ניבתן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
||
|---|---|---|
ניבתן פסיפי |
||
| מצב שימור | ||
|
||
| מיון מדעי | ||
| ממלכה: | בעלי חיים | |
| מערכה: | מיתרניים | |
| מחלקה: | יונקים | |
| סדרה: | טורפים | |
| על-משפחה: | טורפים ימיים | |
| משפחה: | ניבתניים | |
| סוג: | ניבתן | |
| מין: | ניבתן | |
| שם מדעי | ||
 Odobenus rosmarus |
||
| תחום תפוצה | ||
 |
||
ניבתן או סוס ים (שם מדעי: Odobenus rosmarus) הוא יונק ימי-למחצה גדול, החי במימיו הקרים של האוקיינוס הארקטי. לעתים נקרא בטעות "אריה ים". בַסדרה טורפים (Carnivora), הוא שני בממדיו רק לפיל הים.
הניבתן הוא המין היחיד במשפחת הניבתניים, Odobenidae, ששמה, המורכב (ביוונית) מן המלים odous ("שן") ו- baino ("הולך"), נובע ממנהגם של ניבתניים למשוך את עצמם מן המים תוך שהם נעזרים בחטיהם. במין זה קיימים שני תת-מינים: הפסיפי, Odobenus rosmarus divergens, והאטלנטי, Odobenus rosmarus rosmarus. תת-המין הראשון גדול במעט, ומשקלו מגיע ל-1,800 קילוגרם. שם המין מגיע משמו השבדי של בעל החיים, והסיומת divergens של תת-המין המתאים מתייחסת לכיוון צמיחתם של החטים, המתרחקים כלפי חוץ.
[עריכה] מחזור החיים
הניבתנים מזדווגים במים וממליטים על הקרקע או על קרחונים. הם מאכילים את הצאצאים בתוך המים. צלילתם במים, עד לעומק של 90 מטר, עשויה להימשך עד מחצית השעה. מזונם כולל בעיקר צדפות ורכיכות אחרות. הזכרים מתחרים על טריטוריה, ונלחמים זה בזה לעתים קרובות. המנצחים בקרבות אלה שולטים על הרמון משלהם, ומזדווגים עם נקבות רבות. ניבתנים בוגרים נושאים צלקות עמוקות מן הקרבות הרבים, הקטלניים רק בנדיר. ידועים מקרים שבהם ניבתנים הרגו דובי קוטב.
הניבתנים הפסיפיים מבלים את הקיץ בצפון מיצר ברינג בין צ'וקוטה ואלסקה, לאורך החוף הצפוני של מזרח סיביר, בים Beaufort לאורך החוף הצפוני של אלסקה, ובמים שבין אתרים אלה. באביב והסתיו הם מתאספים במיצר ברינג, סמוך לחופים המערביים של אלסקה, ובזרם Anadyr. בחורף הם יורדים לדרומו של ים ברינג, לאורך החופים המזרחיים של סיביר, מדרום לחלקו הצפוני של חצי האי קמצ'טקה, ולאורך החופים הדרומיים של אלסקה.
עונת הייחום של הניבתנים היא באמצע החורף. הזכרים מפגינים את יכולתם במים, לפני הנקבות הצופות בהם מן החוף. הזכרים מתחרים באגרסיביות על תחום משלהם באזור שבו מצויות הנקבות. לאחר ההפריה, המתרחשת כאמור במים, הביצית המופרית נשארת רדומה במשך מספר חודשים, ואז מתחיל הריון של כ-11 חודשים. כשהגור נולד, אורכו כמטר אחד, והוא כשיר לשחות. הגורים יונקים במשך כשנתיים, ואז שוהים עם אימותיהם משנה ועד לשלוש שנים נוספות. הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל 6, ואילו הזכרים בגיל 9 או 10. הניבתן חי כ-50 שנה.
הניבתנים עושים מחצית מחייהם במים, ואת המחצית השנייה על החוף ובין הקרחונים, שם הם מתאספים בעדרים גדולים. הם רועים על קרקעית הים בחיפוש אחר רכיכות, ואינם בוחלים גם בדגים מזדמנים. החטים משמשים להעלאת הצדפות מקרקעית הים, ולא לחפירה. סילוני מים שהם יורים מפיהם, מסייעים להפוך את הצדפות ולהעלות אותן אל המים. בשעת רעב, ניבתנים עשויים לתקוף גם חדי קרן או כלבי ים.
[עריכה] אוכלוסייה
מצויים כ-200,000 ניבתנים פסיפיים. לניבתן יש רק שני אויבים טבעיים, מלבד האדם: האורקה ודוב הקוטב. דובי הקוטב מתפרצים אל תוככי העדר, מבהילים את הבוגרים, וחוטפים גורים או פרטים חלושים אחרים.
ילידי אלסקה צדים כ-3,000 פריטים מדי שנה. החוקים בארצות הברית וקנדה מגבילים ציידים שאינם מן הילידים, ואוסרים על יצוא השנהב, המשמש ליצירת פסלונים וחריטים. בעצם העוקץ של הזכר משתמשים הילידים להכנת סכינים. באתרים שונים אפשר לקנות שנהב, כביכול מן התקופה שלפני איסור הציד.
מן הניבתנים האטלנטיים נותרו כ-15,000 פריטים, החיים במימי אוקיינוס הקוטב בקנדה ורוסיה, ובמימי גרינלנד. בעבר הם היו מצויים במספרים גדולים בהרבה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
