאות האמריקנית עמדה בסימן היותה בלתי מאוזנת כיוון שהיא הייתה התנגשות בין כוחות בריטים סדירים לבין המתישבים המקומיים שהיו מאורגנים בחופזה וחסרי ניסיון צבאי. הארגון הפוליטי שאיגד את המושבות והיה אמור לשלוט בכוחות הצבא - הקונגרס הקונטיננטלי - היה גוף חדש ללא מסורת שלטונית ובכלל כלכלת המושבות הייתה תלויה לחלוטין ביבוא מוצרי צריכה וחימוש מן המדינה האם. למרות שלכאורה לבריטים יתרונות משמעותיים שאמורים היו לתת להם את הניצחון המיוחל על המתיישבים המורדים, עם פתיחת מעשי האיבה גילו הצדדים כי לבריטים מספר מגרעות שנבעו מאופי הלחימה. הניתוח מלחמת העצמאות האמריקנית יש להדגיש כי זאת מלחמה בלתי מאוזנת, אופייה של המלחמה הבלתי מאוזנת היא כי הצד החזק חייב להשמיד לחלוטין את יכולת ההתנגדות של הצד החזק על מנת לנצח. לעומת זאת, לצד החלש די לשרוד ולנהל מלחמת התשה בעצימות נמוכה על מנת להמשיך במאבק, בשלב מסויים יחליט הצד החזק כי המשך הלחימה גובה ממנו מחיר בלתי אפשרי ובכך יכריז על תבוסתו.

• בעיות לוגיסטיות- ברוב המלחמות בעולם החדש שבריטניה נלחמה בהם היו כוחות בריטניה מקבלים הספקה מקומית מאזרחים מקומיים אוהדים. במלחמת העצמאות האמריקנית הפכו אזרחי אמריקה למנוקרים ולכן כל הספקה הובאה מבריטניה והייתה מחולקת לאורך החוף המזרחי של ארצות הברית מקנדה בפצון ועד פלורידה בדרום. חלוקת האספקה בדרך היבשה הצריכה משאבי כוח אדם רבים והייתה פגעה להתקפות המתיישבים.
• ביזור המאמץ המלחמתי - במלחמות בהם היו הבריטים רגילים ללחום באירופה כיבוש עיר הבירה או מרכז השלטון משמעו היה כפיית כניעה, גם במלחמה זאת הצליחו הבריטים לכבוש מרכזי שלטון כמו העיר ניו יורק אך לא הצליחו בכך לכפות הפסקת אש. מפקד הצבא הקונטיננטלי ג'ורג' וושינגטון נסוג כאשר הבין כי אין באפשרותו להחזיק בעיר, בכך ניכפה על הבריטים להמשיך ולהילחם ללא הרף.
• לוחמת גרילה - בצבא בריטניה צבר ניסיון רב בלחימה עם צבאות אירופאים אחרים. לחימה זאת מבוססת על קרבות קצרים ועקובים מדם בו שורות חיילים עומדים אלו מול אלו וכך נלחמים עד שאחד הצבאות קורס ונכנע. במלחמת העצמאות האמריקאית התמודד בצבא בריטניה עם צלפים וכוחות מוסווים, ביומניהם מציינים הקצינים הבריטים בשאט נפש את העובדה כי המתיישבים שוכבים במארב באופן פחדני ולא עומדים ולוחמים כבני תרבות. פרט לצבא הקונטיננטלי בפיקודו של וושינגטון נאלץ צבא בריטניה להתמודד גם עם מתיישבים חמושים שאינם חלק מצבא סדיר ואף עם נשים וזקנים שסייעו למורדים בדרכים שונות, כך שהאוייב היה בלתי מוגדר.
• מעורבות כוחות זרים - עם התבססות המרד החלו מעצמות זרות להתערב בלחימה. מעבר לנזק הישיר שמעורבותן גרמה לבריטים בשדה הקרב, הולנד וצרפת אילצו את בריטניה לשמור על עתודות כוח אדם גדולות באיי הודו המערבית על מנת להתגונן מהתקפה שם.
• מורל לחימה - המתיישבים שיצאו למלחמה היו חדורי ביטחון בצדקת דרכם, בכך שהם לוחמים למען חירותם, משפחתם ורכושם. לעומתם הבריטים התקשו מאוד לגייס כוחות בריטים (ממלא רוב המגוייסים הבריטים היו בני המעמדות הנמוכים ביותר) ונאלצו לשכור חיילים ממלכות גרמניות שונות (בעיקר מנסיכות הסן). חיילים אלו היו בלתי אמינים, אלימים וקוממו נגדם את האוכלוסייה האזרחית שעוד הייתה מוכנה לשקול נאמנות לכתר הבריטי.
• פיקוד בכיר הססן -

חוזה פריז

תמונת משתתפי ועידת פריס, בתמונה מצוירים רק נציגי ארצות הברית כיוון שנציגי בריטניה סרבו לדגמן

התבוסה ביורקטאון הבהירה לבריטים כי אין ביכולתם להכניע את המתיישבים וכי המחיר שנאלצת בריטניה לשלם עבור התמשכות הלחימה אינו סביר. לכן ביוני 1782 התכנסו בפאריס נציגי הבתיישבים ג'ון אדמס, בנג'מין פרנקלין וג'ון ג'י עם נציג המלך ג'ורג' השלישי דייויד הרטלי על מנת לדון בסיום הלחימה.

סעיפי ההסכם העיקריים קובעים כי:

• בריטניה מכירה בעצמאות וריבונות ארצות הברית.
• ארצות הברית ובריטניה מסכימות על גבול בצפון אמריקה שמצפונה אליו תקום קנדה ברבות הימים.
• דייגי ארצות הברית יוכלו לדוג מול חופי ניופאונדלנד.
• יכובדו חובות לנושים בריטים, ויינתן פיצוי לנאמנים בריטים שאיבדו את רכושם במלחמה.
• תופסק רדיפת נאמנים בריטיים והחרמת אדמתם.
• ישוחררו שבויי מלחמה מכל הצדדים.
• יתאפשר לבריטים הפליג בנהר המיסיסיפי.

ההסכם היה לקוי ברבים מסעיפיו ולא בוצע בחלקו הגדול - המפות המציינות את הגבול הצפוני של ארצות הברית היו שגויות מבחינה גאוגרפית והמדינות השונות סרבו לאפשר גביית חובות או פיצוי נאמני בריטניה על רכושם שהוחרם, יחד עם זאת הוא סיים את הלחימה בין הצדים, ובכך חשיבותו.

ההסכם נחתם בספטמבר 1783 ואושר על ידי הקונגרס ב14 בינואר 1784 ועל ידי המלך בריטניה ב 9 באפריל 1784, ב 12 במאי באותה שנה הוחלפו החוזים החתומים ובכך נסתיימה באופן רשמי מלחמת העצמאות של ארצות הברית.

חוקת ארצות הברית

en:American Revolution af:Amerikaanse Rewolusie ar:الثورة الأمريكية be-x-old:Амэрыканская рэвалюцыя bs:Američka revolucija bg:Американска революция cs:Americká revoluce da:Den amerikanske revolution de:Amerikanische Revolution es:Revolución estadounidense fa:انقلاب آمریکا fo:Amerikanska Kollveltingin fr:Révolution américaine ko:미국 독립 혁명 ka:ამერიკის რევოლუცია mr:अमेरिकन क्रांती ms:Revolusi Amerika ja:アメリカ合衆国の独立 no:Den amerikanske revolusjon pl:Rewolucja amerykańska pt:Revolução Americana de 1776 ro:Revoluția americană sr:Америчка револуција fi:Amerikan vallankumous sv:Amerikanska revolutionen th:การปฏิวัติอเมริกา tr:Amerikan Devrimi uk:Американська революція zh:美國革命