רבי יהודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי יהודה בר אלעאי
קבר התנא רבי יהודה בר אילעי.JPG
ציונו של התנא רבי יהודה בר אלעאי בדרך מעין זיתים לצפת.
דור הדור הרביעי של תקופת התנאים
רבותיו רבי טרפון, רבי ישמעאל ורבי עקיבא.
חבריו רבי יוסי בן חלפתא ורבי שמעון בר יוחאי רבי מאיר בעל הנס.
תלמידיו רבי יהודה הנשיא, רבי ישמעאל ברבי יוסי.

רבי יהודה בר אלעאי, (מוזכר בדרך כלל כרבי יהודה)‏[1] היה תנא בדור הרביעי של תקופת התנאים (המחצית השנייה של המאה השנייה לספירה). מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא. מאות מובאות מדבריו נזכרו בששה סדרי משנה, והוא התנא שפסקיו מוזכרים במשנה, במספר הגדול ביותר מבין התנאים האחרים.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יהודה הוא בנו ותלמידו של התנא רבי אלעאי. מושבו היה באושא. בילדותו למד אצל רבי טרפון בלוד[2], אצל רבי ישמעאל, וכן היה מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא. כמו כן, קיבל מאביו רבי אלעאי מסורות בשם רבי אליעזר, רבו של אביו.‏[3] היה בין חמשת התלמידים שנסמכו לרבנות על ידי רבי יהודה בן בבא, שנהרג בגלל מעשה זה, בתקופה שבה גזרו הרומאים איסור חמור על הסמיכה. על פי המדרש, רבי יהודה הוא בן העיירה אושא שבגליל.

התלמוד הבבלי[4] מספר על ויכוח משולש בנושא היחס לרומאים שבו השתתף. רבי יהודה שיבח את מעשי הרומאים, רבי יוסי שתק ורבי שמעון בר יוחאי גינה את הרומאים. בעקבות זאת, קידמו הרומאים את רבי יהודה והוא כונה "ראש המדברים בכל מקום"‏[5] - כלומר, ראש המדברים בכל כינוס. במסכת מנחות מצוין כי שימש כ"מוריינא דבי נשיאה", כלומר שהיה מורה ההלכה בבית הנשיא‏[6].

מסיפור הוויכוח אפשר לראות שתפיסתו הפוליטית הייתה מתונה, והוא יכל לשבח את הרומאים על פיתוח חומרי של ארץ ישראל, על אף הגזרות שהטילו הרומאים על היהודים, ועל אף שבשתי המרידות הרגו מאות אלפי יהודים. מסיפורים אחרים אפשר להסיק שגם מבחינה אישית היה ענו וסובלן‏[7], והמשיך בכך את הקו האישיותי של הלל הזקן.

על אף מסירותו הרבה ללימוד תורה שהפכה לסמל אצל חז"ל‏[8], דגל בתפיסה של "לעולם תהא דעתו של האדם מעורבת עם הבריות" ויישם אותה בחייו‏[9][10]. בניגוד לתפיסתו של רבי שמעון שיש להתמסר ללימוד תורה באופן בלבדי, היה באסכולה של החכמים שסברו שיש לשלב לימוד תורה עם מלאכה (בבלי, ברכות לה ב), ואף נזף במי שאינו מלמד את בנו מקצוע‏[11]. ועוד מסופר עליו שהיה נושא על כתפו שרפרף כאשר היה הולך לבית המדרש והיה אומר "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה"‏[12].

עוד מסופר עליו בתלמוד שהיה עני מרוד, ולא ניצל את מעמדו הרם בעיני השלטון לטובות הנאה (בבלי, נדרים מט ב).

בתלמוד מבואר כי כל מקום בו מוזכר "אותו חסיד", הכוונה היא לרבי יהודה בר אילעאי או לרבי יהודה בן בבא‏[13].

מעמדו ההלכתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתלמוד אומר רבי יוחנן כי "סתם ספרא - רבי יהודה"; משמע - כאשר בספרא נכתבה אמירה ללא ציון שם האומר - אמירה זו שייכת לרבי יהודה. אך רב שרירא גאון מסייג אמירה זו, וכותב כי אין משמעות הדבר שמה שנאמר ללא ציון הוא מדברי רבי יהודה, אלא שדבר הלכה זה עבר במסורת באמצעות בית המדרש של רבי יהודה.‏[14]
  • פעמים רבות במשנה, רבי יהודה מסייג את דברי הקודמים לו ומתבטא בלשון "אימתי, בזמן ש..." או ב"במה דברים אמורים". בתלמוד מובאת מחלוקת באשר לכוונתו. לפי רבי יהושע בן לוי במקרים אלו אין הוא מתכון לחלוק על הדעה שהובאה לפניו, אך רבי יוחנן מסייג את הדברים וסבור שרק "אימתי" עומד בכלל הזה, אך כאשר רבי יהודה אומר "במה דברים אמורים" הנאמר הוא בשונה מחכמים שלפניו. לעומתם האמורא רמי בר חמא סבור שגם במקרים כאלו רבי יהודה חולק על הנאמר לפניו‏[15].
  • רבי יוחנן הכריע שכל מקום שנחלקו רבי יהודה ורבי מאיר או רבי יהודה ורבי שמעון - הלכה כרבי יהודה. במקום שנחלקו רבי יהודה ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי.‏[16]

קבר המיוחס לו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר שמיוחס לרבי יהודה בן אלעאי נמצא בדרך מעין זיתים לצפת, שימש במהלך הדורות כמקום תפילה. הידיעות הראשונות שבידינו על ציון קברו הן מהמחצית השנייה של המאה ה-13, כאלף שנים לאחר מותו. על פי העדויות שימש המקום לתפילה ולפולחן, היו בו נרות והקדש, ואילנות היו נטועים סביבו.

במאה ה-16 נהגו חכמי צפת ומקובליה לעלות על הקבר, כך אנו מוצאים את רבי שלמה אלקבץ והרמ"ק, האר"י וחבורתו ומקובלים נוספים מגיעים לציונו של רבי יהודה בר אלעאי כדי ללמוד שם תורה וכדי לעשות שם ייחודים ומעשיים קבליים שונים. רבי אלעזר אזכרי אף מספר על גילוי אליהו לו זכה רבי יוסף סרגוסי. גם בני חבורתו של רבי משה בן מכיר קיבלו על עצמם ללמוד ולהתפלל בקברו של התנא.‏[17]

כיום, קיים מבנה גדול במקום ציון הקבר ורבים פוקדים אותו מתוך אמונה כי זו סגולה לפרנסה טובה. שנים רבות היה בחצר הקבר עץ, שלקיחת ענף מענפיו נחשבה כסגולה לפרנסה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף י"ח, עמוד א'
  2. ^ ראו גם תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מ"ט, עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף נ"ב, עמוד א'.
  3. ^ תוספתא זבחים ב,ד.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב'
  5. ^ תואר שנזכר גם בבבלי, מנחות קג ב, ובברכות סג ב
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ק"ד, עמוד א' ובפירוש רש"י שם
  7. ^ "ההוא דאמר לה לדביתהו (=לאשתו), קונם שאי את נהנית לי (=את אסורה עלי) עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולר"ש. ר' יהודה טעים (=טעם) אמר ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו, אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים בספק, ואני על אחת כמה וכמה" (בבלי, נדרים סו ב)
  8. ^ "אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה" (בבלי, סנהדרין כ א)
  9. ^ "אמרו עליו, על רבי יהודה בר אילעאי, שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה, ואומר כלה נאה וחסודה." (כתובות יז א)
  10. ^ "תנו רבנן: מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אלעאי, שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה." (בבלי, כתובות יז א)
  11. ^ "ר' יהודה אומר: כל שאינו מלמד את בנו אומנות, מלמדו ליסטות" (בבלי, קידושין כט ב)
  12. ^ "ר' יהודה כד אזיל לבי מדרשא, שקיל גולפא על כתפיה, אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה" (בבלי, נדרים מט ב)
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ק"ג, עמוד ב'
  14. ^ איגרת רב שרירא גאון, עמ' 102-103, מהדורת הרב בנימין מנשה לוין, חיפה, ה'תרפ"א.
  15. ^ סנהדרין כה א, ועוד.
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף מ"ו, עמוד ב'
  17. ^ רונית מרוז, ‏חבורת ר' משה בן מכיר ותקנותיה, פעמים 31 (תשמ"ז), עמ' 54