משתמש:Ytulpan/טיוטה

אנדרה מרי אמפר
André-Marie Ampère

לידה	20 בינואר 1775
פטירה	10 ביוני 1836 (בגיל 61)
ענף מדעי	פיזיקה
מקום מגורים	צרפת
פרסים והוקרה	יחידת המידה לזרם חשמלי נקראת אמפר על שמו
תרומות עיקריות
ניסוח התאוריה המתמטית הראשונה בתחום האלקטרומגנטיקה. גילוי חוק אמפר.

אַנְדְרֶה-מָרִי אַמְפֶר (בצרפתית: André-Marie Ampère) ‏(20 בינואר 1775 - 10 ביוני 1836) היה פיזיקאי ומתמטיקא צרפתי ממיסדי מדע החשמל והמגנטיות. אמפר גילה שמגנטיות יכולה להיווצר על ידי זרם חשמלי וניסח את התאוריה המתמטית הראשונה בתחום האלקטרומגנטיות, וכונה על ידי מקסוול כ-"ניוטון של תורת החשמל".הוא הציע הסבר לתופעות המגנטיות בחומר, והיה מעורב בגילויים רבים בכימיה כגון קבוע אבוגדרו, היסודות פלואור, כלור ויוד. אמפר המציא שיטה לארגון היסודות הכימיים שנים רבות לפני מנדלייב, וגם הציע את קיום חלקיק האלקטרון. בנוסף היה פעיל בתחומי תורת ההסתברות והפילוסופיה של המדע.

קורות חייו

אנדרה-מרי אמפר נולד למשפחה אמידה בליון ב-20 בינואר 1775. אביו, ז'אן ז'אק, היה איש עסקים ואמו הייתה בת לסוחרי משי, ואשה אדוקה באמונתה. כשנולד, הייתה לו כבר אחות גדולה ממנו בשנתיים, אנטואנט. בהיותו בן 5, בעקבות שיפור במצב הכלכלי, והעובדה שעסקיו של אביו הצריכו רק נוכחות מוגבלת בעיר ,משפחתו קנתה אחוזה ועברה לפולמיה, כפר קטן, כ-10 ק"מ מליון. כעבור שלוש שנים, נולדה גם אחותו הקטנה.

אביו היה ממעריציו של רוסו ושל שיטות החינוך שתוארו בספרו אמיל. הוא החליט לחנך את בנו בעצמו, על ידי חשיפתו לספריה הגדולה שהייתה בביתם, אך לא כוון אותו לכוון מסויים. "אבי לעולם לא דרש ממני ללמוד דבר-מה, אולם נטע בי כמיהה עצומה לידע. לפני שלמדתי לקרוא, ההנאה הגדולה ביותר הייתה להקשיב לקטעים מה- ”היסטוריה של הטבע“ של דה-בופון. לא הרפתי מהדרישה שיקרא לי על חקר של חיות וציפורים" כתב מאוחר יותר בזכרונותיו.

למרות היותו תוצר מובהק של עידן הנאורות, אמפר לא דחה את הכנסיה ונותר קתולי מאמין עד לסוף חייו.

בהיותו בן 12, אמפר התחיל לימודי מתמטיקה בעזרת ספרים מספריית אביו וכתב מאמר על חתכים קוניים ששלח לאקדמיה של ליון. אמנם המאמר נדחה, אך אביו תמך בעיסוק זה ושלח את אמפר ללמוד חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי אצל דָבּוֹּרוֹן. כאשר זה דרש ממנו ללמוד גם את כתבי ברנולי והויגנס שהיו בנמצא רק בלטינית. לשם כך אביו לימד אותו לטינית. בסמוך לכך, אמפר נכח בכמה הרצאות על פיזיקה בקולז' דה ליון והתחיל ללמוד במקביל גם פיזיקה.

המהפיכה הצרפתית

השנתיים הראשונות של המהפיכה היו יחסית רגועות בכפר פולמיה. ז'אן ז'אק איבד את משרתו כעוזר האדמיניסטרטיבי לאציל המקומי. למזל היה לו הדבר, כי האציל נרצח על ידי האיכרים בצורה זוועתית. הוא תמך בעקרונות המהפיכה, אך לא בשיטות האלימות שלה. לבקשת השלטונות בליון, הוא קיבל שם תפקיד של שופט שלום ומזכיר בית המשפט של המשטרה. תפקידים אלו יסבכו אותו באלימות עתידית של המאבקים בין המהפכנים.

בינתיים הראשון בסדרת אסונות התרחש במשפחת אמפר. אחותו הבכירה של אנדרה נפטרה במרץ 1792 בגיל 20. היא הייתה בת הלוויה הקבועה של אנדרה בצעירותו, והוא התאבל עליה שנים רבות בכותבו שירים מוקדשים לה.

אסון נוסף התרחש לאביו בליון. פרצה מלחמת אזרחים בין הסיעה הזירונדינית המתונה יותר ששיתפה פעולה עם שלטונות ליון לבין היעקובינים הקיצוניים בהנהגת מרי ז'וזף שליה. שליה נעצר, נשפט למוות והוצא להורג למחרת. לאביו של אמפר היה רק חלק במעצרו, אך לא במשפט. בעקבות הוצאת שליה להורג, ליון הוגדרה על יד המהפכנים כעיר מורדת וצבא נשלח מפריז. לאחר מצור בן חודשיים, נכבשה ליון על ידי הכוחות המהפכניים. ז'אן ז'אק נעצר מייד ולאחר חודש וחצי נשפט במעין משפט שדה באשמת "הוצאת צו המעצר לשליה", נמצא אשם והוצא להורג ב-24 לנובמבר 1793.

לידיעה של מותו של אביו הייתה השפעה קשה ביותר על אנדרה. הוא הסתגר לחלוטין, נכנס לדכאון עמו, והפסיק לעסוק במתמטיקה. הוא נרפא חלקית רק כעבור שנה וחצי.

חיים בוגרים

כאשר אמפר המשיך להבריא מהמשבר שהיה נתון בו מאז הוצאת אביו להורג, הוא עסק יותר בתחומי מדעי הרוח. הוא התחיל פרויקט כתיבה שאפתני בשם "אמריסיד" שבו, במסורת הרומנטית מאותה תקופה, הוא מתאר את קולומבוס כמחריב של הגן עדן הקדמוני האמריקאי על ידי חינוך הילידים את חוקי המערב.

בסביבות 1795, אמפר הזניח את פרוייקט הכתיבה וחזר ללמד חבר וותיק מתמטיקה ופיזיקה. הוא התחיל להתעניין גם באסטרונומיה והשווה את תצפיותיו עם הערכים הידועים באותה תקופה. אמפר בחן את שיטות הפתרון לבעיית שלושת הגופים והגיע למסקנה שלא ניתן לשפר את שיטות הקירוב הידועות באותו זמן.

ב-1796 אמפר התחיל לחזר אחרי בחורה מבוגרת ממנו במקצת מהישוב הסמוך, ז'ולי. ז'ולי הייתה בת לסוחר משי מצליח מליון, כפי שהיה אביו של אמפר. הם התחתנו 3 שנים אח"כ.

מצבו הכלכלי של אמפר לא היה מזהיר, בעיקר בגלל שרוב רכוש אביו נלקח ממנו על ידי המדינה. אביה של ז'ולי נפטר ולאמפר לא היו נטיות של סוחר או בעל עסקים. לכן, בעידוד ועזרה של משפחתה של ז'ולי, הוא התחיל ללמד בני אצולה בליון לימודי פיזיקה ומתמטיקה. הוא נחל הצלחה לא מבוטלת בכך.

באוגוסט 1799 אמפר וז'ולי נישאו. כעבור שנה נולד להם בן, שניתן לו השם ז'אן-ז'אק לזכר האב, אבל גם לאות הערכה לז'אן-ז'אק רוסו. בפברואר 1802, אמפר עזב את ליון כדי לשמש מורה למתימטיקה ופיזיקה בבית-ספר בבורג-אן-ברס, עיירה מרוחקת כ-60 ק"מ מליון. משרה זו הוותה שיפור בפרנסתם, וסיכוי להתקדם בבתי הספר שהוקמו אז על-ידי נפוליאון.

סמוך אחרי לידת בנו, ז'ולי חלתה במחלה שהביאה למותה ב-1803, אולם, למרות הקשיים, אמפר פירסם ב-1802 מאמר בתורת ההסתברות וב-1803 מאמר בחשבון וריאציות. עבודות אלו משכו את תשומת הלב של ללנד, לפלס ודלאמבר וכך הומלץ למשרה בכירה יותר, כפרופסור בתיכון ליון. אולם זמן קצר לפני כניסתו לתפקיד, אשתו ז'ולי נפטרה, ואמפר בחר להימלט מזכרון האסונות שפקדו אותו באיזור ליון. הוא קיבל משרה של מתרגל באקול פוליטקניק בפריז ועבר לשם.

חייו האישיים בפריז

אמפר לא היה מאושר יותר בפריז. הוא היה בודד ובהמלצת חבר הכיר גברת בשם פוטו (Potot), והציע לה להתחתן איתה. אולם אביה דרש בתמורה את כל הכסף שנותר לו. לאחר החתונה, מסתבר שגברת פוטו לא מעוניינת בילדים ולא רוצה כל מגע עם אמפר. איכשהו הוא מצליח להכניס אותה להריון ואז הפוטואים מגרשים אותו מהבית. כעבור  הזמן המתאים מודיעים לו שיש לו ילדה. הם מתגרשים, הפוטואים מעבירים לו את הילדה ואמא שלו ודודתו מגיעים מהכפר שלהם לטפל בה. כעבור 20 שנים הבת תתחתן עם קצין מצבא נפוליאון שיסתבר שהוא אלים, שיכור ומהמר, ושבילה זמן רב במוסדות גמילה.

בנו, ז'אן ז'אק, הצליח מאד בחייו המקצועיים. הוא היה היסטוריון, סופר וחוקר ארצות. היה חבר בקולז' דה פראנס, האקדמיה לספרות יפה, ובאקדמיה הצרפתית. אולם לא התחתן מעולם, לא היו לו ילדים וחי כעשרים שנה בהשפעתה של אשת החברה המפורסמת גב' רקמיה.

קרנו המקצועית של אמפר עלתה, הוא מונה ב-1809 כפרופסור למכניקה ואנליזה באקול פוליטקניק. ב-1814 אמפר נבחר לקתדרת הגאומטריה באקדמיה הצרפתית, בשנים 1819 ו-1820 לימד פילוסופיה בסורבון. ב-1824 נבחר לקתדרת הפיזיקה בקולז' דה פראנס. ב-1827 נבחר כחבר החברה המלכותית האנגלית וב-1828כחבר האקדמיה המלכותית השוודית.

במקביל הוא שימש כמפקח כללי של אוניברסיטת פריז (סורבון) והיה מתפקידו לבקר תיכונים ברחבי צרפת בחודשי הקיץ. הוא נפטר באחד הביקורות האלה במרסיי בשנת 1836, ונקבר שם באדישות כללית

כמפקח באוניברסיטה האימפריאלית, וכעבור זמן קצר כמפקח כללי. ב-1814 הוא נבחר כחבר המחלקה למתמטיקה של המכון האימפריאלי. ב 1815 מונה כפרופסור מלא באקול פוליטקניק, ב-1819 העביר קורס בפילוסופיה באוניברסיטת פריז ומונה שם כפרופסור חבר באסטרונומיה.

תרומה מדעית

אלקטרודינמיקה

לאמפר היו תרומות במספר מדעים ובפילוסופיה, אולם הוא ידוע בעיקר כמייסד מדע האלקטרודינמיקה ומן הראוי להתחיל בכך. בשנת 1820 כריסטיאן ארסטד גילה שכאשר מניחים מצפן ליד חוט שמעביר חשמל, המחט של המצפן מוסטת. פרנסואה אראגו דווח על גילויו של ארסטד בספטמבר 1820 בפני חברי האקדמיה שקיבלו גילוי זה בסקפטיות רבה ובחוסר אמון; הרי קולון הגדול הוכיח לכל עוד בבשנות ה-80 של המאה ה-18 שלא יכול להיות קשר כלשהו בין חשמל למגנטיות. אמפר קיבל גילוי זה ללא פיקפוק רב. הוא הבין שארסטד לא החשיב נכון את השפעת מגנטיות כדור הארץ ובנה מכשיר ניסוו שנטרל השפעה זו ויכול היה למדוד את הכוח המופעל שנובע מהזרם החשמלי בלבד.עם מכשיר זה, שאמפר קרא לו גלוונומטר, הוא יכול היה למפות את השדה המגנטי בסביבת תיל מוליך חשמל. אמפר הסיק שהאינטרקציה היסודית באלקטרומגנטיות היא הכוח הפועל בין שני חוטים מקבילים המועבירים זרמים חשמליים.בזכות יכולתו המתמטית הוא גם חישב את הכוח בין חוטים המסודרים בסליל. אמפר הציג את הניסוים והתאוריה שלו בשלוש הרצאות במרווחים של שבוע בין אחד לשני, כל זה שבועיים בלבד אחרי הצגת אראגו את גילויי אורסטד. בעצם אמפר הציג תזה לפיה מגנטיות היא חשמל בתנוע.

אמפר כעת ביקש להבחין בין כוח אלקטרוסטטי, כפי שהוא כינה את כוח המשיכה/דחיה של נוזלים חשמליים במנוחה, לבין כוח אלקטרודינמי שאופיני לנוזלים חשמליים בתנועה בתוך מוליך. כאן המקום לציין שאמפר תמך בגישת שני סוגים של נוזלים חשמליים (חיובי ושלילי) שנעים בכוונים מנוגדים, אולם היו כאלה, למשל בנג'מין פרנקלין שתמכו בגישת החשמל כנוזל יחיד הזורם ממקום בו יש עודף למקום שבו יש מחסור.

אמפר החשיב את כוון זרימת החשמל ככוון תנועתו של הנוזל החיובי, והגדיר חוק פשוט שקובע את כוון סטיתו של מחט מגנטית - חוק הבחור הקטן.

ב-25 לספטמבר 1820, אמפר הדגים באקדמיה הצרפתית את התופעה של שקילות בין זרם חשמלי לבין מגנט קבוע בעזרת סלילים שניתן היה להחליפם במגנטים ולקבל אות אותן תופעות. בעיניו זו הייתה הוכחה לתאוריה שהמגנטיות בחומרים נובעת מזרמים חשמליים פנימיים לחומרת במישור מאונך לציר המגנט. סליל שמתנהג כונה על-ידו סולנואיד.

הביקורת של פראדיי

למרות שפראדיי היה צעיר מאמפר ב-15 שנים, בעל מעמד נחות ממנו בהרבה במדע וחסר ידע מתמטי מעמיק, הוא היה בין הנסיינים הגדולים של התקופה ובעל מזג של חקירה אמפירית וספקנית יותר מאשר תאורטיקן כמו אמפר. בשנים 1821-1822 הוא פירסם ביקורת אנונימית "סקיצה היסטורית של האלקטרו מגנטיות" בה תקף באופן כללי שיטות מחקר בהם בניית תאוריה מוקדם מידי משטה בחוקרים ומעוותת את ממצאיהם. הנושא שבחר בו להדגים את גישתו הספקנית הייתה המדע הצעיר של האלקטרודינמיקה. הוא התייחס ברצינות רק לניצני התאוריה של אמפר בשבחו אותו באופן כללי אבל ביקר את הנקודות הבאות: הזרמים הנגדיים שמתנגשים בחוט, בעוד שבמקומות אחרים אצל אמפר החשמל זורם רק בכוון אחד; ההנחה שזרם חשמלי הכרחי למגנטיות ולכן בהנחה של ה זרמים המעגליים במגנטים; ובאופן כללי התנגד לשפע ההנחות הבלתי מבוססות. אמפר כנראה לא קרא את הביקורת הזו, ההתכתבות בינהם החלה אחרי המאמר (החתום הפעם) בו פרדיי תאר את הניסוי הסיבוב האלקטרומגנטי.

פרדיי תקף את גישת הכוח המרכזי של אמפר ותמך במבנה כוח מגנטי מעגלי וגם הצביע על מספר הבדלים בין סלילים למגנטים קבועים שאמורים היו להיות זהים בהתנהגותם לפי אמפר. הוא דרש הוכחה ישירה ל-"זרמים המולקולריים" שגורמים למגנטיות של מגנט קבוע, ולא על-ידי מגנטיות.

בין השנים 1820 ו 1822 אמפר נאלץ לשנות כמה פעמים את ההסברים התאורטיים של התופעות. הוא טעה כאשר לא היה מוכן לשקול את הכוון השני של השקילות החשמלית-מגנטית: יצירת כוח חשמלי על ידי שינויים בשדה המגנטי, למרות שבניסוייו היו תופעות מעין אילה שהזניח או לא קיבל. ההשראות האלקטרומגנטית התגלתה ב 1831 על ידי פאראדיי. אמפר אומנם טען (ודי בצדק) שהיה זה הוא שגילה את ההשראות אך לא פירסם על כך מאמר. למעשה הוא צפה בתופעה, אך לא הבין אותה כהלכה.

האירגון הסופי של התאוריה

אמפר שינה עכשיו גישה. הוא וויתר על ניחושים פרועים ולא מבוססים - אם כי מבריקים לעתים - והתרכז בביסוס הגישה המתמטית לאקטרודינמיקה. לעבודה של הסדרת התאוריה, והמבנה החישובי שלה הוא נצרך לכמה שנים, בהם היה טרוד בבעיות בריאותיות ומקצועיות. הוא פרסם את העבודתו המלאה ב- "חיבור על התורה המתמטית של תופעות אלקטרודינמיות, שהוסקו באופן ניסויי" (1826). נחזור על המסקנות העיקריות שלו המסכמים את הספר:

1. שני זרמים חשמליים גורמים לפעולת משיכה כשנעים באותו כוון במקבילי; הם דוחים אחד את השני כשנעים במקביל אך בכוונים מנוגדים.
2. משיכה או דחייה זו שונים לחלוטין מהכוחות המופעלים על ידי חשמל סטטי.
3. מגנט הוא אך אוסף של זרמים חשמליים הנוצרים על-ידי חלקיקי הברזל באופן דומה לסוללה חשמלית.
4. אין הבדל בין שני הקטבים של מגנט למעט כך שאחד משמאל ואחד מימין לזרמים הפנימיים הגורמים למגנטיות.

עבודה זו זיכתה אותו באמירתו של מקסוול:

"החקירה הניסויית שבאמצעותה הקים אמפר את חוק הפעולה המכנית בין זרמים חשמליים היא אחד ההישגים המבריקים ביותר במדע. כל התיאוריה והניסוי, נראים כאילו זינקו, מלאים וחמושים, ממוחו של "ניוטון החשמל". הוא מושלם בצורתו, ולא ניתנת לתקיפה בדיוק שלה, והיא מסכמת בנוסחה מתוכה ניתן להסיק את כל התופעות, ואשר חייבת תמיד להישאר הנוסחה היסודית של האלקטר דינמיקה."

ג'יימס קלרק מקסוול - חשמל ומגנטיות (1873)

כימיה וכימיה פיזיקלית

בשני מאמרים - בשנים 1832 ו-1835, אמפר דן בתאוריה שנשקלה באותן ימים של התייחסות לחום כגל במקום תאוריית הקלוריק. הוא הבחין במתמטיקה השונה לגמרי שמתארת את התופעות הנ"ל (משוואה דיפרנציאלית מדרגה שניה לגבי גלים, משואה דרגה ראשונה לפי פרנל) וניסה להתאים אחד לשניה. הוא השתמש בגישה של שימור האנרגיה (vis viva) על ידי הבחנה בין תנועות האטומים לתנועות המולקולות. הוא ייחס למולקולות את תנועת הקול ואילו לאטומים את תנועת האור והחום.

ב-1815 אמפר ניסה לתת הסבר פיזיקלי לחוק בויל-מריוט. הוא טען לקיום 3 סוגי כוחות בין חלקיקי חומר: הלחץ, קלוריק (דחיה) וכוחות משיכה או דחיה שתלויים בחומרים השונים. הכוח הספציפי לכל חומר בא לידי ביטוי בטווחים קצרים ביותר, ולא כאשר החומרים בצורת גז. גישה זו לא הניחה פיזור מהירויות של מולקולות הגז, אולם אם בחישובי מקסול-בולצמן מניחים שלכל המולקולות אותה מהירות, התוצאה הסופית זהה, וזו הייתה גם התוצאה של אמפר. הוא גם גילה את היחס הקבוע בין מספר החלקיקים בגז מסוים והנפח שלו בטמפרטורה קבועה (מבלי שידע שאבוגדרו מצא אותו חוק שלוש שנים קודם לכך).

ב-1816 אמפר עבד תקופה לא קצרה על תאוריה גיאומטרית של הרכבים כימיים, עבודה שהציג אותה לברטולה. בתאוריה זו נמצאו בעיות רבות והיא לא פורסמה.

אמפר תרם רבות בגילוי היסודות ההלוגניים כלור, פלואור ויוד.

פילוסופיה, מטפיזיקה, מיון מדעים

אמפר היה קתולי מאמין וכל חייו ניסה לשלב את אמונתו עם המדע. הפילוסופיה הרווחת בקרב האינטלקטואלים בני זמנו הייתה של קונדיאק ותלמידיו, שכונו "האידאולוגים" על ידי נפולאון. קבוצה זו האמינה שרק התחושות אמיתיות, ואילו המציאות החומרית וקיום האלוהים נתונים בספק. עמדה זו היתה לצנינים בעיני אמפר, והוא חיפש אלטרנטיבה. היה בין הראשונים שגילה את קאנט בצרפת, ולמרות שלפיו ניתן היה לשמור על אמונה באלוהים, אמפר הרגיש שההתייחסות של קאנט למרחב, זמן וסיבתיות גורמים לספקנות ביחס לקיום מציאות אובייקטיבית ברמה הכי בסיסית. כפי שאמפר פירש את קאנט, מרחב וזמן היו סוגות סובייקטיביות להבנה האנושית ואמפר כמתמטיקאי לא יכול היה לקבל זאת.

לכן הוא בנה את הפילוסופיה של עצמו. הוא התחיל מהרעיונות של מיין דה בירן התנגד לגישתו של יום שסיבתיות היא פשוט אוסף אירועים עוקבים בזמן. הוא בנה טיעון שסיבה מסבירה תוצאה והיא לא רק קודמת בזמן, על ידי דוגמה של תנועת יד. אני רוצה להזיז את היד, אני מודע לרצון שלי: לכן היד זזה. אמפר השתמש בדוגמה זו גם להוכיח קיום של עולם חיצוני: אם היד לא יכולה לזוז מכיוון שהיא תפוסה על ידי חפץ כלשהו, אזי אדם נהיה מודע לכוחות מחוץ לשליטתו. זאת ועוד, דוגמה זו מוכיחה את הקיום של החומר מכיוון שסיבה חיצונית זו חייבת להיות בלתי תלויה בתחושתינו אותה.

בעזרת טיעונים דומים אמפר הוכיח גם את קיום הנשמה ואת קיומו של האל.

גישה זו אפשרה לו לקבל גם את קיומו של האל וגם קיומה של מציאות אובייקטיבית. ההשפעה של קאנט עליו הייתה רבה, ולכן חילק אמפר את הידע לשתי רמות, התופעות (phenomena) שנגישים לנו דרך החושים והדברים כשלעצמם (noumena) העובדות האוביקטיביות שאינם נגישים לנו ישירות. ה-noumena ידועים לנו על ידי הפעילות השכלית, שמניחה קיום גורמים חומריים שתכונותיהם יכולים להסביר תופעות. אנו גם יכולים לדעת מה היחסים בין שתי הקטגוריות האלו.

בהשתמש ברעיונות אלה, אמפר כתב ב-1834 ספר על פילוסופיית המדע "Essai sur la phylosophie des sciences" , שהוא החשיב כהישג הגדול בחייו. הוא מחלק את המדעים לפי תופעות, סיבות נואומניות והקשר בינהם. קרוב למותו ובספרו הוא טוען ששיטה זו מתאימה לכל המדעים ולכן משקפת את האמת.

ראו גם

• יחידות מידה על שם אישים

קישורים חיצוניים

André-Marie Ampère: Enlightenment and Electrodynamics

(André-Marie Ampère et Jean-Jacques Ampère Correspondance et souvenirs (de 1805 à 1864

הערות שוליים

קטגוריה:חברי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים קטגוריה:פיזיקאים צרפתים קטגוריה:סגל קולז' דה פראנס קטגוריה:חברי האקדמיה הצרפתית למדעים קטגוריה:בוגרי אקול פוליטקניק קטגוריה:סגל אקול פוליטקניק קטגוריה:אישים שהונצחו על מגדל אייפל קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי צרפת קטגוריה:אישים שעל שמם יחידות מידה קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות של מונמארטר קטגוריה:נפטרים ב-1836