רבי יהודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי יהודה בר אילעאי או בר אלעי היה תנא בדור הרביעי של תקופת התנאים (המחצית השנייה של המאה השנייה לספירה).

בדרך כלל הוא מכונה במשנה ובברייתות בשם "רבי יהודה" בלבד. בנו ותלמידו של התנא רבי אלעאי. מושבו היה באושא. בילדותו למד אצל רבי טרפון בלוד, אצל רבי ישמעאל, וכן היה מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא. היה בין חמשת התלמידים שנסמכו לרבנות על ידי רבי יהודה בן בבא, שנהרג בגלל מעשה זה, בתקופה שבה גזרו הרומאים איסור חמור על הסמיכה. על פי המדרש, רבי יהודה הוא בן העיירה אושא שבגליל.

על פי הנאמר בתלמוד הבבלי, ערך רבי יהודה את הספרא, (מדרש ההלכה לספר ויקרא) על פי תורתו של רבי עקיבא רבו : "סתם ספרא רבי יהודה, סתם סיפרי רבי שמעון וכולהו אליבא דרבי עקיבא" (בבלי סנהדרין פו, א).

הגמרא במסכת שבת מספרת על ויכוח משולש על היחס לרומאים. רבי יהודה שיבח את מעשי הרומאים, רבי יוסי שתק ורבי שמעון בר יוחאי גינה את הרומאים. בעקבות זאת, קידמו הרומאים את רבי יהודה והוא נחשב "ראש המדברים בכל מקום" - כלומר, ראש המדברים בכל כינוס.

רבים פוקדים את ציון קברו הנמצא בעין זיתים שליד צפת, מתוך אמונה כי זו סגולה לפרנסה טובה. עד לפני שנים מועטות גדל עץ בחצר הקבר שהיתה סגולה לקחת ענף משם וזה היה מקובל כ1000 שנה סגולה לפרנסה . כיום שאריות העץ נמצאים אצל רבה הראשי של צפת הרב מרדכי אליהו ואצל הרב מאיר שטרן מבני ברק ראש כולל אמרי יוסף