מייקל פאראדיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מייקל פאראדיי
Michael Faraday
1791 –‏ 1867
M Faraday Th Phillips oil 1842.jpg
תרומות עיקריות
גילה את ההשראה האלקטרומגנטית, גילה חומרים כימיים כבנזין, המציא את שיטת מספרי החמצון וחקר הפיכת גזים לנוזלים. גילה את חוקי האלקטרוליזה ועזר לטביעת המונחים אנודה, קתודה, אלקטרודה ויון.

מייקל פאראדיי (אנגלית: Michael Faraday)‏ (22 בספטמבר 1791 - 25 באוגוסט 1867) היה פיזיקאי וכימאי בריטי אשר תרם רבות לתחומי האלקטרומגנטיות והאלקטרוכימיה, ניסח את חוק פאראדיי והמציא את מבער בונזן.

פאראדיי נחשב לאחד מהמדענים הגדולים בהיסטוריה, ויש המתייחסים אליו כאל עורך הניסויים הגדול ביותר בתולדות המחקר המדעי. הפיכת החשמל למקור אנרגיה נפוץ וחיוני היא בעיקר תוצאה של פועלו.

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייקל פאראדיי נולד למשפחה ענייה בלונדון. את השכלתו רכש באופן עצמאי. בגיל ארבע-עשרה הפך לשוליה אצל ג'ורג' ריבו, כורך ומוכר ספרים, ובמהלך שבע שנות התמחותו קרא ספרים רבים, והחל להתעניין במדע. בסיועו של אחיו הבכור, רוברט, נרשם לשיעורים פרטיים במדעי הטבע אצל ג'ון טייטום, ושם רכש לא רק ידע נוסף אלא גם קשרים עם חובבי-מדע אחרים.

קשריו אלה הביאו אותו בגיל עשרים להרצאות של המדען הנודע האמפרי דייווי, חבר החברה המלכותית. פאראדיי גילה בהן עניין רב. הוא ניסה לפנות לג'וזף בנקס, נשיא החברה המלכותית דאז, ולבקש עבודה כמדען, אך פנייתו לא נענתה. פאראדיי לא ויתר, ושלח הישר להאמפרי דייווי כמה הערות שרשם בהרצאותיו. דייווי השיב לו והזמין אותו להיפגש עמו. בפגישתם התרשם דייווי מפאראדיי, אך יעץ לו להתמיד בעבודתו ככורך ספרים, באמרו "עריצה היא העבודה המדעית, ומבחינה כספית אין גמול רב למשרתיה". זמן קצר לאחר הפגישה פוטר עוזרו של דייווי משום שהסתבך בתגרות. דייווי כתב שוב לפאראדיי, והזמין אותו לעבוד כעוזרו.

פאראדיי היה כעת עוזרו של אחד מבכירי המדענים באגודה המלכותית, אך החברה האנגלית דאז הייתה חברה מעמדית, ופאראדיי לא נחשב לג'נטלמן: נאמר כי אשתו של דייווי, למשל, התייחסה אליו כאל נחות מהם.

הישגיו המדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו החשובה ביותר הייתה בנושא החשמל. ב-1821, זמן קצר לאחר שהפיזיקאי הדני הנס כריסטיאן ארסטד גילה את תופעת האלקטרומגנטיות, ניסו דייווי וויליאם הייד וולאסטון לתכנן מנוע חשמלי, אך נכשלו. פאראדיי, שדן בבעיה עם השניים, המשיך ובנה שני מתקנים המפיקים מה שכונה בפיו "סיבוב אלקטרומגנטי": תנועה מעגלית מתמדת הנובעת מהכוח המגנטי המעגלי סביב תיל. תיל המונח בתוך אגן של כספית אשר בו נמצא מגנט, יסתובב סביב המגנט כאשר יוטען בחשמל מסוללה כימית. ניסויים והמצאות אלה הם הבסיס לטכנולוגיה האלקטרומגנטית המודרנית. פאראדיי פרסם את תוצאות מחקרו מבלי לציין את תרומתם של וולאסטון ודייווי. הפולמוס שהתעורר בשל כך גרם לו לפרוש ממחקר אלקטרומגנטי למספר שנים.

עשר שנים לאחר מכן, ב-1831, החל בסדרת הניסויים הגדולה שלו, שבה גילה את ההשראה האלקטרומגנטית, בעקבות עבודתו של אנדרה מרי אמפר. הוא גילה שאם מזיזים מגנט דרך סליל תיל, נוצר זרם חשמלי בתיל. ניסויים אלה הראו כיצד מגנטיות יוצרת זרם חשמלי. פאראדיי השתמש בעיקרון זה כדי לבנות את הדינמו החשמלי הראשון, אב הטיפוס של הגנרטורים המודרניים.

פאראדיי העלה את ההשערה כי הכוחות האלקטרומגנטיים נמשכים גם בחלל הריק שסביב המוליך, אך לא השלים את חקר השערתו זו. הדימוי הניסיוני שלו, אודות "קווי זרם הנובעים מגופים טעונים", נוסח באופן מתמטי בחוק פאראדיי (שמאוחר יותר הוכלל במשוואות מקסוול, שהתפתחו להכללה המוכרת כיום כתורת השדות).

פאראדיי עסק גם בכימיה; הוא גילה חומרים כימיים כבנזן, המציא את שיטת מספרי החמצון וחקר הפיכת גזים לנוזלים. הוא גילה את חוקי האלקטרוליזה ועזר לטביעת המונחים אנודה, קתודה, אלקטרודה ויון.

ב-1845 גילה שתי תופעות הקשורות למגנטיות: את הדיאמגנטיות, הנגרמת מהשפעת שדה מגנטי על סוגים מסוימים של חומרים, ואת אפקט פאראדיי, שבו מישור הקיטוב של אור מקוטב לינארית העובר דרך חומרים מסוימים, יכול להסתובב בנוכחות שדה מגנטי המקביל לכיוון התקדמות הגל. בכך הראה כי קיים קשר בין אור לשדה מגנטי. על גילוי זה זכה במדליית רמפורד בשנת 1846.

במחקרו על חשמל סטטי גילה פאראדיי כי המטען מצוי רק בצד החיצוני של מוליך טעון, וכי למטען חיצוני אין כל השפעה על עצמים המוקפים מכל עבר על ידי מוליך. בתוצר ההגנה הזה נעשה שימוש במה שמכונה כיום כלוב פאראדיי. עוד נקראת על שמו יחידת-המידה הסטנדרטית לקיבול חשמלי, הפאראד.

פאראדיי העביר סדרת הרצאות מוצלחת על טיבן הכימי והפיזי של להבות במכון המלכותי, שכותרתן הייתה "טבעו של נר". סדרה זו היא מקורן של ההרצאות לקהל צעיר אשר עדיין נערכות במוסד לכבוד חג המולד בכל שנה.

פאראדיי נודע בניסויים המבריקים שתכנן וביצע, אך לא הייתה לו השכלה מתמטית טובה. הוא נחשב לצנוע, תכונה שבאה לידי ביטוי כאשר סירב לקבל תואר אבירות וכן לתפקיד נשיא החברה המלכותית שהוצעו לו. הוא היה נוצרי אדוק, וחיבר כמה דרשות מרשימות. תמונתו מופיעה על שטר בריטי של 20 ליש"ט. פאראדיי נפטר בביתו שבפרבר המפטון קורט בלונדון, ב-25 באוגוסט 1867. הוא הותיר אחריו אישה, אך לא ילדים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מייקל פאראדיי בוויקישיתוף