רפאל איתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק ברמטכ"ל ומנהיג מפלגת צומת. אם התכוונתם למנהיג רשימת הגמלאים הישראלית, ראו רפי איתן.

רפאל איתן

תאריך לידה	11 בינואר 1929
תאריך פטירה	23 בנובמבר 2004
ממשלות	24, 27
כנסות	11, 12, 13, 14
סיעות	תחיה, צומת, הליכוד-גשר-צומת, ליכוד-צומת
תפקידים בולטים	שר החקלאות סגן ראש הממשלה שר לאיכות הסביבה רמטכ"ל

רפאל איתן ("רפול") (11 בינואר 1929 - 23 בנובמבר 2004), הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, ח"כ ושר בממשלת ישראל.

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו

נולד ב-1929 בתל עדשים, בן זקונים לאליהו ומרים איתן. אליהו היה מראשוני ארגון "השומר" ומרים נצר למשפחת סובותניקים [1]. חמשת אחיו ואחיותיו של רפאל איתן הם: שמואל, ניצב במשטרה, מתתיהו, חבר בארגון "ההגנה", יוסף (נפטר בהיותו תינוק), נחמה וציפורה.

רפאל איתן גדל במושב תל עדשים, שבו בילה את מרבית חייו. אביו, אליהו, הקנה לכל ילדיו חינוך נוקשה וקפדני תוך שימת דגש על משמעת - דבר אשר ליווה את רפול ואחיו לכל אורך חייהם. נטען לא אחת שהמקור למשמעת הקפדנית שאותה תבע רפול בהיותו רמטכ"ל נבעה מאותו חינוך שלו זכה בילדותו.

רפול נשא לאישה בראשונה את מרים, אם חמשת ילדיו: יוחנן, נפטר בהיותו ילד מהתקף אסטמה. יורם, טייס חיל האוויר, נהרג כאשר מטוסו התרסק בתאונה. שלוש בנותיו - רותי, גליה ונורית. בשנים האחרונות שלפני מותו התגרש מאשתו מרים ונשא לאשה את עפרה מאירסון.

[עריכה] שירותו הצבאי

כבוגר הפלמ"ח, השתתף איתן, עם פתיחת מלחמת העצמאות, בקרבות בחזית ירושלים ובקרב על מנזר סן סימון, שם נפצע מכדור בראשו. על לחימתו בפשיטה על משטרת כונתילה שבסיני בשנת 1955 קיבל את עיטור העוז - רפול הסתער בראש הלוחמים תוך טיפוס על צוק נישא ותלול מול אש האויב וחיסל עמדת ירי שהפריעה להתקדמות הלוחמים. במבצע קדש, עמד בראש גדוד הצנחנים 890, כאשר זה ביצע את הצניחה הקרבית הראשונה בתולדות צה"ל, במעבר המיתלה בחצי האי סיני ביום 29 באוקטובר 1956.

בשנות השישים עבר קורס טייס מקוצר על מטוסים קלים, כמו קצינים בכירים אחרים בצה"ל באותה תקופה.

במלחמת ששת הימים פיקד על חטיבת הצנחנים בקרבות ברצועת עזה, ואף נפצע בקרב. לאחר החלמתו מן הפציעה, התמנה איתן למפקד חטיבת הבקעה וניהל את הלחימה בטרור בגזרה זו, שכללה מרדפים אחר מסתננים.

ב-24 ביוני 1968 מונה אל"מ רפאל איתן לקצין צנחנים ראשי במקום אל"מ אהרון דוידי. בתפקידו זה היה מפקד מבצע תשורה, שכלל פשיטה על שדה התעופה הבינלאומי ביירות, והשמדת מטוסי נוסעים של חברות תעופה לבנוניות שהיו בו. ב-7 בינואר 1969 הוקמה מפקדת קצין צנחנים וחי"ר ראשית (קצח"ר) ורפאל איתן הועלה לדרגת תת-אלוף והוצב בראשה. לאחר מכן מונה למפקד אוגדה 36 - אוגדה סדירה ברמת הגולן, ובתפקיד זה היה בין האחראים לבלימת הכוח הסורי הפולש במלחמת יום הכיפורים. עם תום המלחמה מונה לאלוף פיקוד הצפון, ולאחר מכן באוגוסט 1977 לראש אג"מ. הוא מונה בהמלצת שר הביטחון עזר ויצמן לרמטכ"ל, ב-1 באפריל 1978, והחליף בתפקיד זה את מוטה גור.

[עריכה] כרמטכ"ל צה"ל

רפאל איתן
כינוי	רפוּ‏ל
השתייכות	פלמ"ח צבא הגנה לישראל
תקופת שירות	1948 - אפריל 1983
דרגה	רב אלוף
תפקידים צבאיים	מפקד חטיבת הצנחנים, קצין צנחנים וחי"ר ראשי, מפקד אוגדה 36, אלוף פיקוד הצפון, רמטכ"ל
מלחמות וקרבות	מלחמת העצמאות, מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, מבצע תשורה, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון
עיטורים	עיטור העוז
תפקידים אזרחיים	חבר כנסת, שר

כבר בתחילת שירותו בתפקיד הרמטכ"ל התבלט איתן בשורת צעדים בעלי משמעות סמלית, שנועדו כפי הנראה להכניס רוח של משמעת ויעילות לצבא שעדיין היה תחת הרושם הכבד של מלחמת יום הכיפורים. בין צעדים אלו ניתן למנות את ההוראה לחבוש את הכומתה על הראש, ההוראה לאסוף תרמילים משומשים לאחר מטווחי ירי, השוואת צבע מדי הבנות לזה של מדי הבנים, וקיצוץ משמעותי בלהקות הצבאיות, עד כדי ביטולן כמעט. כחלק מתפיסתו את תפקידי הצבא כחורגים מביטחון בלבד, דאג איתן לפיתוח פרויקט חיילי מקא"ם (שנודעו בכינוי "נערי רפול"), במסגרתו גויסו נערים משולי החברה במטרה לשלבם בחברה הישראלית [2]. במקביל, קיבל רפול את הצעת פרופסור פליקס דותן ופרופסור שאול יציב מן האוניברסיטה העברית להקים את תוכנית תלפיות, שמטרתה לשלב את בוגריה ביחידות מחקר ופיתוח בצה"ל ובתעשיות הביטחוניות.

כמפקד העליון של הצבא, המוסמך להעניק חנינות לחיילים, קיצר איתן, בצעד שנוי במחלוקת, את עונשם של שני חיילים שפגעו בערבים: סגן דניאל פינטו, חתנו של דני מט, שהורשע בהרג שבויים בלבנון, וישראל לדרמן, שהורשע ברצח פלסטיני בירושלים בהיותו חייל מילואים.

בשירותו כרמטכ"ל פיקד על פעולות הצבא ופריסתו מחדש במסגרת החזרת חצי האי סיני למצרים, ובין היתר על פינוי והריסת העיר ימית בסוף אפריל 1982.

ב-3 ביוני 1982 ניסה ארגונו של אבו נידאל להתנקש בשגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב. בתגובה הפציץ חיל האוויר מטרות של הפלסטינים בלבנון, ואלו הגיבו בירי על יישובי הצפון. ב-4 ביוני הורתה הממשלה על פתיחת "מבצע שלום הגליל", הוא מלחמת לבנון, שהחל ב-6 ביוני. מטרות המלחמה, שתכניותיה נוסחו זה מכבר תחת שמות הקוד "אורנים גדול" ו"אורנים קטן", היו סילוקה של הישות הפלסטינית המזוינת מגבול הצפון, והתחברות אל הפלנגות הנוצריות בראשות בשיר ג'ומייל, על מנת להשליט אותן על לבנון, ולהפוך אותה למדינה ידידותית לישראל. בפועל הייתה תוכנית זו רחוקה ממימוש. צה"ל הסתבך במלחמה קשה, שבה נהרגו מאות חיילים, תוך לחימה בשטח בנוי בערים, עימות חזיתי עם הצבא הסורי, מצור על ביירות, וכניסה לתוך פוליטיקה לבנונית מסובכת ובלתי צפויה.

הייתה זו מלחמה שבה לא הותקפה ישראל או הגיבה על איום קיומי, אלא פתחה בעימות יזום מתוך מטרה להשיג תוצאות מדיניות. תומכי המלחמה טוענים כי מלחמה זו הייתה נערכת במוקדם או במאוחר עקב התבססות אש"ף בלבנון והאיום הממשי שלו על יישובי הצפון, למרות הפסקת האש.

מבחינה צבאית היה לצבא הישג מרשים בהשמדת מערך טילי הנ"מ הסורים בלבנון בימים הראשונים של המלחמה, תחת פיקודו של מפקד חיל האוויר, האלוף דוד עברי. אך לאחר מכן אירעה שורת כשלים, אשר אחד החמורים ביניהם הוא הקרב בסולטן יעקוב. בתחילת המלחמה היה המסר שהגיע לציבור כי המדובר במבצע של "ארבעים ושמונה שעות", במהלכו ייכנס צה"ל למרחק של "ארבעים קילומטר". לאחר כניסת הצבא ללבנון, התמשכות המלחמה והעומק בלבנון אליו הגיעו הכוחות, איבדה המלחמה חלק ניכר מהתמיכה הציבורית, והחל גל של מחאה שהגיע לשיאו עם התפטרותו של אל"מ אלי גבע מתפקיד מפקד חטיבה. רפול היה מזוהה ציבורית ופוליטית עם המלחמה, אופן ביצועה ומטרותיה, על אף שכחייל, היה לכאורה מעבר לפוליטיקה.

האות הסופי לכשלונה היחסי של המלחמה היה רציחתו של בשיר ג'ומייל, שבעקבותיה נכנסו לוחמים נוצרים למחנות סברה ושתילה, ורצחו מאות פלסטינים. הייתה זו קריסתה של המדיניות שהובילה למלחמת לבנון. הזעם הציבורי על המלחמה ותוצאותיה, ועל מאות ההרוגים שגבתה, הוביל להפגנות המונים, ולקיטוב של ממש בין הימין והשמאל. לבסוף הוחלט, תחת לחץ ציבורי כבד למנות ועדת חקירה, היא ועדת כהן, לבדיקת האחראים לטבח בסברה ושתילה. ועדה זו נתנה את מסקנותיה ביום 7 בפברואר 1983, ואלו היו כי אמנם אין גורם ישראלי הנושא באחריות ישירה לטבח, שכן זה בוצע על ידי מיליציות נוצריות ללא השתתפות פעילה של צה"ל, אך אלו נכנסו למחנות הפליטים בידיעת הממשלה ובעידודו של הצבא. כן הוסקו מסקנות בנוגע לדיווח הלקוי של הדרג הצבאי בכל הרמות לדרג המדיני. בין המסקנות היו מסקנות אישיות חמורות כנגד רפאל איתן, אך בשל הזמן הקצר שנותר לו למילוי תפקידו, הומלץ שלא לנקוט כנגדו כל צעדים.

[עריכה] הכניסה לפוליטיקה

לאחר פרישתו מתפקידו באפריל 1983, והחלפתו על ידי רב אלוף משה לוי, נכנס איתן לפוליטיקה. זה מכבר הייתה לו תדמית של "הישראלי השורשי". בעל רקע חקלאי, בעל תחביבים כנגרות, ודאיה בדאון (רפול היה אף בעל רישיון טיס), ובמיוחד בשל האופן הישיר והמשובש לעתים בו הוא מתבטא, נמשכו חוגים רחבים בציבוריות הישראלית אל דמותו. כן, בלט בדאגתו לענינים אקולוגיים - ידועה קריאתו "להתקלח בזוגות" לשם חיסכון במים. האמין גם, כי על האזרח לקחת כמה שיותר יוזמה בנושאים שונים (למשל, להיות "פועל הניקיון" של סביבתו) וכי יש לצמצם ולפשט את הבירוקרטיה בישראל. בתחום הכלכלי דגל בכלכלת שוק.

טיפוסית היא התבטאותו ב-12 באפריל 1983 בועדת חוץ וביטחון של הכנסת לפיה יש להגיב לזריקת אבנים בכבישי יהודה ושומרון בתגובה ציונית הולמת של הקמת יישובים עד שהערבים יוכלו רק "להתרוצץ כמו ג'וקים מסוממים בבקבוק" [3]. בספטמבר 1990 אמר רפאל איתן בראיון את המשפט: "עונת המלפפונים??? הרי כל חקלאי יודע שמלפפון גדל במשך כל השנה". משפט זה הפך למשפט חביב מאוד בעולם הספורט הישראלי.

בתחילה היה פעיל במסגרת חוג רעיוני בתחיה ולאחר מכן במסגרת מפלגה עצמאית בשם צומת. רפול ייצג קו מדיני ימני נוקשה ובלתי מתפשר מחד, וליברליות בנושאים הנוגעים לדת ולמדינה מאידך. הוא נבחר לכנסת ה-11, ובכנסת ה-12 שימש בתפקיד שר החקלאות בין השנים 1990-1991.

בכנסת ה-13 הצליחה תנועת צומת להשיג הישג יוצא דופן של שמונה חברי כנסת. ההישג נבע בין השאר מהמיאוס מהמסגרות הפוליטיות הקיימות והתרגיל המסריח. פרט לרפאל איתן לא היו חברי סיעתו ידועים במיוחד בפעילות קודמת. רפאל איתן השאיר את תנועתו באופוזיציה ולא הצטרף לממשלתו של יצחק רבין, למרות שרבין הציע לו להצטרף ^[^{דרוש מקור}^]. איתן לא הצליח לשלוט בסיעתו החדשה, וחלק מאנשיה פרשו מהסיעה והקימו את סיעת יעוד שהצטרפה לממשלת יצחק רבין בינואר 1995.

בבחירות שהתקיימו בשנת 1996, שהיו לראשונה בחירות אישיות לראשות הממשלה, הייתה תמיכתו של רפול חשובה, שכן הבחירות הוכרעו לבסוף בהפרש של כאחוז מכלל הבוחרים. רפול החליט לרוץ עם מפלגת הליכוד, שרצה בבחירות אלו כתנועה מאוחדת עם מפלגתו "צומת" ו מפלגת גשר שבראשות דוד לוי. לאחר ניצחון בנימין נתניהו בבחירות, הובטח לו תפקיד השר לביטחון פנים, אך עקב חקירה פלילית שהתקיימה כנגדו על שימוש פוליטי בפרטים אישיים שהוצאו ממאגרים צבאיים, היה מנוע מלכהן בתפקיד זה (בסופו של דבר הוא הועמד לדין וזוכה). רפול קיבל את התפקיד של שר החקלאות ואיכות הסביבה, וכן מונה לסגן ראש הממשלה. הייתה זו תקופת כהונתו האחרונה בכנסת ובממשלה. השפעתו בתקופה זו הייתה שולית, והתמיכה הציבורית שלה זכה התמעטה והלכה. בבחירות בשנת 1999 רץ שוב באופן עצמאי, אך תנועתו לא עברה את אחוז החסימה.

[עריכה] הפרישה מהפוליטיקה ומותו

בבחירות לכנסת שהתקיימו בשנת 2003 התמודדה תנועה בשם "צומת החדשה" בראשות משה גרין, שקיבלה את ברכתו של איתן, אך הוא לא שב להתמודד, ולמעשה פרש מעסקי הציבור. גם התנועה לא נכנסה לכנסת וזכתה רק בכמה אלפים בודדים של קולות.

ב-23 בנובמבר 2004 הגיע כמדי בוקר בשלוש השנים האחרונות לחייו עם מכוניתו לנמל אשדוד, בתוקף תפקידו במנהלת "נמל היובל" (בה הועסק מטעם חברה פרטית) כאחראי על הקמת שובר הגלים במקום. הוא יצא ממכוניתו על מנת לבדוק את נזקי הסערה שהתחוללה במקום בלילה הקודם, ואז ככל הנראה פגע בו נחשול מים, העיפו לים והטביעו. גופתו נמשתה מהמים לאחר זמן קצר על ידי אנשי חיל הים, והוא נקבר ביום המחרת בתל עדשים. לאחר מותו נקרא הנמל על שמו.