עידן הנאורות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
היסטוריה של הפילוסופיה המערבית

Sanzio 01 cropped.png

ראו גם:

עידן הנאורות או עידן האורותאנגלית: Age of Enlightenment) הוא כינוי לתנועה אינטלקטואלית באירופה, ששמה לעצמה למטרה לבסס מוסר, אסתטיקה וידע הנשענים על רציונליות והנחת יסוד לוגוצנטרית. מנהיגי התנועה ראו בעצמם אליטה אמיצה של אינטלקטואלים המובילים את העולם לעבר קידמה מתוך תקופה ארוכה של חוסר רציונליות, חוסר בגרות ועריצות, שהחלה בתקופת ימי הביניים, אותה כינו העת החשוכה. התנועה סיפקה את הבסיס הפילוסופי למהפכה האמריקאית ולמהפכה הצרפתית, כמו גם לעליית הקפיטליזם והבורגנות.

יוצא מכך כי דגש עיקרי של עידן הנאורות הינו עיסוק במה שמכונה היום פילוסופיה פוליטית. בתקופה זאת פעלו זה לצד זה הוגים שתמכו באבסולוטיזם נאור, דוגמת וולטר, שמרנים כאדמונד ברק שהאמינו כי דרכי הממשל המסורתיות הן העדיפות ופילוסופים רדיקאליים כרוסו, שהציגו מודלים מהפכניים של חברה אזרחית שאיננה כפופה למוסדות המונרכיה והדת (ר' האמנה החברתית). חובה לציין בהקשר זה את פועלו של מונטסקייה, שרעיון הפרדת הרשויות שלו פורסם במהלך עידן הנאורות והפך במרוצת הזמן לאבן יסוד של המשטר הדמוקרטי המודרני. הוגה מרכזי נוסף של התקופה היה אדם סמית', פילוסוף שעסק בשאלות של מוסר וניסח לאורן את אחת התורות הכלכליות המשפיעות בכל הזמנים (ר' עושר העמים). חיבור זה השפיע - בין השאר - השפעה מכרעת על תחומי עיסוקה של הפילוסופיה הפוליטית, שכן הוא קידם שיטה לפיה עושרו של עם לא מוערך לפי גודל אוצרו של מלך או לפי קנה מידה רוחני-דתי, אלא לפי רמת חייהם ותפוקתם של האזרחים עצמם.

המונח העברי "עידן האורות" תורגם מצרפתית (Siècle des Lumières) על ידי מיכאל הרסגור. זאת לעומת המונח האנגלי המקביל - The Age of Enlightenment - "עידן ההארה" (השכלה) ובגרמנית - Aufklärung ("הארה" או "הצטללות").

בין ההיסטוריונים לא קיים קונצנזוס לגבי תחילתו של עידן הנאורות, והדעות נעות בין תחילתה של המאה ה-18 לאמצע המאה ה-17, כמעין תאריך ברירת מחדל.‏[1] את מקורותיו של עידן זה ניתן למצוא בחיבורו של רנה דקארט מאמר על מתודה, שפורסם בשנת 1637. אחרים תוחמים את תחילת עידן הנאורות בתחילתה של המהפכה המהוללת בבריטניה בשנת 1688 או בפרסום ספרו של איזק ניוטון עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע. את סופו של עידן הנאורות, תוחמים חלק מההיסטוריונים במהפכה הצרפתית בשנת 1789 או בתחילתן של המלחמות הנפוליאוניות (1804-1815) כנקודות הציון הנוחות ביותר לסיומה של תקופה זו.‏[2]

רציונליות כבסיס לחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגי עידן הנאורות האמינו שהפתרון לכל חוליי העולם נעוץ בחשיבה רציונלית. הרציונליות הייתה אמורה להחליף את הדת ואמיתות המבוססות על אריסטוקרטיה ומבנים חברתיים באמיתות המוגדרות על ידי רציונליות ושכל ישר. בעקבות זאת, מבנים חברתיים החלו להיות מוגדרים על ידי אבדן אמונה[דרושה הבהרה] במקורות הדתיים המסורתיים של סמכות ואימצו מקורות כמו דאיזם, החוק הטבעי, פילוסופיית הטבע, השיטה המדעית ודרכים מתודיות אחרות של חשיבה. כמו כן תאוקרטיות ואריסטוקרטיות שעברו בירושה הוחלפו בדמוקרטיות ורפובליקות בהנהגת אנשים שראו בעצמם "אנשי עילית של עידן הנאורות" בשל הרציונליות והשכל הישר בהם נחנו.

במאמרו המפורסם משנת 1784 "מהי הנאורות?" הגדיר אותה עמנואל קאנט במילים הבאות:

"הנאורות היא עזיבתו של האדם את חוסר הבגרות שגרם לעצמו. חוסר־בגרות הוא חוסר היכולת להשתמש בהבנה ללא הדרכה של מישהו אחר. חוסר בגרות שכזה, שאנו גורמים לעצמנו אם הוא לא בגלל חוסר חכמה, נובע בשל חוסר נחישות ואומץ להשתמש בשכל ללא הדרכה של מישהו אחר. המוטו של הנאורות הוא אם כן: Sapere aude (העז לדעת)! אזור אומץ להשתמש בשכלך."

הוגי עידן הנאורות חלקו ערכים רבים, בינם:

  • בני האדם הם יצורים תבוניים, ולכן עליהם ללמוד, להשכיל, לשאול, להעז, להעביר ביקורת ולערער.
  • העם הוא צריך להיות הריבון ולא הכנסייה. אסור לבני האדם להיות משועבדים לכנסייה ולקבל על עצמם את החיים שכופה עליהם הכנסייה.
  • האמונה שהמדינה קיימת כדי להגן על זכויות הפרט, ולא להפך.
  • האמונה שכל אדם זכאי לכבוד עצמי וחופש אישי מקסימלי.
  • האמונה שדמוקרטיה היא צורת הממשל הטובה ביותר.
  • האמונה שכל בני האדם שווים, בלי הבדל גזע, מוצא אתני, דת או לאום.
  • האמונה שהשיטה המדעית היא בת-הברית היחידה שלנו להבחין בין אמת לבדייה בעולם הפיזי; ושמדע, בשימוש נכון, הוא כוח חיובי לטובת כל האנושות.
  • האמונה שלכל בני האדם יש את הזכות לחופש דיבור והבעה, לחופש התאגדות, החופש להאמין (או אף לא להאמין) בכל דת, והזכות לבחור את מנהיגיהם.
  • האמונה שדוֹגמה דתית וחוויות מיסטיות נחותות מההיגיון והפילוסופיה ושחלק נכבד מהדוֹגמה הדתית הקלאסית הזיקה לרוב האנושות.

ראיית האדם כיצור רציונלי ערערה את הבסיס המוסרי לאי־שוויון בין בני אדם. רבים מאנשי ההשכלה קראו לחקיקת חוקים שיגבילו את המונרכיה וידאגו לסדר רציונלי של השלטון. משהתברר שניסיון זה אינו צולח, בחרו מדינאים שהושפעו מההשכלה בצרפת ובאמריקה במרד ובמהפכה. תהפוכות עידן הנאורות הובילו למלחמת העצמאות של ארצות הברית כמו גם למהפכה הצרפתית והשפיעו באופן משמעותי על המהפכה התעשייתית. רעיונות מעולם הנאורות השפיעו רבות גם על חוקת ארצות הברית.

אחד המניעים למהפכות היה רעיון מרכזי אחר בתפיסת ההשכלה, והוא רעיון הקדמה, כלומר התפיסה הגורסת שהאנושות מתקדמת לתנאי חיים טובים יותר, הן מבחינה מוסרית ופוליטית והן מבחינה טכנולוגית. רעיון הקדמה התפתח על רקע האופטימיות שיצרו תופעות חברתיות חשובות שהתגברו בתקופה זו, כמו הקפיטליזם, התיעוש והבורגנות.

כאמור, הנאורות גם סימנה את עלייתו של הקפיטליזם ותפוצה רחבה של חומר מודפס. האנציקלופדיה הצרפתית (Encyclopédie), שפורסמה אז, שילבה מאמרים ששיקפו חשיבה חופשית עם מידע טכנולוגי. את האנציקלופדיה ערכו דני דידרו וז'אן לה-רון ד'אלמבר בסוף המאה ה-18. בהפקתה השתתפו הוגים חשובים כוולטייר ורוסו. האנציקלופדיה לא הייתה רק תוצר של מחקר מדעי, אלא גם כלי לביקורת פוליטית על השלטון. כך היה ברור מתמיד הקשר בין השכלה למהפכנות.

מאפיין נוסף של חלק מהוגי ההשכלה (אם כי לא של כולם) הוא יחס ביקורתי לכנסייה. חלקם היו אנטי-קלריקליים ממש (בעיקר בצרפת, שבה הייתה הכנסייה חלק מהמנגנון השלטוני המושחת), בעוד אחרים אימצו תפישות דאיסטיות, הרואות באל מעין אומן, שברא את העולם כמנגנון מכני, כמו מנגנון מסובך של שעון. דגש זה הבליע את המחלוקות המוסריות הכרוכות בדת. גישה זו תרמה לפופולריות של ההשכלה, בשל המחיר הכבד שאירופה שילמה במלחמות הדת שניטשו בה מאז המאה ה-16 בעקבות הרפורמציה.

תגובה חשובה לנאורות בקרב הקהילות היהודיות באירופה הייתה תנועת ההשכלה, והתפתחות הזרמים החדשים ביהדות - מבקרי הרעיון של תנועה אירופית משותפת מציינים את הדומיננטיות של המחשבה הצרפתית בתנועת הנאורות. אפשר גם להצביע על קבוצות לאומיות נוספות כמו הגרמנים, הסקוטים ואחרים.

וריאציות לאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנאורות פעלה במדינות רבות, לרוב עם מיקוד שונה בהתאם לאזור. לדוגמה, בצרפת הפכה הנאורות למזוהה עם רדיקליות אנטי-מלוכנית ואנטי-כנסייתית בעוד שבגרמניה הפכה לתופעה המזוהה עם המעמד הבינוני בעלת מאפיינים רוחניים ולאומניים ללא כל איום על הסדר הקיים (ממשלות וכנסיות).[3] תגובת הממשלים עצמם שונה בכל מקום. בצרפת הפך השלטון לעוין והוגי התקופה סבלו מצנזורה, מאסרים ואף הגליות מארצם. הממשל הבריטי נטה להתעלם מהוגי הנאורות באנגליה וסקוטלנד, אך יש לציין שהוא העניק את תואר האבירות (ומשרה ממשלית בכירה) לאייזיק ניוטון.

אבסולוטיזם נאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במספר מדינות פעלו שליטים בעלי עוצמה - המכונים בפי היסטוריונים דספוטים נאורים - שקיבלו את מנהיגי הנאורות בחצרותיהם והשתמשו בהם לניסוח חוקים ותוכניות במטרה לחזק את מדינות הלאום.[4] הבולטים מבין שליטים אלה הנם פרידריך הגדול מפרוסיה, קת'רין הגדולה, קיסרית רוסיה בחצי השני של המאה ה-18, ליאופולד השני דוכס טוסקנה ויוזף השני, קיסר רוסיה אוסטריה. שליט אחרון זה היה נלהב במיוחד, הוא הכריז על רפורמות רבות ללא כל תמיכה עד כי הביא על עצמו מרד שמחק את המהלכים שניסה להנהיג.[5]

הרפובליקה ההולנדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנאורות ההולנדית צמחה מתוך תור הזהב של הולנד. במסגרת זאת פעלו כמה מן הדמויות המרכזיות של התקופה דוגמת הפילוסוף ברוך שפינוזה, שהמטאפיזיקה המוניסטית ותורת המידות שלו שיחקו תפקיד מרכזי בנאורות ככלל ופייר בל - פילוסוף צרפתי שהטיף להפרדה בין מדע ודת.

פרוסיה והמדינות הגרמניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע המאה ה-18 הפציעה גרמניה כמעצמה בתחומי המוזיקה, הפילוסופיה, המדע והספרות. פרידריך הגדול (1712-1786), מלך פרוסיה, ראה את עצמו כמנהיג הנאורות והעניק את חסותו לפילוסופים ומדענים מחצרו שבברלין. הוא היה תומך נלהב של רעיונות צרפתים ואף הזמין את וולטר לחסות אצלו כאשר זה האחרון נתקל באופוזיציה קשה בביתו שבצרפת. יוהאן גוטפריד הרדר (1744-1803) הגיע להישגים מרשימים בתחומי הפילוסופיה והשירה, במיוחד בתנועת הסער והפרץ שנחשבת לאחת ממקורות תנועת הרומנטיקה. הרדר מפורסם במיוחד בטענתו כי לכל עם ישנה זהות מובחנת שבאה לידי ביטוי בשפתו ותרבותו. גרמניה בת הזמן הייתה גם בית הגידול ממנה פרצה המוזיקה הקלאסית במובן המצומצם של המושג - פועלם של מלחינים כיוזף היידן ומוצארט. בינתיים, בקונינגסברג (Königsberg) הנידחת, פעל הפילוסוף עמנואל קאנט, שעמל על פיתוח שיטה פילוסופית סבוכה ומקיפה, שעתידה להפוך לאחת ההגויות המרכזיות ביותר בפילוסופיה האירופאית כולה.

אנגליה וסקוטלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסוף הצרפתי וולטר אמר "אנו שואבים מסקוטלנד את מושגי הציוויליזציה שלנו".[6] הסקוטים בתורם היו קשובים ביותר לרעיונות צרפתיים.[7] הפילוסוף הסקוטי המרכזי הראשון של הנאורות היה פרנסיס האצ'ינסון, הוא עסק בתורת המוסר והציע אלטרנטיבות לרעיונותיו של תומאס הובס. תלמידיו של האצ'ינסון, דוד יום ואדם סמית' היו שותפים מרכזיים להנחת התשתית של השיטה המדעית.

באנגליה השכנה פעל הפילוסוף תומאס הובס, שהציג בספרו לויתן משנת 1651 את הרעיון המודרני של אמנה חברתית. הוגה משפיע נוסף היה ג'ון לוק שנודע בהשפעתו על אושיות צרפתית כוולטר, רוסו ואחרים.

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שבאנגליה פעלו הפילוסופים במסגרת חברה המשלבת מונרכיה ופרלמנטריות, בצרפת חיו ההוגים תחת מציאות של מונרכיה אבסולוטית בשלבי התפוררות ששיאה במהפכה הצרפתית. בזמנים רוגשים אלה יצא לפועל מפעל האנציקלופדיה של דני דידרו, התגבשה הפילוסופיה הפוליטית הרדיקאלית של רוסו ועוד שלל הוגים מתחומים שונים שקראו תיגר על סדרי העולם הישן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: עידן הנאורות
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hooker, Richard (1996). The European Enlightenment. אוחזר ב־2008-01-18.
  2. ^ Frost, Martin (2008). The age of Enlightenment. אוחזר ב־2008-01-18.
  3. ^ David N. Livingstone and Charles W. J. Withers, Geography and Enlightenment (1999)
  4. ^ Stephen J. Lee, Aspects of European history, 1494–1789 (1990) pp. 258–66
  5. ^ Nicholas Henderson, "Joseph II", History Today(March 1991) 41:21-27
  6. ^ Harrison, Lawrence E. (2012). Jews, Confucians, and Protestants: Cultural Capital and the End of Multiculturalism. Rowman & Littlefield. p. 92.
  7. ^ שם, שם