טבח מלמדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אתר הזיכרון ליד מלמדי
גופות הנרצחים בטבח מלמדי

במלחמת העולם השנייה, בעת קרב הארדנים, נרצחו 86 שבויי מלחמה מצבא ארצות הברית על ידי חיילים גרמנים מיחידת שריון של האס אס, שהייתה שייכת לדיוויזיית האס אס לייבשטנדרטה, ליד העיר הבלגית מלמדי (Malmedy) במה שנודע כ"טבח מלמדי".

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף שנת 1944 תכנן היטלר מתקפה בחזית המערבית. לפי תוכניתו, היה על כוח שריון של שלוש ארמיות לפרוץ את קו בעלות הברית בגזרת יער הארדנים ולהגיע עד אנטוורפן, שהייתה נמל האספקה העיקרי שלהם. הוא סבר שבעלות הברית יופתעו מעוצמת ההתקפה ויסכימו לחתום על שביתת נשק ואז להפנות את כוחם ביחד עם הגרמנים נגד הרוסים.

בתדריך שניתן למפקדים נאמר להם שהמתקפה אמורה להיות מהירה, יש להתקדם במהירות ולעקוף ריכוזי כוחות כדי לתפוס את הגשרים מעל נהר מז ולהשתלט על מצבורי דלק, על המתקפה להיות אכזרית כדי להפחיד את האויב ויש להימנע מלקיחת שבויים.

בראש המתקפה עמד גנרל גרד פון רונדשטט ובראש הארמייה הפורצת העיקרית, ארמיית הפאנצר ה-6 של האס אס, עמד הגנרל יוזף דיטריך. בראש אחת מיחידות השריון של הארמייה עמד אוברשטורמפיהרר יואכים פייפר.

למרות שהמודיעין הבריטי פיצח את צופן אניגמה ופענח את כל התשדורות הגרמניות וחיל האוויר של בעלות הברית היה בשליטה מוחלטת בחזית, לא נדלקה בשום מקום נורת אזהרה על המתקפה הגרמנית הממשמשת ובאה. היה זה אחד הכישלונות הצורבים של מודיעין בעלות הברית במלחמת העולם השנייה.

ההתקפה והטבח במלמדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתקפה של הגרמנים החלה בבוקר ה-16 בדצמבר 1944. בחזית הארדנים הוחזק קו בעלות הברית בכוחות דלילים. ההפתעה הייתה מוחלטת והפריצה הייתה מהירה. קשיי מזג האוויר מנעו כל פעולה נגד הגרמנים.

בשעות הצהריים של ה-17 בדצמבר 1944 הגיעה יחידת השריון של יואכים פייפר לצומת דרכים ליד הכפר בונייה, לא רחוק מעיר המחוז מלמדי. באותה שעה עברה בצומת יחידה אמריקאית של כ-30 כלי רכב. החיילים היו חמושים בנשק אישי בלבד. יחידתו של פייפר פתחה באש לכיוון הרכב הראשון והאחרון בשיירה ולחיילים לא נותר אלא להיכנע מיד.

האמריקאים הוצעדו לשדה סמוך ולפתע נפתחה עליהם אש. אחדים מהניצולים שהצליחו לברוח העידו כי שמעו את הפקודה: "!Macht alle kaputt" ("חסלו את כולם"). הגרמנים הרגו 86 חיילים אמריקאים ווידאו הריגה של הפצועים. הניצולים הבודדים הצליחו להגיע לקווי בעלות הברית ולבשר את הבשורה המרה. רגשות הנקמה גאו, וניתנה הוראה לא לקחת שבויים גרמנים.

האזור בו בוצע הטבח נכבש שוב רק ב-14 בינואר 1945. בגלל השלג והקרח נשתמרו הגופות במצב טוב ואפשר היה להיווכח כי הם נורו בראשם מטווח קרוב. דבר זה נגד את טענת הגרמנים כי הם פתחו באש לאחר שהשבויים ניסו להימלט.

משפט נאשמי טבח מלמדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבח במלמדי עורר סערה בארצות הברית. המשפט של נאשמי הטבח התנהל ממאי 1946 עד יוני 1946 כחלק ממשפטי דכאו. במשפט זה נשפטו 70 איש ובראשם יוזף (זפ) דיטריך ויואכים פייפר.

43 נידונו לעונש מוות, 22 נידונו למאסר עולם והיתר לתקופות מאסר קצרות יותר.

גזר הדין עורר תגובות נזעמות בגרמניה ובארצות הברית בטענה שהמשפט לא היה הוגן כלפי הנאשמים. אנשי קונגרס מהמערב התיכון בארצות הברית, בה היו קהילות גדולות של יוצאי גרמניה, פנו לבית הדין העליון. המקרה הובא גם לדיון בפני תת-ועדה של סנאט ארצות הברית בראשותו של הסנאטור ג'וזף מקארתי. הוא ניצל זאת כבמה לפרסומו הפוליטי וטען כי המשפט לא היה צודק.

עוד לפני התערבות הסנאט המתיק צבא ארצות הברית את עונשי המוות ומאסרי העולם. אף נאשם לא הוצא להורג. הנאשמים שוחררו בשנות ה-50 של המאה הקודמת. הנאשם האחרון ששוחרר היה יואכים פייפר, ששוחרר בדצמבר 1956.

הנקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייפר עבר בשנת 1972 לצרפת והתגורר בכפר הקטן טראווס בצפון צרפת. בגלל איומים שקיבל הוא שלח את אשתו לגרמניה בעוד הוא ממשיך להתגורר בצרפת ומגן על עצמו באקדח ובכלב שמירה. לפרנסתו עבד כמתרגם ספרי מלחמה מאנגלית לגרמנית.

בליל 14 ביולי 1976 הוא נרצח ובית העץ שלו הועלה באש. גופתו החרוכה הובאה לקבורה בגרמניה. ארגון בלתי ידוע בשם "הנוקמים" קיבל אחריות על הרצח. זהות הרוצחים לא נודעה אך הועלו חשדות כלפי אנשי רזיסטנס לשעבר או קומוניסטים. פייפר עסק באותה עת בכתיבת ספר על הטבח ומה שהתרחש בעקבותיו.

פייפר ומעשה הרצח שימשו השראה לדמותו של הגנרל טאנץ בספר ובסרט ליל הגנרלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]