משתמש:Valleyofdawn/ארגז חול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרג שבויים בסכסוך הישראלי ערבי

רצח שבויים הוא הכינוי שניתן להרג של לוחמי אויב אחרי כניעתם. נוהג זה היה נפוץ בימי קדם, אך עם קביעתם של דיני המלחמה המודרניים הוגדר כפשע מלחמה ונאסר על פי מספר אמנות בינלאומיות.

הרג שבויים בימי קדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרג שבויים ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במזרח הקדום היה הרג שבויים נוהג מקובל במהלך מלחמה. לקיחת שבויים התבצעה לצורך קבלת כופר, והשגת עבדים ולא מתוך ציווי אתי לשמור על חייו של הנכנע. התנ"ך מספר על הריגת כל תושבי..., בדיני מלחמת מצווה. מלחמה שמנהלים בעמי כנען ומטרתה דתית, וכן מלחמה באויב המנסה לכבוש את הארץ. במלחמה זו כולם חייבים להשתתף. ישנו איסור לכרות ברית עם עמי כנען ולאחר הניצחון יש להרוג את כל האוכלוסייה כדי למנוע את השפעתם השלילית על בני ישראל. במספר תבליטים מצריים ומסופוטמיים מתואר המלך כשבידו אלה מרוצץ את ראשיהם של שבויים המובאים בפניו. במצרים ובמסופוטמיה הקדומה היה קיים נוהג בו היו מביאים שבויים בפני המלך והוא היה מרוצץ את ראשיהם באלה טקסית. ראשי אלה כאלה נמצאו בקברות הפרעונים, וטקסים כאלו מתוארים בתבליטים מצריים רבים.

רצח שבויים באיסלאם הקדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו קורייזה היה שבט יהודי של כהנים שחיו בצפון חצי האי ערב עד המאה השביעית, בנווה המדבר ית'ריב (לימים, העיר אל-מדינה).

בשנת 627 שבטו של מוחמד, קורייש, הקימו מצור נגד העיר יחד עם בעלי בריתם, בקרב שנקרא "קרב השוחה" בני שבט בנו קורייזה קיימו משא ומתן עם מקימי המצור, אבל ללא תועלת, ובסופו של דבר הם נאלצו להיכנע למוסלמים. המוסלמים, תחת פיקודו של מוחמד, הרגו כמעט כל הגברים בעריפה, מלבד כמה מן הגברים, שהתאסלמו.

קיימת מחלוקת בין החוקרים אם התנהגות כזו כלפי שבויים הייתה נורמטיבית לזמנה בקרב השבטים הערבים או יוחדה למקרה בני קורייזה.

רצח שבויים במשפט הבינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיסור על הרג שבויים מקורו בנוהגי קרבות האבירים בימי הביניים באירופה, אולם הוא לא היה מוחלט. כך למשל בקרב אז'נקור הורה הנרי החמישי על הריגת כל השבויים הצרפתים שבידיו. האיסור על הרג שבויים התקבע בחוק הבינלאומי במסגרת אמנת האג משנת 1907, ובמסגרת אמנות ז'נבה, ובמיוחד אמנת ג'נבה מ-1929 שעסקה ביחס לשבויים. ככלל, במהלך מלחמת העולם הראשונה, ארעו מקרים רבים של הרג שבויים מייד כאשר נשבו, אולם מרגע שהועברו שבויים לטיפול גורמים עורפיים, הם לא הוצאו להורג.

רצח שבויים במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוצאתו להורג של ליאונרד סיפליט

בעקבות התמוטטות חוקי המלחמה שהתחוללה במהלך מלחמת העולם השניה, ומתוך הפנאטיות האידאולוגית שאפיינה את המשטרים הנאציים, היפנים והסובייטיים הפך הרג שבויים לנורמה מקובלת. שבויים רוסים ופולנים, הושמדו באופן שיטתי באתרי השמדה בכלל זה בטבח קאטין ובמחנות שבוייים נאציים שכונו סטאלאג.. הערכות אומדות את מספר השבויים הסובייטיים שנרצחו בכשלושה וחצי מיליון, כ-60% ממספר השבויים הכולל. פקודת הקומיסאר. שבויים גרמנים הוצאו להורג באופן שיטתי בגולאגים סוביטיים. על במך הערכות שנעשו במערב גרמניה מספרם עומד על כמליון. ככלל, ביחס לשבויים ממדינות המערב בגרמניה היה טוב יותר, אם כי מספר מקרים של טבח שבויים תואר, כמו במקרה טבח מלמדי. חריג לכך היתה פקודת הקומנדו של אדולף היטלר, שקבעה עונש מוות לכל לוחם כוחות מיוחדים שנשבה בשטח הגרמני. שבויי מלחמה שנשבו בידי יפן נרצחו לעיתים במהלך מצעדי מוות כגון מצעד המוות של באטאן. ושל סאנדקאן.

רצח שבויים בסכסוך הישראלי ערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאורעות שהובילו למלחמת העצמאות היה הרג שבויים נורמה בקרב הצבאות הלא סדירים שנלחמו עד פלישת צבאות ערב במאי 1948. לוחמי שני הצדדים לא יכלו לצפות להוותר בחיים כשבויים [דרוש מקור]. ככלל, המיליציות הערביות (שכונו על ידי היישוב היהודי הכנופיות) כגון צבא מלחמת הקודש וצבא ההצלה הערבי נהגו לרצוח את השבויים שנפלו לידיהם.

לעומתם צבאות ערב הסדירים , למרות השתתפותם במספר מעשי רצח של שבויים, שבו במספר ארועים מספרים ניכרים של שבויים, כגון שבויי גוש עציון שבויי העיר העתיקה, ניצנים ומשמר הירדן, לעיתים אחרי שרצחו את מקצתם. ככלל, במקרים בהם הלכו לוחמים רבים לשבי במהלך כניעה מאורגנת, כגון בכניעת הרובע היהודי או ניצנים, נותרו רבים מן השבויים בחיים, ואילו כאשר נשבו בסערת הקרב או כפצועים, היה גורלם מוות. מקרים רבים של רצח לוחמים יהודיים שנשבו ארעו במהלך המלחמה, הנודעים שבהם היו בטבח גוש עציון, רצח נוסעי האירוואן, פצועי גבעת הרדאר בקרב נבי סמואל.


מעשי טבח עין זיתים, גוש עציון, פרשת דיר יאסין (על פי חלק מן העדויות), הריגתם של חלק ניכר מ־ 28 נפגעי הקרב בגבעת קולה, קרב משלט 219, בממבצע דני. המשלט עצמו יושב באתר קברות המכבים. חיילים מחתיבת קרייתי הוצבו לשמור על המתחם שהיה מבוצר בצורה רופפת למדי. ב-24 בספטמבר נעשה נסיון (ירדני?) לכבוש מחדש את המשלט, וחלקים מהכוח נסוגו בצורה לא מסודרת. מאוחר יותר הגיעה תגבורת והמשלט נכבש מחדש. במשלט הכבוש נמצאו 23 גופות לוחמים שהושחתו על ידי ערביי הכפר מידיא. הגדוד הדתי של חטיבת קרייתי

לחימת הקומנדו הצרפתי במשלט י"ד ליד ניצנה. תקרית יאזור בעוד השיירה עצמה ממתינה במקווה-ישראל, הגיע הטנדר הפתוח אל הכניסה ליעזור ונתקל במחסום. עשרות מקומיים חמושים שארבו בצד המחסום פתחו באש על הטנדר והציתו אותו. הלוחמים ניסו למצוא מקלט בבית סמוך ולהתגונן מתוכו, אך לא יכלו לעמוד מול עוצמת ההתקפה ונפגעו בזה אחר זה. התוקפים הערבים רצחו את הפצועים והתעללו בגוויות.

חובש ו-3 פצועים בקרבות לטרון במבצע דני ההתקפה על רכס התותחים http://www.palmach.org.il/show_item.asp?levelId=38612&itemId=5865&itemType=0 במסגרת מבצע דני מבצע דני#החלק השני-הגזרה המזרחית


נוסף על רצח שבויים, נהגו הכוחות הערבים הלא-סדירים גם להתעלל בנופלים לידיהם ובגופותיהם. במקרים מספר אף הציגו את גופות הנופלים המושחתות בתהלוכות נצחון (מידיה, נעלין, מג'דל [1], העיר העתיקה). על רקע החשש מגורל מר ממוות זה ניתן להסביר מספר מקרים של התאבדויות בקרב לוחמים שעמדו ליפול בשבי, כמו במקרה שיירת חולדה, זרובבל הורוביץ בשיירת נבי דניאל, פילון פרידמן, רות מוריץ, וכפי שכמעט אירע בקרב מנזר סן סימון. http://www.idf.il/1134-10042-he/Dover.aspx קרב נבי סמואל http://www.haaretz.co.il/misc/1.1257519 נעמי עורב

גם הצד היהודי ביצע מספר ניכר של מקרי רצח שבויים, מן המפורסמים שבהם היו טבח עין זיתים, פרשת דיר יאסין, המסגד בלוד, הטבח שביצע גדוד 89 בכפר אל דוימה [2]

מבצע קדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריה בירו קרב המיתלה נתן אלתרמן אריאל שרון http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1384395

במלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיירת שקד http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3373118,00.html רוח שקד

יאיר נוי-מן טייס חיה"א נרצח על הקרקע על ידי כפריים מצריים בכפר זקזיק בדלתת הנילוס. [3]

 סרן שבתאי בן-אהרון, טייס פוגה נרצח ככל-הנראה על-ידי חיילים ירדניים, או בדואים. במעלה אדומים.

ייתכן שרן פקר רצח את הירדני שדיווח על רציחת בן-אהרון.

סרן דוד נבו, מוביל הרביעייה של "הכנף המעופפת" ירדן.

סגן דן סגרי, טייס סופר-מיסטר מטייסת "העקרב", נטש את מטוסו ליד דמייר. הוא צנח באזור כפרי ונרצח בידי אזרחים.

מלחמת ההתשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ההתשה נרצחו מספר טייסים שנטשו את מטוסיהם בשטח מצריים. ד"ר יגאל שוחט, אלוף-משנה במילואים וטייס קרבי לשעבר שרגלו נקטעה כשמטוסו הופל בשנת 1970, סיפר: "ב-3.8.70 נפגענו ונטשנו את המטוס מגובה רב. מיד שנחתתי על הקרקע ירו בי ואיבדתי דם רב. פוניתי מחוסר הכרה לבית החולים בקהיר. מהפרטים שאני יודע, למחרת התפרסמה בעיתונות המצרית ידיעה עם תמונות שלי ושל גולדווסר. אני צולמתי פצוע בבית החולים וגולדווסר צולם חי ושלם אבל נראה מבוהל. "כעבור יומיים הוא הועבר לכלא המצרי. שם, על פי עדות של טייסים שנפלו בשבי, הוא נרצח. אני הועברתי אחרי שבועיים לישראל בשל הפציעה החמורה, והגופה של גולדווסר הועברה לישראל אחרי חודש". שיער 265 http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=92685 במלחמת ששת הימים ארבעה טייסים http://www.sky-high.co.il/image/users/134771/ftp/my_files/KIA/KIA%20date.pdf?id=3269650 שניים בהתשה 04 בדצמבר 1968 : מטוסי חיל האוויר מפציצים ריכוזים של צבא עיראקי

מ באחת הגיחות נפגע מטוס ה"סופט מיסטר" של סגן נדב נהוראי. הוא נוטש את המטוס בשלום, אך בהגיעו לקרקע נרצח ע"י כפריים ירדנים. [4] שניים ביום הכיפורים. אולי יהוראי

משה גולדווסר (גולד)

יו"ר עמותת "ערים בלילה" עורך הדין רם דורון, שנפל אף הוא בשבי המצרי במעוז המזח במהלך מלחמת יום הכיפורים והוחזר אחרי חודשיים, סיפר: "יש לנו עדויות על חבר'ה שנרצחו באורקלים, במעוזים, על קו התעלה. יש לנו עדויות על שבויים שהרימו ידיים ונכנעו, ולמרות זאת ירו בהם. חיילים שלהם שנכנסו לתוך התעלות וירו בחיילים בתאים. לא היה שבוי אחד שנפל בשבי המצרי ולא עבר עינויים בחקירות.

במלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצרים רצחו לא מעט שבויים' האלוף במילואים גיורא רום, שנפל בשבי, משיב להאשמות הקשות שעלו במצרים בעקבות 'רוח שקד' http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/557/572.html קרב החרמון, צומת חושנייה, מעוזים, טייסים על רקע שמועות אלו ולאור גופות השבויים הירויות שנמצאו בקרב החרמון, ובחושנייה נוצר חשש כבד בקרב הנהגת ישראל לחיי כל החיילים שנותרו שבויים בסוריה. [דרוש מקור]

היו מקרים נוספים כמו מקצת חיילי צה"ל שנכנעו/נשבו בתל שאמס ובמוצב החרמון, מקצת המתפנים ממעוזי אורקל ומילאנו, אנשי חרמ"ש בתחילת המלחמה (מקצת המחלקה של יורם לצטר), שריונרים מחטיבה 600 שנכנעו על מיסורי, טייסים שצנחו בשלום וכו'. ומי יודע האם נעדרי צה"ל מהמלחמה, כמו מירון אלתגר ז"ל ואנשי צוותו, לא נרצחו אחרי כניעה ונקברו במעמקי הדיונות על ידי המצרים ביומה הראשון והכאוטי של המלחמה?

אבל גם אם מדובר בכמה עשרות נרצחים עדיין ברור שלא הייתה פה יד מכוונת מלמעלה אלא נקמה/יוזמה מקומית של חיילים וברוב המקרים התערבותם של קצינים ערבים מנעה או עצרה את המשך רצח השבויים/נכנעים. גם צה"ל אינו חף מפשע לגמרי מתופעות כאלו כולל ב 1973 (אם כי בהיקפים קטנים בהרבה מ 1967 ו 1956) בד"כ כתוצאה מפחד או אצבע קלה על ההדק ולא מזדון. האם חסרים מקרים של "וידוי הריגה" בפצועים, שהתקבלו בקריצת עין אוהדת (עד עצם היום הזה)? האם שריונרים שיורים פגז נוסף על טנק/נגמ"ש שכבר נפגע ומצרים מרוסקים שוכבים עליו וסביבו הם רוצחים? מלחמה היא גהינום. וגם בעינויים מי אנחנו שנלין על אחרים הרי חוקרי השב"כ שלנו כתבו את תנ"ך בנושא העינויים.

סרן יהונתן אופיר נרצח על-ידי מקומיים, ב1973

בשבי הסורי נרצח אבי לניר.

לטענת ההסטוריון הצבאי העצמאי אריה יצחקי

נהרגו כ-110 שוביים ישראליים במצריים.[5]

במבצע ליטני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי פרשיות של הרג שבויים התרחשו במהלך המבצע. במקרה אחד, סגן דניאל פינטו, עינה ורצח בחניקה ארבעה כפריים לבנוניים והשליך את גופותיהם לבאר מים. הוא הועמד לדין באשמת רצח שבויים ונגזרו עליו 8 שנות מאסר. הרמטכ"ל רפאל איתן המתיק את העונש לשנתיים מאסר. במקרה השני, הורשע סגן-אלוף אריה שדה בהריגת שבוי. הודות לחנינה של הרמטכ"ל ושל נשיא המדינה נקצב עונשו ל-8 חודשי מאסר [15]. במלחמת של"ג – גייגר, טייסי המסק"ר. פרשת קו 300

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3373118,00.html אריה יצחקי 25 מהם נרצחו במעוזים "אורקל", "לחצנית", מילנו" ו"מפרקת" על ידי קצינים וחיילים מדיביזית 18 המצרית של חיילי חי"ר, ומחטיבה עצמאית 135 בצבא מצרים. לטענתו כולם נרצחו אחרי שנכנעו, כלי נישקם נלקחו מהם והם נכפתו. הוא מאשים גם שלאחר מכן ביצעו המצרים התעללות בגופות.

בפרשה נוספת מתאר יצחק שמפקד הארמיה השנייה, לווא' מאמון, היה בין האחראים לרציחת חיילים שנפלו בשבי המתחם "מיסורי" ולכל הרציחות בגזרה הצפונית של הלחימה.

את החומרים שעליהם יצחקי מתבסס הוא אסף במשך עשרות שנים לצד עדויות שנאספו על ידי עמותת "ערים בלילה" המטפלת בכל אותם שבויי מלחמה שלא הוכרו בתחילה על ידי משרד הביטחון כסובלים מטראומה בעקבות הנפילה בשבי.

"החלטתי לעשות מעשה בשם כל אותם חיילים ישראלים שנרצחו בצורה נתעבת על ידי המצרים ולכן שלחתי את המכתב למ"מ השגריר המצרי בתקווה לקבל מהם תשובה על הנתונים שיש בידיי", אמר יצחקי. נוהג הרווח בצה"ל הוא וידוי הריגה, או סריקה באש לאחור, בו ... סכנת ההרג גדולה ביותר בזמן השבי. כאשר השבויים כפותים.

מבצע שלום הגליל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע שלום הגליל נרצחו כמה שבויים ישראליים בידי שובייהם. אל"מ אורי גייגר מג"ד גדוד הצנחנים 450 נחטף ונרצח בדקירות על ידי כוחות פלסטינים אחרי שהנגמ"ש שלו נפגע.[6] [7][8] טייסי המסוק,


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבה 14 מארב קומנדו

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוך בשבי: סיפורם של השבויים העבריים במלחמת העצמאות